שיר לי שני
New member
פוסט חדש, רעיון חדש
לעתים קרובות אני קוראת ושומעת על ויכוחים בין סבתות להורים לגבי גבולות לילדים, ממתקים, שעות שינה, שיעורי בית וכיוצא באלה.
תמיד אני מנסה להסביר למה ואיך זה חשוב לתאם גבולות שבהם הסבתא יכולה לתמרן ולהיות שוברת השגרה מחד, ומאידך, שלא תרגישו, כהורים, שהיא עברה כל גבול וקלקלה לכם.
הפעם אני רוצה להציע דרך להימנע ממריבות סביב העניין, גם אם לא הצלחתם להגיע להסכמה על הגבולות הנ"ל.
דמיינו סיטואציה: אתם רוצים ללכת לפעילות כלשהי, תחביב, למשל, כל יום שלישי.
פונים לסבתא לבייביסיטר, והיא עונה: סליחה, אבל דוקא בימי שלישי יש לי גם תחביב, ואני לא פנויה לבייביסיטר.
אשמח לעשות בייביסיטר אם תעבירו את העיסוקים שלכם לרביעי.
נכון שלא תכעסו? אחרי הכל, אתם לא באמת מצפים שהיא תבטל את כל החיים שלה בשביל החיים שלכם...
מה יקרה, אם במקום יום, שעה, מיקום, נשים את ההתנהגות?
נניח שהסבתא, במקום לעשות דברים שאסור, או לריב אתכם על מה שמותר, תגיד לכם:
תשמעו חבר'ס, אני יכולה לעשות בייביסיטר בכיף, אבל אני לא מסוגלת לריב עם הנכדים שלי על שיעורי בית/ממתקים/אוכל/שעות שינה.
אנא, מצאו דרך לפתור את העניין לפני שאני באה, או שתרשו לי לזרום איתם בכיף שלי.
אתם ההורים, נסו להתייחס לזה באותה דרך: זה לא שהיא לא רוצה לעזור, זה שהיא יכולה לעזור רק בדרכים מסויימות.
כמו שהיא לא תבטל חוג ברידג' (סליחה על הקלישאה) בשביל התחביב החדש של אמאבא, ככה היא לא מרגישה יכולה להיות הדמות שמציבה גבולות לנכדים.
מצד הסבתות הקוראות, מה יקרה, אם במקום לריב/לעשות בניגוד לבקשת ההורים, פשוט תסבירי מה אפשרי בשבילך ומה בלתי אפשרי?
תיאום ציפיות כזה, ובעיקר - אם כולם יתיחסו לזה כאל גבולות היכולת, כמו שאי אפשר ביום מסויים, לדעתי יכול לפתור הרבה בעיות.
בשביל זה צריך, כמובן, סבתא שתהיה מוכנה לדבר בגילוי לב כזה מראש (לא אחרי שכבר תפסו אותך נותנת להם גלידה אחרי צחצוח השיניים בלילה), והורים שיבינו שזה כמו "אי אפשר ביום שלישי".
בואו נבחין ביחד: אם ביקשתם הקפדה על גבולות מסויימים, וגיליתם בדיעבד שבקשתכם הופרה, יש עילה לכעס, כי יש בזה משום זלזול בבקשה שלכם.
אבל אם יש שיח פתוח וכן, משני הצדדים, כנראה שיש אכפתיות. ואיפה שיש אכפתיות, יש סיכוי לפתרון.
אז.... ואם ביום שלישי לא בא לי? תכעסו עלי? נכון שלא?
לעתים קרובות אני קוראת ושומעת על ויכוחים בין סבתות להורים לגבי גבולות לילדים, ממתקים, שעות שינה, שיעורי בית וכיוצא באלה.
תמיד אני מנסה להסביר למה ואיך זה חשוב לתאם גבולות שבהם הסבתא יכולה לתמרן ולהיות שוברת השגרה מחד, ומאידך, שלא תרגישו, כהורים, שהיא עברה כל גבול וקלקלה לכם.
הפעם אני רוצה להציע דרך להימנע ממריבות סביב העניין, גם אם לא הצלחתם להגיע להסכמה על הגבולות הנ"ל.
דמיינו סיטואציה: אתם רוצים ללכת לפעילות כלשהי, תחביב, למשל, כל יום שלישי.
פונים לסבתא לבייביסיטר, והיא עונה: סליחה, אבל דוקא בימי שלישי יש לי גם תחביב, ואני לא פנויה לבייביסיטר.
אשמח לעשות בייביסיטר אם תעבירו את העיסוקים שלכם לרביעי.
נכון שלא תכעסו? אחרי הכל, אתם לא באמת מצפים שהיא תבטל את כל החיים שלה בשביל החיים שלכם...
מה יקרה, אם במקום יום, שעה, מיקום, נשים את ההתנהגות?
נניח שהסבתא, במקום לעשות דברים שאסור, או לריב אתכם על מה שמותר, תגיד לכם:
תשמעו חבר'ס, אני יכולה לעשות בייביסיטר בכיף, אבל אני לא מסוגלת לריב עם הנכדים שלי על שיעורי בית/ממתקים/אוכל/שעות שינה.
אנא, מצאו דרך לפתור את העניין לפני שאני באה, או שתרשו לי לזרום איתם בכיף שלי.
אתם ההורים, נסו להתייחס לזה באותה דרך: זה לא שהיא לא רוצה לעזור, זה שהיא יכולה לעזור רק בדרכים מסויימות.
כמו שהיא לא תבטל חוג ברידג' (סליחה על הקלישאה) בשביל התחביב החדש של אמאבא, ככה היא לא מרגישה יכולה להיות הדמות שמציבה גבולות לנכדים.
מצד הסבתות הקוראות, מה יקרה, אם במקום לריב/לעשות בניגוד לבקשת ההורים, פשוט תסבירי מה אפשרי בשבילך ומה בלתי אפשרי?
תיאום ציפיות כזה, ובעיקר - אם כולם יתיחסו לזה כאל גבולות היכולת, כמו שאי אפשר ביום מסויים, לדעתי יכול לפתור הרבה בעיות.
בשביל זה צריך, כמובן, סבתא שתהיה מוכנה לדבר בגילוי לב כזה מראש (לא אחרי שכבר תפסו אותך נותנת להם גלידה אחרי צחצוח השיניים בלילה), והורים שיבינו שזה כמו "אי אפשר ביום שלישי".
בואו נבחין ביחד: אם ביקשתם הקפדה על גבולות מסויימים, וגיליתם בדיעבד שבקשתכם הופרה, יש עילה לכעס, כי יש בזה משום זלזול בבקשה שלכם.
אבל אם יש שיח פתוח וכן, משני הצדדים, כנראה שיש אכפתיות. ואיפה שיש אכפתיות, יש סיכוי לפתרון.
אז.... ואם ביום שלישי לא בא לי? תכעסו עלי? נכון שלא?
