אבל למה להפסיק את הסיפור באמצע?
שיאו של הסיפור הוא במלכות שלמה: ג וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, חָכְמַת שְׁלֹמֹה--וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה. ד וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וַעֲלִיָּתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה; וְלֹא-הָיָה עוֹד בָּהּ, רוּחַ. ה וַתֹּאמֶר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי--עַל-דְּבָרֶיךָ, וְעַל-חָכְמָתֶךָ. ו וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד-לִי, חֲצִי מַרְבִּית חָכְמָתֶךָ: יָסַפְתָּ, עַל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. ז אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה--הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, וְשֹׁמְעִים אֶת-חָכְמָתֶךָ. ח יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל-כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם, וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. ט וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד--וְאֶבֶן יְקָרָה; וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. י וְגַם-עַבְדֵי חירם (חוּרָם) וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר-הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר--הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים, וְאֶבֶן יְקָרָה. יא וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת-עֲצֵי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת לְבֵית-יְהוָה, וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים, לַשָּׁרִים; וְלֹא-נִרְאוּ כָהֵם לְפָנִים, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. יב וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת-שְׁבָא, אֶת-כָּל-חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד, אֲשֶׁר-הֵבִיאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַתַּהֲפֹךְ וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ. {פ}
שיאו של הסיפור הוא במלכות שלמה: ג וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, חָכְמַת שְׁלֹמֹה--וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה. ד וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וַעֲלִיָּתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה; וְלֹא-הָיָה עוֹד בָּהּ, רוּחַ. ה וַתֹּאמֶר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי--עַל-דְּבָרֶיךָ, וְעַל-חָכְמָתֶךָ. ו וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד-לִי, חֲצִי מַרְבִּית חָכְמָתֶךָ: יָסַפְתָּ, עַל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. ז אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה--הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, וְשֹׁמְעִים אֶת-חָכְמָתֶךָ. ח יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל-כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם, וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. ט וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד--וְאֶבֶן יְקָרָה; וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. י וְגַם-עַבְדֵי חירם (חוּרָם) וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר-הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר--הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים, וְאֶבֶן יְקָרָה. יא וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת-עֲצֵי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת לְבֵית-יְהוָה, וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים, לַשָּׁרִים; וְלֹא-נִרְאוּ כָהֵם לְפָנִים, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. יב וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת-שְׁבָא, אֶת-כָּל-חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד, אֲשֶׁר-הֵבִיאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַתַּהֲפֹךְ וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ. {פ}