עתידנו, לאן?

אלי ו.

New member
לא מזלזל בתופעה

פשוט לא רואה הרבה פוטנציאל מנויים לתופעה מחוץ לשמאל האתאיסטי היהודי שמהווה אחוזים בודדים מהאוכלוסיה. יותר מכך, אותם מנויים פוטנציאלים הקשר לקבוצת הזהות ה"ישראלית", מעבר לשפה, אינו חזק במיוחד. זו יותר הגדרה שאינדיוידואליסטים בחרו כדי להתנתק מהגדרת ה"יהודיות" מאשר תודעה לאומית. בעידן בו מושג הלאומיות נחלש קשה לראות תודעה לאומית כזו מתפתחת.
 
ההגדרה הפורמלית היא לא העיקר

השאלה היא מה התודעה שבה אנשים חיים. להבנתי, צעירים רבים חיים פחות ופחות את יהדותם, ובאיזשהו אופן, יותר חיים את "ישראליותם". לדעתי זו מציאות בולטת. מה גם שברור שהתקשורת מדברת במושגים כאלו. יהדות זה פאסה. כ"כ פאסה, אפילו יותר מאשר המילה "פאסה".
 

אלי ו.

New member
מסכים

בייחוד בענין ה"תודעה" שהיא בעיני ההגדרה לשייכות. מצד שני, האם יתכן שרעיון השיוך הלאומי הופך פאסה? פעם היינו שייכים לשבט/כפר/מחוז/דת ולא היתה שייכות לאומית שתרמה להגדרה העצמית שלנו. המהפכה התעשיתית שברה את השיוכים הישנים, חמולות התפרקו ואנשים שאבדו את הזהות שלהם מצאו זהויות חדשות דרך רעיונות חדשים (פאשיזם,מרקסיסזם, לניניזם ואיזמים אחרים כטוב בעיניך) אולי כיום, בעידן הגלובלי, בהעדר תרבות ודת משותפת, התודעה הלאומית גם היא הופכת ל"פאסה" ותוחלף ע"י זהות אחרת.
 
גם א.ב. יהושע שאל את זה ../images/Emo20.gif

בספרו "בזכות הנורמליות" מסוף שנות השבעים, הוא מציג מודל אדיפאלי מעניין, לפיו העם היהודי נתבע לבחור בין אמא ארץ ישראל ואבא הקב"ה ותורתו, ובדרך כלל בוחר באבא בעודו מבטא את מחויבותו לאמא ברמה המילולית בלבד: חי בגולה, ומתגעגע לארץ ישראל. שהרי לאורך תקופות ארוכות בהיסטוריה זה היה בלתי אפשרי לקיים אורח חיים תורני בארץ ישראל, ולאורך תקופות ארוכות עוד יותר זה היה אפשרי, אבל מאד לא נח. במובן זה (ולא רק במובן זה), הציונות ההרצליאנית היא מהפכה גדולה, ואין לדעת עד כמה תאריך ימים. האם תצליח כמו המהפכה הצרפתית, או תיכשל כמו המהפכה הבולשביקית. וזה תלוי גם בנו, כמובן.
 
דעותיו של אלף בית, בעיני,

בעניין הזה נראו לי תמיד חצי אפויות, וכאילו נועדו במיוחד לעורר פרובוקציה ותו לא. התקפתו האחרונה על יהודי ארצות הברית, היתה מוזרה בלשון המעטה. סופר לא רע ברגעיו הטובים, הוגה דעות שטחי רדוד ומעצבן, תמיד.
 
למעלה