רוצה תשובה תיאורטית או פרקטית?
תאורטית, לא רואה בזה כל דבר רע, מעשית אין לי אישית חלוקת קשב מספיקה כדי לקיים שתי מערכות יחסים בו זמניות. אני יכולה להגיד לך עד מחר שאני מאמינה בפוליאמוריה או פוליגמיה, אבל מעשית אני נאמנה גם כשלא צריך.
הכרתי שלישייה אחת, שהייתה יציבה למדי עד שהתפרקה. גם כשהיו ביחד לי הייתה תחושה שכל אחת מהן שם מהסיבות הלא נכונות, אבל זו הייתה התחושה שלי - לא מה שהן אמרו.
וקשור, למרות ששונה. מערכות יחסים פתוחות (שזה לא אותו הדבר כי במערכת יחסים פתוחה לא אמורה להיות מערכת יחסים נוספת אלא רק מין נוסף) - יצא לי לחקור את הנושא כי התבקשתי מתי שהוא לכתוב עליו, ולא רציתי להגיע ממקום שיפוטי ומקום שלא מכיר. נכנסתי לכל מיני אתרי קהילות של החלפת זוגות בעיקר כדי להכיר את הנושא. האתרים היו דומים: "מאמר המערכת" אותו אשה כתבה, דרכי התקשרות בהם מזמינים זוגות ונשים בודדות (ולעולם לא גברים בודדים) - והיה גם חלק של סיפורים אישיים שבו בעיקר התעניינתי. אחרי שקראתי כמה עשרות מהם, התחיל להתגבש בראשי איזשהו מודל שהעלה לי שאלות, אז אני אשתף.
הסיפור הנפוץ ביותר הלך ככה: זוג נשוי, הגבר מפנטז על רומן מהצד או לחילופין על עוד אשה במיטה. האישה נגד. הגבר ש"רוצה לצאת בסדר" לא מרפה מהעניין, מדבר, משכנע, מדבר עוד קצת, מתחנן, מתחנף, משכנע. בסופו של דבר האישה נכנעת (סופו של דבר = חודשים). עוד אשה נכנסת לתמונה. אחרי קצת זמן האישה מתרגלת לרעיון, אבל, בהיותה סטרייטית, מתחילה להשתעמם. ואז מגיע הרעיון המבריק שאם לו מותר אז גם לה מותר. הגבר בשלב הזה שומר על פאסון, כי הרי הוא היה זה שהעלה את הרעיון מלכתחילה, ומלכתחילה ניסה להציג אותו ולשכנע ב"נישואים פתוחים" ולא ב"רומן מהצד בשבילו בלבד". בשלב הזה נכנס גם גבר לתמונה. כאן הסיפור מתפצל לשני סופים אפשריים -
א. הגבר מגלה שרומן מהצד לה דווקא לא עושה לו טוב, אבל בשלב הזה האישה כבר כל כך פגועה - והם נפרדים
ב. שניהם ממשיכים לנהל חיי שותפות כלכליים וחברתיים, עם מערכות יחסים חיצוניות, קבועות או מתחלפות שמספקות את צרכיהם הרגשיים והמיניים.
והרושם שלי היה, שאם מלכתחילה כל מה שיש שם זה שותפות כלכלית שלא רוצים לפרק - זה יעבוד (ולא כי אלו "מערכות יחסים פתוחות" - אלא כי מלכתחילה לא הייתה שם מערכת יחסים אמתית שאפשר להרוס , אבל אם יש שם משהו יותר מזה - זה בדרך כלל לא עובד.)
עד כאן הרושם, אבל השאלה שעלתה לי מכל הסיפור הזה, היא שאלה של בחירה חופשית. מה שהאתרים הללו מתגאים בו יותר מהכל זה העובדה ששני בני הזוג בוחרים ומסכימים לנהל אורך חיים שכזה. ואני ישבתי וחשבתי אם זה באמת נכון? אם גבר (וזה נאמר בלי הכללה - תאורטית זה יכול להיות האישה, רק שבכל האתרים הללו לא נתקלתי ולו בסיפור אחד שבו זה היה המצב) אם גבר מפעיל סחיטה רגשית במשך זמן ממושך, עד שהאישה בסופו של דבר מתעייפת ונכנעת - האם מדובר בבחירה? בהסכמה?