פוסט חדש, רעיון חדש

[שיר לי שני]

ברור

אז אחרי המקרה, שבו לשיחה כזו, ואם היא חכמה, היא תגיד לך "תשמעי מותק, אני לא מסוגלת", ואם את חכמה, במקום להתעצבן, תחשבי על זה, ותחליטי אם מתאים או לא מתאים לך.

 

[אסתי קלי]

כל כך ברור מאליו

לא חידוש

 

[שיר לי שני]

גם לי

אבל עובדה שלרוב זה לא קורה בשטח. מוזר, נכון?
אז כתבתי, כי אם זה לא קורה בשטח, זה כנראה חדש לאנשים שאצלם זה לא קורה.

 

[restart2]

גבולות וסבתאות

היי שיר לי שני

אני חושבת שקונפליקטים ימנעו אם יבינו ההורים וההורים של ההורים מה תפקידם ..
ופה אני חולקת- הביקור אצל הסבים הוא בעיניי סוג של חופש, מרגוע, הפסקת שגרה,
ושיחרור מההשוטף...
ילדים המגיעים לביקור אצל הסבים ויש להם שיעורי בית לדוגמא...
אם עשיית השיעורים מכוונת לבילוי המשותף - מצויין ,אם לאו למה להעמיד את 2 הצדדים במקום לא שלו?
אני חושבת שהבילוי משותף הוא בחירה של הצדדים ואינו אמור להיות כפייתי.

גבולות שהילדים יודעים אותם - באם אין מזיד הסבים לא יפרו.
לצמחונים לא יגישו מאכל מחי..
לגביי נושא הבייביסיטר-
שוב אם ההורים מבקשים עזרה - אין עליהם להכתיב איך ומה- אלא אם כן ישלמו למטפלת בשכר.
את מבקשת מאימך לשמור על הילדה- קחי בחשבון שהוצאת משגרה,
הילדה תתרגש אולי לישון אצל הסבתא, השגרה השתנתה..

לגביי הגלידה אחרי צחצוח השיניים- דווקא את הטוויסטים יזכרו הילדים
לטובה ולחיוב.
אני חושבת שגבולות של הבית מתגמשים אצל הסבים וזה חלק מהכיף הגדול.
דוגמא אישית אני גדלתי בבית ללא מתיקה, כשבקרתי את סבתי ז"ל כובדתי בסוכריות
חמוצות שאהבתי כ"כ.. בשתייה מתוקה..

זה לא פגם בחינוך שקבלתי בבית, הכיבוד החיה גם בנוכחות אימי שהסבירה
למה ממתקים/מתיקה לא בריא בכל זאת ידעתי להבחין ולהבין את השוני בגבולות.
לגביי בנותיי להיפך - אצל הסבים הגמשתי תמיד גבולות גם כששאלו לדעתי כדי שיחושו
את הפינוק והשוני.

הבתים של הסבים אינם דומים לילדהם והחשפות לשוני אין בה לפגום בגבולות שיצרו ההורים.
אם זאת דברייך נכונים מאוד לגביי התקשורת ההדדית.

אירית

 

[שיר לי שני]

באופן אישי

אני חושבת ששיעורי בית, במידת האפשר, עדיף לעשות בבית.
אם יש יום שבו הסבים נמצאים עם הילדים בשעות שבהם מכינים שיעורי בית, וההורים חוזרים רק מאוחר, אז אין מנוס - הסבים צריכים לשים לב שנעשו שיעורי הבית ו/או ההורים צריכים להחליט שביום הזה מוותרים. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה

בגדול, אני תמיד אומרת שצריך לקבוע קווים אדומים, וכל השאר, טווח פעולה. כמו הדוגמה שנתת - מאכלים מן החי לצמחוני, זה קו אדום. כל השאר, טווח פעולה.
אני ממש לא מסכימה שאם אמא שלו עוזרת לנו עם בייביסיטר, מותר לה לתת לילד צמחוני מאכל מן החי, כי אני לא משלמת לה. אבל מותר לה לנוע בטווח הפעולה, והוא יהיה זהה מבחינתי לזה שאתן לבייביסיטר בתשלום. מה שאני אומרת בפוסט הזה, שאם הסבתא לא יכולה/מוכנה להישאר בטווח הפעולה הנ"ל, שתגיד ותתן להורים להחליט איזה תשלום עדיף להם: לשלם בחציית קווים אדומים, או לשלם בכסף.

 

[restart2]

מסכימה איתך

הדוגמא של אוכל צמחוני היא המשלת קוים אדומים,
הרי לא יעלה על הדעת לכל אחד/ת להתנהג שונה גם אם היא לא משפחה..
לגביי התשלום הכוונה-
שבייבי סיטר ניתן לכוון ולדרוש..
מהסבים החוויה שונה- הכוונה שידע שיש שונה.
יש בתים בהם הנכדים הם חרדים- והסבים חילוניים.
הגבולות מותאמים ע"י ההורים
כלומר יתכן ותוכניות מסוימות בטלויזיה הורים מתירים= ויתכן שלא..
בכל אופן יש חשיפה לשונה.
אני רוצה להדגיש כי נושא הגבולות חשוב מאוד ויש צ ו ר ך בהגדרה
עצמית - כש"זורמים" לעיתים נתקלים בזיזים!
ההדגשה היא על התקשורת-
אם הסבים לא מודעים ופועלים מהמקום המוכר והידוע שלהם-
נתפס בעיני ילדהם כחוסר התחשבות.

הדגש הוא לבקש גם את המובן מאליו - ולא פחות חשוב לדעת מה.
אירית

 

[איילת המתולתלת]

לא ראיתי שום דבר חדש פה

זה מה שכולנו תמיד אומרים למי שמקטרת על חמותה שלא תואמת במאה אחוז את דמיונותיה. זו חמותך, זה מה שמתאים לה. טייק איט אור ליב איט.
כל מה שאת אומרת הוא שאם החמות יודעת להתבטא ולומר 'זו אני', מגניב ויש לקבל באהבה.
אבל אם היא לא אומרת את זה, אלא מתנהגת את זה- יש לכתוב עליה תלונה נזעמת בפורום חמותי ואני.

 

[אסתי קלי]

מדויק

 

[שיר לי שני]

מי שלא אומר אלא עושה

לא משאיר שום פתח ומקום לאחר.
נשאר רק לעשות מולו.
ואז מקבלים תגובות נזעמות בפורום חמותי ואני, שצריך לאפשר לו את העשיה.
אולי, אם אנשים היו מתקשרים יותר (פתח בת'), היה קצת יותר קל בעולם.

 

[איילת המתולתלת]

יש כל מיני סוגי אנשים בעולם

יש כאלה שיודעים לדבר, לכתוב ולתקשר מילולית, ואפילו יודעים לכתוב פוסטים חדשים כל יומיים.
יש כאלה שהם פחות ורבליים ולא מיטיבים להתבטא.
את שייכת לסוג הראשון, חמותך לסוג השני. לדעתי זה הכל.

 

[מגיע לי3]

תוסיפי לזה

קצרים בתקשורת
חוסר יכולת להבין את מה שנאמר בין השורות
רמזים עבים ודקים למיניהם

אני יודעת על עצמי שאני לא קולטת רמזים הכל צריך להיות ברור ומודגש
מה לעשות שחמותי לא מדברת "בשפה" שאני מבינה

 

[שיר לי שני]

היא דוקא יודעת לדבר

כשהיא רוצה, היא יודעת מצויין לדבר. בלי שום ציניות.
היא ורבלית מאד.
אבל לפעמים, אם את רק עושה ולא מדברת, יש לך סיכוי שלא ישימו לב,
יש לך סיכוי שלא תצטרכי להתמודד עם המענה,
יש לך סיכוי להצביע באצבע מורה אל החזה ולהגיד "אני???????????" לפי מיטב המסורת הפולנית

בכל מקרה, כמו שאמרתי, הבעיה היחידה עם עשיה ללא תקשורת זה שאין מקום לצד השני. תקשורת היא מה שבונה קשר

 

[מגיע לי3]

נראה לי

שהבעיה היא חוסר בגרות
ולא בעיה בתקשורת

רוצה לומר, תקשורת היא לא הפתרון לבעיה שלך.
כל השיחות שעשית/תעשי איתה מיותרות
גם כך, נראה לי שלא תסמכי על איזשהו סיכום שהגעתם אליו

 

[שיר לי שני]

אני מסכימה שהבעיה היא חוסר בגרות

ותקשורת, בעיני, היא חלק מבגרות.
הנה, ככל שהבנות מתבגרות, כך הן מתקשרות יותר טוב

 

[מגיע לי3]

לך ולחמותך

לא הייתי ממליצה על הגישה שהצעת

וגם לא הייתי מצפה ממנה להיות המבוגר האחראי

התחושה שאני מקבלת מההתבטאויות שלך לגביה
היא שאת מתעקשת לתקשר איתה ולדרוש ממנה לקחת אחריות, כאשר די ברור שהיא פשוט לא מסוגלת.

 

[שיר לי שני]

רק הסיפא שלך לא נכונה

לא מנסה בכלל.
כותבת רעיונות בשביל אחרים

 

[B l u e D e v i l]

כתבת בעבר

שכתבתי לך שחמותך כמו בת 3 שקשה לך עם מבוגרים שלא מצליחים להתנהג כמו מבוגרים. את כן מנסה לבגר אותה ולהסביר לה כמו למבוגר ואין לך פרטנר מתאים.
יש הרבה אנשים שמתקשים מאוד לקבל את זה שההורים שלהם חולים באלצהיימר ולא מבינים למה הם מתנהגים פתאום בצורה כזו נודניקית, או הורים שמתקשים לקבל שלילד שלהם יש בעיה התנהגותית ומצפים ממנו ל"גבולות" שהוא לא מסוגל לעמוד בהם, ילדים להורים עם פיגור שמצפים מהילד לרמה של ילד נורמלי וכן הלאה....
עד שלא תצליחי לשנות את ההתנהגות שלך לחמותך להתנהגות שהולמת את המגבלות שלה, היא תמיד תתסכל אותך.
זה מה שמקל עלי יותר לא לכעוס על התנהגויות שונות של אנשים סביבי, ברגע שאתה מכיר טוב את זה שעומד מולך, אתה מסוגל להכיר במגבלות שלו ולהתאים את עצמך אליו. וכן, את כאן הבוגרת, ואת כאן זו עם הכח להתאים התנהגות לרמה שלה.

 

[שיר לי שני]

זה בדיוק מה שעשיתי בביקור הזה

התאמתי את ההתנהגות שלי לרמה שלה.
כלומר, הייתי ברורה, כמו שאני ברורה עם ילדים.
עשיתי בדיוק מה שאני לא מאמינה בו, ועשיתי במקום לתקשר.
זה עבד. זו לא ההמלצה שלי, זו לא הדרך שאני מאמינה בה, אבל זה מה שעבד.
עדיין יש לי קושי מאד גדול, כי בעיני, בניגוד לאלמהיימר, שאינה בחירה, אצלה יש בחירה. היא בוחרת להתנהג כמו שהיא מתנהגת, וכשהיא ממש חייבת, היא יודעת לנהוג אחרת, אבל זה כבר הקושי שלי.

 

[B l u e D e v i l]

המשפט האחרון שלך מאוד מוטעה בעיני

אין לה בחירה. כמו אצל ילד בן 3 שלא מצליח להבין דברים מסויימים עדין בשעת צורך נאלץ להתנהג כמו שההורים שלו מצווים עליו. אבל ההבנה, היא איננה. במצב דומה ואחר הוא יחזור להתנהג שוב כמו בן 3.
עובדה שכשאת מתנהגת אליה כמו לבת 3 זה עובד.

 

[שיר לי שני]

שני מדדים בעיני, לקיומה של הבחירה

1. כשהיא חייבת, כשהיא צריכה, שאין מי שיקבל את זה שהיא בת 3, היא בוגרת בהתאם לגילה. כלומר, היכולת שם, ואם יש יכולת, יש בחירה.
2. בעיני, למבוגרים שאין להם חולי אורגני, יש בחירה. כמובן, יתכן שטרם נמצא החולי האורגני שמסביר חוסר בגרות

בכל מקרה, מי שחי בתודעת בחירה, לוקח על עצמו סוג של אחריות שלאחרים היא, לעתים קרובות, קשה.