המשך
במה אמורים הדברים? בשנת 1949 נחתמו בין ישראל ומדינות ערב הסכמי "שביתת נשק".בשנים 1956, 1967, 1970 ו- 1973-4 נחתמו הסכמי " הפסקת אש". בשנים 1936 – 1939 התחולל בארץ ישראל העימות הכולל הראשון בין הערבים ליהודים. הוא כונה "המרד הגדול" בפי הערבים, ו"המאורעות" בפי היהודים. כך דיברנו, כך דיבר העולם וכך ניכתב בספרי ההיסטוריה. כך היה עד שהגיע העידן המוסלמי החדש, אי שם בשנות ה- 80, והשתנתה השפה. בשנת 1987 החליפה "אינתיפאדה" את המרד. מלחמת שנת 2000 הפכה ל "אינתיפאדת אל אקצא". בעידן החמאס הפכה "הפסקת אש" ל"הודנא", והפסקת לחימה ל"תהדיה". וכל אלה לא רק בפי הערבים, אלא בשפתנו שלנו! כל מדינאי, פרשן , עיתונאי או קצין צבא, מדבר על "תהדיה". לא "הפסקת אש", חלילה. אחרת, איך יתפס כמומחה ומבין עניין? בספרי ההיסטוריה שלנו מתוארת מלחמת הטרור הרת האסון של יאסר ערפאת וטרור המתאבדים המיפלצתי שלו כ"אינתיפאדת אל אקצא". הן אלו רק מילים, ומה רע בכך, תשאלו? רע מאוד. יש כאן שילוב של חוסר הבנת המרחב ותרבותו, שימוש שלנו עצמנו במושגי אויב, במילים שלא תמיד מוכרות לנו על משמעותן האמיתית: במצב זה עלולים המשא ומתן איתם והויכוח שבתוכנו להיות פשוט לא רלוונטי. זהו אימוץ מילות תעמולה של אויב בעל תרבות מזוויעה, ובכך לתת לו לגיטימיות וחיזוק. אנו בוחרים מרצון לשחק בשדה המילולי של הצד השני, שבו לאופן השימוש במילים יש משקל עצום. "אינתיפאדה" נאמרת על יד הערבי בקונטקסט של גבורה, חירות, הקרבה, שחרור: והנה, גם היהודים מכירים בכך! עובדה, הם כותבים בספרים שלהם "אינתיפאדה" וכך מלמדים את ילדיהם. למילים יש כוח ומשמעות עצומים, ומי כמונו אמורים להיות מודעים לכך. "אל אקצא" אומרים היהודים, כלומר – גם הם מבינים שהמלחמה פרצה מכיוון שהיהודים נכנסו למסגד המקודש, וזהו הרי התירוץ המוסלמי האולטימטיבי להשתוללות, שהנה קיבל אישור מהיהודים עצמם... האם ניתן להבין זאת אחרת? מטופש עוד יותר להשתמש בשיח השוטף במושגים שאינך מבין באמת את משמעותם, כמו "הודנא" ו"תהדיה". עבור עיתונאי ממוצע אלו תחליפים ל"הפסקת אש", שהוא מושג מוגדר ומוכר לנו מיחסים בינלאומיים וחוקי המלחמה. הוא אומר "תהדיה" כי אז הוא הרי נשמע מומחה ומבין. והרי כולם אומרים כך...אולם, מה חושב מוסלמי מלומד ומאמין כשהוא אומר "תהדיה"? את ההסבר אני משאיר למזרחנים, אולם בוודאי שאין כוונתו להפסקת אש חתומה ומכובדת וחילופי שבויים על פי אמנת ז'נבה...הוא נמצא בעולם מושגים אחר. ובענייני "עסקים" מדיניים - מהי משמעותו של משא ומתן המתקיים על תשתית רעועה שכזאת? האם יעלה בדעתו של ערבי פלשתיני לקרוא למלחמת 1948 "מלחמת העצמאות"? כמובן שלא. זהו מושג היסטורי ותרבותי של היהודים, המנוגד למהותו, ומדוע יעשה בו שימוש? אולם –למרבה האבסורד, זה בדיוק מה שאנו עושים! מבלי משים – אנו משמשים כשופר של הלוחמה התרבותית והפסיכולוגית של האויב, במקום להביא את עולם המילים והמושגים שלנו, הנאמרים בשפתנו ומשרתים את העמדה אותה אנו רוצה להביע ואת המסר שאותו אנו רוצים להעביר. אנחנו חושבים שבשימוש במושגים של הצד השני אנחנו יוצאים אינטיליגנטים, אולם בפועל אנו יוצאים נלעגים. אנחנו רוצים לנהל משא ומתן, אולם מתעקשים ליפול לכללי שיח ושפה אותם קובע האויב, והאויב, בתחום ניהול משא ומתן ולוחמה פסיכולוגית, הוא מומחה גדול, מה לעשות. והנה כאן הוא מקבל מאיתנו את מלוא העזרה, בלי להתאמץ. לא עוד. רוצה חמאס "הפסקת אש" – נדבר על "הפסקת אש", במשמעות המילולית והמעשית של המושג. ירצה "אי לוחמה"? אולי ראוי לדבר על כך. אולם על "תהדיה" או "הודנא" ידבר- נא עם אחיו המוסלמים. בעולם שאנו פועלים בו – אין מושג כזה. יש ללמדו ולהכירו – בכדי לדעת היטב את האויב ותרבותו: אולם חלילה מלאמץ אותו מילולית או מעשית. הכרת האויב הוא כלי חשוב במשא ומתן ובהתמודדות אלימה: למד אותו, חקור אותו, אולם היזהר מלהתבטל בפניו ולאמץ את מושגיו. נשמע כה הגיוני ובסיסי, לא כן? אלא שלמצער מתברר לשכנינו שוב ושוב, שהאויב הציוני מוביל בהי-טק בעולם ומסוגל להכניס טיל לתוך חלון, אולם בלוחמה הפסיכולוגית ובהסברה הוא כסיל גמור. למרות מצוקתם הנוראה, לועגים הם לכסילותנו, ואנחנו רועדים מפחד ומבקשים ועדות חקירה. אינני יכול לתת הסברים מלומדים ומוכחים לצורך שלנו, הישראלים, לדבר בשפת היריב ולשחק לידיו בתחום המילים והמשמעויות. יתכן שזהו צד נוסף של תהליך מחלת ההתבטלות העצמית התרבותית המתמשכת שלנו, שבה מרכז קניות הפך מזמן ל"סנטר" ומשהו מרשים הוא "ביג טיים": במנטאליות כזאת, אך טבעי ש"הפסקת אש" תהפוך ל"הודנא". איפה משה שרת כשצריכים אותו?? יתכן שנטייתנו להחשיב את עצמנו מתמצאים ושאיפתנו הפתולוגית להראות כאנשי העולם הגדול גורמים לא רק למדינאים לנאום באנגלית עילגת, אלא גם לאילו פרשנים להפוך למומחים בגרוש תוך אימוץ ערבית מדוברת כשיגרה, מבלי להבינה כראוי. תופעת העדר והרייטינג גורמת לכולם להיגרר לכך בכדי לא להישאר, כאילו, מאחור. יתכן שזהו פשוט עניין של חוסר מודעות ומעידה מתמשכת. תהינה הסיבות אשר תהיינה, ראוי להפסיק מיד את התופעה המוזרה והמיוחדת הזאת של ביטול עצמי ודיבור בשפתן של תרבויות אחרות, בודאי זו של האויב, ובעת מלחמה. זה רע לחברה, מזיק לעסקים המדיניים והרסני בעת מאבק על השפיות והתודעה, שהיא כיום מלחמתנו העיקרית: וכרגע, לפחות, היא גם זו שאנו איננו מנצחים בה.
