שיר לי שני
New member
פוסט חדש
כתבתי פוסט חדש, על הנושא של גבולות, הורים, סבים, נכדים, והפעם על התגובה המפורסמת: "אז מה כבר קרה, שחררי!"
מקווה שתהנו!
בפוסט הקודם הבטחתי שאתייחס בנפרד למלים "שחררי, מה כבר קרה?" שנזרקות בקלילות לכל אמא שמתלוננת שהסבתא/סבא/דוד/שכנה (טוב, בינינו, בדרך כלל הסבתא) עשתה משהו שמנוגד לתפיסה החינוכית של ההורים.
בדרך כלל, האמא כותבת פוסט שמתלונן על חציית גבולות (הלך לישון מאוחר/אכל יותר מדי ממתקים).
בדרך כלל, יבואו כל מיני נשמות טובות ויגידו "נו, שחררי, אז עם הסבתא עושים דברים אחרת! סבתא זה כדי לפנק, לא לחנך!" ושאר אמרות חכמה ושפר.
נתחיל מזה, שבפוסט הקודם שלי "את לא יכולה שלא לחנך" הצעתי לקבוע גבולות שונים עבור סבתא ועבור ההורים והבית, כדי להקל על כולם. ילדים יודעים מצויין להבחין בין הבית של סבתא לבית שלהם.
בגבולות החדשים, עדיין יהיו כמה קווים אדומים, דברים שממש חשובים לנו כהורים.
אחרי שזה נאמר, בואו נתייחס לתגובה הזו, שבאה בדרך כלל כשנחצו הקווים האדומים.
בעצם יש לי שאלה אחת לשאול, והתשובה עליה אולי תשנה את התגובה שלכן בפעם הבאה:
נניח שבמקום אמא חילונית היתה אמא חוזרת בתשובה.
עכשיו נניח שבמקום שוקולד קטן נוסף, היתה חתיכה קטנה של שיינקין על הלחם עם החמאה. באמת קטנה...
נו, עדיין הייתן אומרות לה לשחרר, כי סבתא היא לא דמות חינוכית?
נמשיך עם אותה אמא.
נניח שבמקום ללכת לישון מאוחר, היתה שעה אחת של טלוויזיה בשבת.
עדיין הייתן אומרות לה לשחרר, כי סבתא זה בשביל לפנק?
בפעם הבאה שאתן באות לומר לאמא "שחררי, מה כבר קרה?" תחשבו במושגים הללו.
אם התשובה שלכן לשאלות שלי היא "לא", אז אולי כדאי שגם לאמא החילונית לא תגידו לשחרר.
כי גבולות הם גבולות, וקווים אדומים הם קווים אדומים.
גם אם הסיבה לקווים האדומים היא לא אלוהים כזה או אחר, אלא השקפה חינוכית של ההורים.
ואם ממש קשה לכם, תמציאו דת.
למשל: דת שומרי הממתקים. ואז ברור שאסור לילד הזה לאכול יותר שוקולד ממה שהדת מרשה!
דת איסורי המסכים. ואז ברור שלהראות לילד סרטונים מצויירים זה אסור!
וכיוצא באלה דתות שיהיה לכן נח איתן, כדי לא לבטל גבולות רק משום שלא נקבעו על ידי דת.
בפוסט הבא על "מאחורי הגב, 1 2 3"
כתבתי פוסט חדש, על הנושא של גבולות, הורים, סבים, נכדים, והפעם על התגובה המפורסמת: "אז מה כבר קרה, שחררי!"
מקווה שתהנו!
בפוסט הקודם הבטחתי שאתייחס בנפרד למלים "שחררי, מה כבר קרה?" שנזרקות בקלילות לכל אמא שמתלוננת שהסבתא/סבא/דוד/שכנה (טוב, בינינו, בדרך כלל הסבתא) עשתה משהו שמנוגד לתפיסה החינוכית של ההורים.
בדרך כלל, האמא כותבת פוסט שמתלונן על חציית גבולות (הלך לישון מאוחר/אכל יותר מדי ממתקים).
בדרך כלל, יבואו כל מיני נשמות טובות ויגידו "נו, שחררי, אז עם הסבתא עושים דברים אחרת! סבתא זה כדי לפנק, לא לחנך!" ושאר אמרות חכמה ושפר.
נתחיל מזה, שבפוסט הקודם שלי "את לא יכולה שלא לחנך" הצעתי לקבוע גבולות שונים עבור סבתא ועבור ההורים והבית, כדי להקל על כולם. ילדים יודעים מצויין להבחין בין הבית של סבתא לבית שלהם.
בגבולות החדשים, עדיין יהיו כמה קווים אדומים, דברים שממש חשובים לנו כהורים.
אחרי שזה נאמר, בואו נתייחס לתגובה הזו, שבאה בדרך כלל כשנחצו הקווים האדומים.
בעצם יש לי שאלה אחת לשאול, והתשובה עליה אולי תשנה את התגובה שלכן בפעם הבאה:
נניח שבמקום אמא חילונית היתה אמא חוזרת בתשובה.
עכשיו נניח שבמקום שוקולד קטן נוסף, היתה חתיכה קטנה של שיינקין על הלחם עם החמאה. באמת קטנה...
נו, עדיין הייתן אומרות לה לשחרר, כי סבתא היא לא דמות חינוכית?
נמשיך עם אותה אמא.
נניח שבמקום ללכת לישון מאוחר, היתה שעה אחת של טלוויזיה בשבת.
עדיין הייתן אומרות לה לשחרר, כי סבתא זה בשביל לפנק?
בפעם הבאה שאתן באות לומר לאמא "שחררי, מה כבר קרה?" תחשבו במושגים הללו.
אם התשובה שלכן לשאלות שלי היא "לא", אז אולי כדאי שגם לאמא החילונית לא תגידו לשחרר.
כי גבולות הם גבולות, וקווים אדומים הם קווים אדומים.
גם אם הסיבה לקווים האדומים היא לא אלוהים כזה או אחר, אלא השקפה חינוכית של ההורים.
ואם ממש קשה לכם, תמציאו דת.
למשל: דת שומרי הממתקים. ואז ברור שאסור לילד הזה לאכול יותר שוקולד ממה שהדת מרשה!
דת איסורי המסכים. ואז ברור שלהראות לילד סרטונים מצויירים זה אסור!
וכיוצא באלה דתות שיהיה לכן נח איתן, כדי לא לבטל גבולות רק משום שלא נקבעו על ידי דת.
בפוסט הבא על "מאחורי הגב, 1 2 3"
