פגשתי אותו

[r e d head]

פגשתי אותו

הלכתי להכיר ידיד ועכשיו כל שנותר הוא לחכות ולראות אם הוא מוכן לקבל רק ידידות. למרות שהוא רוצה יותר. ביממה האחרונה פיתחתי ציפיה שלא היתה קודם. מייד כשנפגשנו התאשתתי מחדש. היה כמו שדימינתי, אבל לא יותר. למעשה זאת הסיבה שלא נפגשנו עד היום, הציפיה שלו כנגד הציפיה שלי. רק חשבתי שהיום זה היה ברור. טעיתי, בסוף הערב הוא אמר ואני אמרתי את שלי בצורה הכי ישירה שיש. לא רוצה לאבד אותו כידיד ברור שהוא התאכזב אבל זה סיכון שיש בכל הכרות. אוףף אני עייפה, כמה לחץ ומתח היה בזמן הזה. לסיכומו של ערב חייבת כאן להודות ולהתוודות עם עצמי, ללא קשר אליו. באמת שהתעייפתי,אני בחופש, אין לי כוחות ומקומות היום להכניס מישהו חדש לחיים, אבל מצד שני אני לא רוצה להיות לבד. אז מה רע בלהיות ידיד? ומי יודע אם אני מפחדת או שזה באמת?

כמה פעמים עשיתי את זה בעבר כמו בסרט טורקי אני חוזרת על עצמי תגידו בסוף יהיה טוב? ואם מדברים אל הקיר הוא עונה?....קצת קצת התחרפנתי ואני אפילו לא שיכורה.

 

[michaly44]

רד-עיניין של תיזמון?

חשבתי על זה הרבה. השאלה באמת היא: עד כמה אנו רוצות/ים לשנות את חיינו, שכבר ניכנסו לשיגרה, התרגלנו לנהל את הבית, והחיים לבד. עד כמה אנו רוצות/ים גרם זר (צורם), שיכנס לחיינו וישנה סידרי עולם, לוותר על הנוחות שלנו, ובעצם לקבלו אל תוך ביתנו עם כל המשתמע מכך? לפעמים חושבת, שלא הייתי רוצה אדם אחר בבית שלי. אוהבת את הבאלגאן שלי, הכייף שלי עם הילד (בקרוב ילדים)..למה לי, להכניס גורם שלישי? לא עדיף שהוא יהיה במקום אחד, אני במקום אחר.. נושא הבדידות שונה מהלבד. ולבד-לא, לא רוצה להיות לבד..אבל גם עוד לא מוכנה לביחד. אז לענות לך: כניראה זה עיניין של תזמון נכון, עם האדם הנכון. ויש כאן שכבר בפרק שני, שלישי, רביעי, וכן הלאה..שיכולים אולי לענות על נושא התיזמון, הפחדים של ליפני..ועל המציאות של היום.

 

[אורלי41]

הפחד להתרגל ולאהוב את הלבד../images/Emo123.gif

כמוני כמוך אחותי

ממרומי שנותיי לאחר פרק א' (חגגתי השבוע בת מצווה לחופש)... היו שנים שעשיתי הכל אבל הכל למצוא שותף, בן זוג לחיים, עזר שכנגד. מזה 3 שנים אמנם מכריזה שרוצה חבר, שותף וכדומה אך לא עושה הרבה בנדון. מצד אחד יתכן והמגננה של "לא רוצה" "לא מעוניינת" "טוב לי עם הלבד" היא אך ורק במטרה ליצור מעין כיסוי או שכנוע עצמי שאני לא רוצה כי "טוב לי" עם הלבד. בצורה מסויימת מעין שכנוע עצמי. כי הלא אם "נתקל במקרה" באותו אחד המיועד שיראה לנו ונתאהב וכל שאר החלומות "הרטובים" שלנו... לדעתי אף אחת מאתנו לא תסגור הדלת בפניו ותמשיך להיות בלבד שלה, כי לא כל יום מזדמנת בפנינו הזדמנות פז.... אמה מה... מצד שני...

כייף לי עם הלבד כי......התרגלתי בדיוק כמוך לנהל את הבית לבד, לא כל יום בא לי להשתעבד לבית ומיד לקפל את הכביסה ולמיין לארונות, לוותר על האלכסון שלי במיטה, השקט בלילה בלי נחירות בתוך אוזני, אף אחד לא תופס לי את המקלחת על הבוקר או בלילה, לא תמיד בא להיות נחמדים אל הסביבה כי עברנו יום מטורף בעבודה או סתם בא לנו להיות לבד עם עצמנו. בקיצור... כשתבוא אם תבוא אדע כיצד לנהוג עמך ולדעת לאן זורמים חיינו... רק רבאק...

תבוא כבר

 

[lululin]

כמה שאלות.

אני כבר 3 שנים לבד ובערך לפני חצי שנה התחלתי ממש להנות מזה. לפני זה אכן שיכנעתי את עצמי שטוב לי לבד אך כאמור אלו היו שכנועים עצמיים. רק עכשיו באמת יכולה להגיד בלב שלם שטוב לי, וסוף סוף למדתי באמת להנות מהלבד הזה. מה שאני שואלת את עצמי וגם אתכן כאן- מה בעצם גורם לנו לשנות את ההרגלים שכה אהובים עלינו ברגע שנמצאות במערכת זוגית? למה כשאני לבד הכביסה יכולה בשקט לחכות לי בערימה ,וכשביחד דבר כזה לא יעלה על הדעת? הרי בן הזוג (שלי לפחות) מצהיר שזה לא חשוב. מה בעצם מניע את הצורך הזה של "להיות בסדר" מה? להראות לכולם איזו עקרת בית טובה אני? הרי זה בכלל לא מזיז לי. לנסות לרצות את בן הזוג? לא מוצאת את התשובה. היום זאת שאלה משמעותית מאוד לגבי, כי מבחינתי,עד שהיא לא תיפתר אני לא אוכל להכנס למערכת שבאמת אהיה בה שלמה עם עצמי. חשוב לי לשמור על החופש הזה. החופש שלי עם עצמי.

 

[ניצת שושן]

שאלות כדורבנות...

 

[חופשיה ברוח]

והחופש הזה....

לא יכול להשמר גם בביחד.??. יעל (שיותר ויותר חושבת שאפשר...עם האדם הנכון)

 

[blonda3]

לולולינ../images/Emo92.gif

כשהייתי נשואה, היתה לי אשה שקיפלה לנו את הכביסה..... היתה לי עוזרת שניקתה לנו את הבית, היתה אשה שקצת בישלה....ולהכל אני שילמתי מהכסף שהרוחתי. הייתי גם אשה עובדת, מפרנסת, וגם עקרת בית טובה. אז מה? חיי הנישואין שלי עלו על שרטון, לא התאמנו כזוג....ולא הדברים האלו הם החשובים באמת בחיי הזוגיות. אני בחיים לא אכנס למערכת זוגית שבה הוא יראה אותי כאחראית בלעדית על משק הבית, והוא יהיה המפרנס וזה שעושה עלי ביקורת. או שיהיה בינינו שיתוף-או שלא תהיה זוגיות. או-שכל אחד בביתו הוא-מה שלא ניסיתי עדיין, ובגיל מבוגר נראה לי קצת עצוב... כי בכל זאת טובים השניים מן האחד.

 

[lululin]

העניין הוא אני.

השאלה העיקרית אצלי היא למה אני מרגישה את הצורך הזה לרצות. בלי שום קשר לבן הזוג. זאת בעיה שלי עם עצמי. למה לכל הרוחות אין לי שום בעיה כשלבד לשכב רגל על רגל ולשמוע מוסיקה ושערימת הכלים תתפוצץ בכיור, ואם ביחד- מצב כזה לא יעלה על דעתי. לא בגלל שהוא לוחץ, מבקר,לא קשור אליו. רק בגללי.

 

[blonda3]

לא יודעת, יש בזה משהו....../images/Emo10.gif../images/Emo8.gif

אצלי זה ככה לפני שבאים אורחים.... וכשהייתי במערכת יחסים,(האחרונה) וידעתי שהוא נורא ביקורתי, אז גם השתדלתי לסדר, ושלא תהיה כביסה בסלון, ושלא יהיו כלים בכיור, אבל לפעמים כן היו, וכשהיו לו הערות, אז סתמתי לו את הפה.... יכול להיות שהיית עם סוג של אדם ביקורתי? שלא נתן לך להרגיש בנוח אם לא הכל היה פרפקט??? כי בעצם-אם הוא היה בסדר- אז למה שלא הוא יגש וירחץ את הכלים שבכיור? למה זה תמיד את? ולמה שלא הוא יקפל כמה בגדים וישים בארון? מי אמר שזה התפקיד שלך????? כשכבר יצא לי לדבר איתו על כך, ואני מתכוונת לחבר, לא לבעלי, אז הוא טען שיש חלוקת תפקידים, ושזה התפקיד של האשה. (לא גרנו ביחד, הדיבורים היו כבחינה אם בכלל יש על מה לדבר) אמרתי לו-שדעתי שונה, אבל אם זה כך-אז שאלתי אם הוא מוכן יהיה לשלם עבור התפקיד הזה, עבור השרותים הללו..... הוא ענה לי-מה פתאום. -וכי למה שישלם אם יש נשים שמוכנות לעשות הכל בחינם????? בקיצור- אשה עם חזון פמיניסטי.... צריכה למצוא גם גבר עם חזון פמיניסטי. בגלל זה אנחנו לא ביחד-אני והוא.

 

[michaly44]

נידמה לי כי.....

ככה ראינו אצל אמא כי אולי לא בררנו עם הבעל, מה מערכת הציפיות שלו כי התחשבנו בדעתם של שכנים, חברות, ואולי תחרותיות מטופשת, מי עקרת בית טובה יותר... כי.. שהיינו משפחה שלמה הדינמיקה היתה שונה ועכשיו התבגרנו... אז עכשיו נדע לשים את סדר העדיפויות בצורה שונה.

 

[פייה קסומה]

הקשר הפוטנציאלי, ההרגלים, ומשק הבית

אורלי ומיכלי, למה לחבר את נושא ההרגלים והבית לנושא הקשר? אצלי זה נושאים לגמרי נפרדים, בוודאי בהתחלה. אני מחפשת את האיש שאוכל לאהוב אותו, והוא אותי. שנוכל לבנות ביחד שפה משותפת וקרבה ותמיכה והבנה ושמחה. מה זה קשור לביית שלי ולהרגלים שלי? אם וכאשר האיש הזה יגיע, והאהבה תיווצר, ותגדל ותביא שמחה, מין הסתם יגיע גם השלב לחשוב על הביית, ואם נכון לגור יחד או לחוד וכמה ולמה והילדים והכביסה והאלכסון במיטה אבל לחשוב על זה עוד לפני שפגשנו? בצורת המחשבה שאתן ביטאתן כאן יש אולי תפיסה פנימית שחושבת על קשר כעל משהו שלוקח ממני משהו (פוגע בדרגת החופש שלי, בהרגלים שלי, בקשר שלי עם הילדים שלי) במקום כמשהו שנותן... ותפיסה פנימית כזאת, אולי רק אולי, יכולה לפגום בסכוי של קשר להיווצר... ככה מחשבות עם הקפה השני של בוקר שבת יפה... פייה

 

[lululin]

את צודקת.

ברור שאני מחפשת את האיש שאוהב ויאהב אותי, א ב ל הבעייה היא שאני צריכה להמשיך לאהוב את עצמי בתוך הקשר, גם אחרי תקופת ההתאהבות. וברגע שאני נכנעת לדחפים של עצמי לנסות להיות "אשת חייל" כלומר- לדאוג שהכל יהיה במקום, הכביסה ועוד מליון דברים, אין מה לעשות,זה בא על חשבון דברים אחרים, ומשום מה תמיד אעשה את הדברים של הבית לפני דברים שגורמים לי סיפוק אישי. זה יכול להיות ספר, לצייר, לנוח או לא יודעת מה עוד. ברגע שאני נכנעת לדחף (שהתגלה כהרסני לי ומכאן גם למערכת היחסים) אני נהיית מתוסכלת. מה שאני מנסה לעשות זה לגלות מאיפה זה בא. כשאמצא את התשובה אולי אוכל לנטרל את זה, ושם גם אוכל לנהל מערכת יחסים הרבה יותר בריאה.

 

[פייה קסומה]

לולו יקרה,

השאלה שהעלית היא לגמרי אחרת, וחשובה מעין כמוה. ברור כמובן שהתשובה נמצאת בתוכך, ואף אחד מבחוץ לא יכול לתת לך אותה. אבל כאחת שגילתה את הנטייה הכמעט פתולוגית שלה לרצות בני זוג, ואת מידת ההרס שזה מביא, אני מה זה מבינה אותך... מה שאני גיליתי, זה שאצלי זה בא מהבית. אמא ביקורתית מאוד, פרפקציוניסטית מאוד, וחסרת יכולת לבטא חום ואהבה... ואבא חם ואוהב אבל "על תנאי" רק כשאת "ילדה טובה"... והתוצאה: בתוך האישה בת הארבעים ו... מתחבאה עדיין ילדה קטנה שמשוכנעת שהיא צריכה להיות פרפקט ו"בסדר" כל הזמן כדי להיות ראויה לאהבה... אצלי הרפוי התחיל כשהצלחתי להגיד לאבא שלי את האמת שלי בעניין פרקטי ושולי למרות שהיתה שונה מהאמת שלו, באותה סיטואציה שולית לכאורה, חוויתי ממש פחד מוות, מחוסר הקבלה שלו, ובכל זאת הצלחתי להגיד מה שחשבתי, וראיתי שאני לא מתה מזה, ולא רק שלא מאבדת את האהבה שלו, אלא מצליחה לאט לאט להחזיר לעצמי אותי... ככה, שעור בפסיכולוגיה על הבוקר (בעצם נהייה כבר צהריים) בהצלחה לך במסע החיפוש והרפוי, פייה נ.ב. לעלות על השאלה, כמו שעשית, זה כבר חצי הדרך...

 

[michaly44]

לרצות בן זוג

כמה נכון, כל חיי הנשואים היו בעצם חיי התפשרות היו קדימויות על חשבון הזוגיות, כי לא היתה זוגיות בריאה.. אז לסדר את הבית לטפל בילדים ללכת לעבוד או ללמוד היו בראש סדר העדיפויות עד שנימאסססססססססס והיום שאנחנו לבד...יש עדיפויות אחרות יש את הזמן לעצמי אני נהנית ממה שאני עושה לא חייבת דין וחשבון לאף אחד אין לי שום יסורי מצפון או תיסכול על: שלא גיהצתי, בישלתי,כיבסתי,ניקיתי וכל ההבבל"ט הזה. כשהדברים לא נעשים מרצון ושימחה-אין על מה לדבר. לכן אני גרושה, לא?

 

[miraהיחידה]

את צודקת

גם אני מרגישה בדיוק כמוך עושה מה שבא לי ומתי שבא לי טוב לי עם הלבד שלי אבל בהחלט לפעמים בא להיות עם מישהו שכיף להיות איתו וכיף לאהוב אותו. גם אני מחפשת את אותו אחד מיוחד בשבילי.

 

[lululin]

תודה.

רוצה להודות לך, ובעצם לכולכן על הפורום המקסים הזה. לא משתתפת הרבה אבל קוראת בשקיקה כל הודעה חדשה. התודה העיקרית היא על הכנות ועל יכולת השיתוף בידע ובנסיון הזה שצברתן עם השנים. ובכלל שאתן פה תמיד. מכיוון שאני סטודנטית אני רוב הזמן עם אנשים הרבה יותר צעירים ממני והחיים שלי והחיים שלהם הם כמו שני עולמות אחרים למרות שיש לי שם חברים נהדרים. מחממם לי את הלב לדעת שפה ישנן נשים כמותכן. אז שוב- תודה.

 

[ניצת שושן]

../images/Emo45.gif

 

[michaly44]

את לגמרי צודקת פייה.

כמו שאמרתי- אני צריכה להתאהב ובלי זה, לסקס אין משמעות בעיני. אז חייה בלי זה. אין בעייה פה, בפלורידה לגשת לאיזה פאב ולצאת עם זיון מזדמן... אני פשוט לא בנוייה לזה. יש לי רשימת קניות מאוד רצינית , לא ברור לי עם יש דבר כזה במציאות. אז הינה היא: ואחר תגידי לי...למה אני לבד...15 שנות התפשרות הספיקו גם לי. 1.חוש הומור מפותח 2.טוב לב, 3.אדם רגיש, אוהב לאהוב, אדיב, נדיב (ממש לא קמצן), עדין,נקי, מריח טוב, מטפח את עצמו, מודע לעצמו לאחרים, מעורב בסיבתו, בעל יכולת תיקשור, הבעת רגשות ואאהבה. 4.ישר, אמין, נאמן, 5.רחב אופקים, 6.ראש פתוח לרעיונות, לא שיגרתי 7.יודע לקחת החלטות, בעל חזון, יודע להגשים וליישם. 8.נותן מרחב, אוהב את היחד, גם בבית גם בחוץ 9.אחד שיאהב את כל מה שיש בי, יעריך ולא ינסה לשנות אותי. 10.שיודע לתת מעצמו וגם לקבל 11.מוצא אשכנזי 12.גדל והתחנך בארץ 13.רוצה את החצי השני שלי.. תכונות נירכשות: 1.גרוש, ילדים גדולים שלא גרים איתו, 2.משכיל, ידע רב, חוכמת חיים, 3.מבוסס הייטב 4.רקע דומה לי ולא 5.אדם שמחובר למציאות , אמיתי ללא משחקים 6.אוהב מוזיקה, טיולים,אומנות, ריקודים, קריאה 7.שיתחבר לילדים שלי ויקבל אותי ואת הילדים 8.אדם שהזוגיות והשיתוף מלא תכונות מראה 1.נאה, מראה טוב לגילו, בריא בגופו ובנפשו, 2.גובה מינימום 173 3.משקל לא עולה על 78 4.שהמשקל והגובה יתאימו, שידע להתלבשל כמו שצריך, קצין וג'נטלמן ניסיתי לשים את כל מה שיכולתי לחשוב עליו. תרגיל קשה, והרבה בקשות, אז אז חושבת שיש סיכוי למצא את נסיך החלומות????????????? או שחייבים עדיין להתפשר? ואת יודעת מה? ממש לא בא לי כרגע להתפשר....

 

[lululin]

../images/Emo50.gifהנסיך.

אם כבר תמצאי אחד כזה תגלי לי איפה קרה הנס. אני אבוא בריצה לראות אולי במקרה יש עוד אחד.

 

[פייה קסומה]

על נסיכים ודרישות

מיכלי, אכן רשימת דרישות מכובדת... אני חושבת שיום אחד נפגוש את האיש הנכון, (כן או לא בבלינדייט, רק שיבוא בלי החבר...) וכשנסתכל לו לתוך העיניים נדע שזה הוא, ואז אולי נשכח את כל הרשימות שלנו ונפתח את הלב, ונראה שעם האיש הנכון אנחנו יכולות לזרוק את כל הרשימות לפח ולהרגיש שזו לא פשרה, זה פשוט נכון.... (רק אל תשאלי אותי מתי זה יקרה...) פייה