תודה
לכל המתעניינים, המברכים, הדואגים, הרואים שחורות, אפורות ולבנות...
אז ככה: פוטרתי מכיוון שמנהלת המקום חוזרת למשרה מלאה (לאחר לידה), בתפקיד אותו איישתי אנוכי בשנה האחרונה. עבודתי במקום הסתיימה. מבנה העסק וצרכיו אינם מאפשרים לי להמשיך, ובקיצור, שירותיי אינם נחוצים שם, נכון להיום. עד כאן הפרטים הטכניים היבשים.
ולהרגשתי: מעולם (!!!) לא הרגשתי כזו תחושת בטחון בשום צעד שעשיתי בחיי. יש לי תחושה שהכל פתוח, הכל אפשרי, אני יכולה לעשות הכל. אני
יודעת שהכל בסדר (לא 'יהיה בסדר'...). מוזר. מעולם לא הרגשתי כך. וזה אמיתי. זה בבטן. עמוק. לשם האיזון, יש חלק קטן במוחי (כמובן, אלא איפה?
) שממשיך להזכיר לי שתחושת 'כל יכול' היא גם אחד הסימפטומים למאניה-דיפרסיה
אני מקווה שאנחנו לא טועות. (מי זה 'אנחנו'? אני והבטן והידיעה והתחושה והשמחה שבלב...) אוהבת. יה-יה