חמותי
קבלי:
גיסתי היתה עם בעלה והילדה בביקור מקליפורניה.
ישבנו לארוחה גדולה, כל הילדים שלה הגיעו. האישלי, אני בהיריון הראשון, עם בטן, טרום גילוי הצרות; גיסתי עם הבת והבעל; גיסי עם אשתו והילדה; גיסתי שאז טרם חזרה בתשובה; גיסי הצעיר ביותר. שתי הבנות עלו לרקוד על השולחן בסלון בעודנו אוכלים.
גיסתי ובעלה הודיעו לילדה שהם מבקשים שתרד מהשולחן, הם לא מרשים לרקוד על השולחן.
חמותי, בכלל בלי להתבלבל, ליד הילדה, אומרת להם: לא מפריע לי!
כמעט נחנקתי על הביס מההתערבות הזו שלה, לערער על הורים ליד הילדה?!
הם ענו בנחרצות: לך לא, אבל לנו כן. אנחנו לא מרשים לרקוד על השולחן.
נכון שהיית מצפה שהיא תשתוק בשלב הזה, אחרי שקיבלה תשובה נחרצת מההורים?
אז זהו, שלא. היא אומרת להם: אבל לבת דוד שלה מרשים! ממש מנהלת את הויכוח במקומה, לידה, כמו בת 3 מדופלמת.
תגובת ההורים: הם מרשים מה שהם מרשים, ואנחנו מרשים מה שאנחנו מרשים.
אכלתי מרק ושתקתי, כי ידעתי שאם אני פותחת את הפה, זה לא יגמר בטוב