מה הקשר לאוניברסיטה?
האוניברסיטה של החיים היא החשובה ביותר. באוניברסיטה של החיים אין משמעות לגיל, רק לניסיון.
משהו קטן על העבר: יש דברים שעליהם סולחים. חבילה שהתעכבה, למשל, מתלוננים לחברים, מתלוננים בפורום, לומדים לקח וממשיכים הלאה.
אבל יש דברים שעליהם לא סולחים. כשמישהו מנסה לגנוב מאבא שלי, אני לא מרגישה שזה נכון לסלוח, בפרט שאותו אדם לא ביקש סליחה מעולם, אלא להפך, האשים אותנו במצב.
כשחמותי מתארחת אצלי כל חג גדול, אני עושה את כל העבודה (אני אוהבת לארח) והיא רק מנסה לעקוץ ולהגיד כמה הכל לא בסדר, אז סליחה, אני לא חושבת שזה נכון לסלוח. אפשר להפסיק להזמין, ולפתוח חזית על זה שאנחנו "נוטשים אותם בחגים", ואפשר פשוט להוציא קיטור בפורום.
יכול להיות שמבחינתך, היית סולחת על רמיה. יכול להיות שהיית סולחת על כפיות טובה. אני לא יודעת. מבחינתי, אלה שני דברים שלא נסלחים. וגם פה: אני יכולה לפתוח איתה חזית (כי להגיע להבנה לא נגיע, היא לא מבינה על מה בכלל אני מעזה לכעוס), או שאני יכולה לשחרר קיטור בפורום. אני יכולה להחליט שהיא לא רצויה יותר בביתי, למשל, ולעשות כאב ראש לכולם, או שאני יכולה לשחרר קיטור בפורום.
כשכתבתי פה על העבר, אנשים כבר היו במקום שלהם, ולא משנה מה הייתי מספרת עליה, היו אומרים לי "זה בעבר, שחררי!"
וכן, אני סבורה, ואולי בעיניך זו תקיעות, שכבוד צריך להיות הדדי, ולא חד צדדי. אני המשכתי לארח אותה גם בשיא כפיות הטובה שלה. המשכתי לשמור על קשר גם כשניסתה לגנוב. דאגתי שישאר לה קשר עם בנה. מבחינתי, עשיתי מאמצים מאד גדולים כדי שהיא לא תסבול מתוצאות מעשיה שלה. במקביל, אני משחררת קיטור פה, ולדעתי זה עדיף.
כשהיא ניסתה לאיים עלינו בחרם, כי ביקשנו שתדבר יפה ליד הבנות, יכולתי להמשיך את הקו שלה. במקום זה, חיכיתי בסבלנות, וכשהיא רצתה לרדת מהעץ, נתתי לה סולם.
יכול להיות שלדעתך היה עדיף לא להסכים לארח אותה יותר, או לנתק קשר בגלל הרמיה. לא יודעת. לא יושבת לך בתוך הראש, ולא כתבת.