פוסט חדש!

[שיר לי שני]

אהבתי

 

[שיר לי שני]

ותודה שהזכרת לי את הפוסט הבא!

 

[שיר לי שני]

חמותי

קבלי:
גיסתי היתה עם בעלה והילדה בביקור מקליפורניה.
ישבנו לארוחה גדולה, כל הילדים שלה הגיעו. האישלי, אני בהיריון הראשון, עם בטן, טרום גילוי הצרות; גיסתי עם הבת והבעל; גיסי עם אשתו והילדה; גיסתי שאז טרם חזרה בתשובה; גיסי הצעיר ביותר. שתי הבנות עלו לרקוד על השולחן בסלון בעודנו אוכלים.
גיסתי ובעלה הודיעו לילדה שהם מבקשים שתרד מהשולחן, הם לא מרשים לרקוד על השולחן.
חמותי, בכלל בלי להתבלבל, ליד הילדה, אומרת להם: לא מפריע לי!
כמעט נחנקתי על הביס מההתערבות הזו שלה, לערער על הורים ליד הילדה?!
הם ענו בנחרצות: לך לא, אבל לנו כן. אנחנו לא מרשים לרקוד על השולחן.
נכון שהיית מצפה שהיא תשתוק בשלב הזה, אחרי שקיבלה תשובה נחרצת מההורים?
אז זהו, שלא. היא אומרת להם: אבל לבת דוד שלה מרשים! ממש מנהלת את הויכוח במקומה, לידה, כמו בת 3 מדופלמת.
תגובת ההורים: הם מרשים מה שהם מרשים, ואנחנו מרשים מה שאנחנו מרשים.
אכלתי מרק ושתקתי, כי ידעתי שאם אני פותחת את הפה, זה לא יגמר בטוב

 

[B l u e D e v i l]

אני אגיד משהו

למרות שאת יודעת שאני אוהבת אותך, את לוקחת את הדברים בצורה קיצונית. כאלו יש לך מראש משהו נגדה (יתכן מסיפורי בעלך או לא יודעת מה) וכל פעם שהיא "תעיז" לענות להורים את תחשבי שהיא טועה.
אז היא אמרה שלבת דודה מרשים. סו וואט?
אני כאמא היתי עונה בדיוק מה שענו ההורים של הילדים וזהו.
מצטייר, כמו שכבר אמרתי לך בעבר, שחמותך מאוד רוצה לפנק את הנכדים. היא למדה על תפקידה המסורתי של הסבתא ומעוניינת ליישם אותו. אבל היא גם מאוד אינפנטילית,במובן המקורי של המילה. וקשה לה להימנע מ"לענות" למי ששולל את המעשים שלה באותו רגע.
כתבת בעצמך - כמו בת 3 מדופלמת.
אבל שוב, זה לא מצטייר לי מרוע, או מדווקא. אלא פשוט מחוסר הבנה של המציאות, שהיא בוגרת ולכן צריכה לתת תמיכה למבוגרים.

 

[שיר לי שני]

זה לא מרוע

ולא מדוקא, זה מאינפנטיליות לגמרי. אנחנו מסכימות.
אבל הנה בדיוק העניין, האם הייתי רוצה שבת שלוש תשמור לי על הילדות?
לא. אני מעדיפה מבוגרים.
האמיני לי, אם הייתי רוצה בנות שלוש בתור בייביסיטריות, היה לי ממש שפע לבחור ממנו

 

[B l u e D e v i l]

אני לא אהיה מאלו

שיגידו לך לתת לחמותך להיות עם הבנות לבד. במיוחד כי אני לא מכירה מספיק את הסיטואציה ואם את מרגישה שהיא עלולה לסכן את הבנות שלך, כל פסיכולוג מתחיל היה אומר לך שאם את לא בטוחה זה לא.
אבל, בתור אמא לבת 3, אני נותנת לה בהחלט לשחק עם ילדים אחרים כשאני או מבוגר אחראי אחר באיזור ויכל לפקוח עין.
היא מאוד עדינה ומתוקה עם פעוטות. אם יש לבנות מישהי נוספת שמשחקת איתן, שקונה להן (גם אם רק עוד שנה תוציאי משחק שנקנה היום ותגידי זה מסבתא) ושתחגוג איתן אירועים משמחים ועצובים - לא עלינו.

 

[שיר לי שני]

ברור

אני נותנת להן לשחק עם סבתא, ויש מבוגר אחראי בסביבה

 

[איילת המתולתלת]

ממש צל"ש

כי המבוגר האחראי היחיד שאת מכירה עונה לשם שיר לי.

 

[שיר לי שני]

יש עוד כמה

והם לעתים קרובות עזרו לנו והיו מבוגרים אחראים במקומנו.

 

[איילת המתולתלת]

מי, בעלך? אה, לא יכול להיות

הוא אוכל במבה.
חוץ מזה ילדה וגידלה אותו אישה בת שלוש נצחית. מי יודע כמה שריטות נשארו עליו.

 

[אסתי קלי]

אוכל במבה

 

[mykal]

הייתי בקלות מסכימה איתך,

מלבד במילה אחת שהופכת את הקערה על פיה.

במשפט--אני מצטטת "קטנה יותר מהחשיבות של החשק של סבתא לתת דוקא מה שאסור,"
ישנה המילה דוקא
ואני באמת באמת לא חושבת שיש סבתא שעושה דוקא,
הרבה יותר נראה לי, שיש סבתא--שההתנהלות שלה נובעת מזה שכך היא מכירה,
שההתנהגות שלה נובעת מעצלות להתאמץ,
שההתנהגות שלה נובעת דוקא מההבנה, שאין לה ענין/רצון/יכולת להיות סמכות
כי היא 'בסך הכל' סבתא. ואז זו דרך להשיג שקט או פתרון אחר לילד מתגעגע או 'קרציון'
שלא נעים לו או לא מרגיש טוב.

אני כותבת זאת בהסתיגויות--1)שאכן מרקם היחסים סביר ואין כיפופי ידים להכעיס.
2)כמי שאני סבתא מעורבת, הרבה עם הנכדים 'מוציאה' את נשמתי, כדי שיהיה לנכדים הכי טוב,
ונאמנה מאוד לדרישת הילדים שלי.

בגילי המופלג אני יודעת שחוץ מבעיות בריאות אינני מקדשת שום אידאה,
ומנגד בהחלט מבינה שיש הורים אדוקים לדרכם.

 

[פטריה אחת]

רק משפט אחד חסר לטעמי

מתחילה בציטוט ומנגד בהחלט מבינה שיש הורים אדוקים לדרכם

וכאן מוסיפה את המשפט שלטעמי חסר בדיוק כפי שהיו הרבה סבתות היום כלפינו כשאנחנו היינו ילדים

 

[mykal]

לא יודעת לומר לך,

כי אני גדלתי במציאות אחרת לגמרי,
אמי היתה 'שורדת' אחרונה ממשפחתה מהתופת ההיא.
לא היתה משפחה בטח לא סבא סבתא. (אני קרויה על שמם)
והורי אבי שהגיעו מגלות שלא היתה בה שואה, הגיעו כשכבר הייתי בת 4.
ולא גרנו (בשלב ראשון) קרוב. וכשהייתי בת 9 סבי נפטר וסבתי חזרה לבתה בחו"ל.
לאף אחת מחברותי/חברי לא היו סבא סבתא.
ואני התיתמתי מאמא כשילדי היו קטנים מאוד. ואבי--היה סבא מדהים.

על חמי וחמותי--יוצאי שואה, לא ארחיב כאן, (פשוט עדיף)
אבל לא היתה לי כל עזרה.

כך שאני קצת מרגישה עצמי--דור ראשון של סבתאות.

 

[פטריה אחת]

וגם

 

[B l u e D e v i l]

בהמשך למה שאמרה מיקל

במשפחות רבותשאני מכירה לסבתות של היום ,האימהות של אז, ממש לא היתה אימרה איך לגדל את הילד. היו להן אימהות וחמיות ששלטו ביד רמה. ו"בחורה מבית טוב" ידעה לסתום ו"לתת כבוד" לדרך החינוך שלהן

 

[פטריה אחת]

בחורה מבית טוב

 

[שיר לי שני]

למה רק אז?

גם היום, בפורום הזה, יש נשים שסבורות ככה...

 

[B l u e D e v i l]

את מכירה אותי

לא מציינת שמות

 

[שיר לי שני]

קיבלתי את עניין ה"דוקא"

אם כי לא התכוונתי לדוקא במובן שאת קראת, קיבלתי שככה זה נקרא...