חוק שימור החומר, האנרגיה וה-
כנות.
אולי סוף סוף, אחרי שנה ויותר, וכמעט יחידה אחרי פיה ומכשפה בשרשור
מי אוהב את אימא, אמרה שרית את הדברים המתקרביחם להיות נכונים לגבי.
הכוונה איננה אני ותשוקותי ונבכי נשמתי, לא אני הוא האישיו, אלא המסר ובכתיבה, אלא שאם כבר ספגתי את מנת הנאצות והחרפות והיריקות והעליהום, האישי אישי, הרי ארשה לעצמי עכשיו להגיב כלפי עצמי אני.
אכן שרית, (והלוואי תופיעי כאן יותר,) אכן יש לי בכתיבה הזו פורקן. פורקן מיני עצום. עינוג. אוי לאותה טומאה! למען החזיר נבהלים לריבצם השליוו, לידיעתכם, רוב כותבי סיפורי הארוטיקה מוצאים פורקן בכתיבה באופן מיני. אני מדגיש מיני. (ניתן כמובן להקיש הקבלות לגבי כתיבה ממסדית רגילה, והרי לא יפתיע שיש בה ריגוש.) בכל אופן לגבי כתיבה ארוטית, רוב הכותבים אף מאוננים בזמן הכתיבה. ישנם אתרים המעודדים כתיבה כזו, ואף "מזהירים" מיכך, כדי שרמת הסיפור לא תיפגע אחרי הפורקן באם הסיפור לא עובד ונערך סופית. לי אישית אין בעיה שכזו, ויכל "לחזור" לאוירה ולהמשיך גם אם כתיבתי הופרעה.
הגרוי כפול. אחד העצמי, והאחר הידיעה שאחרים גורו, קרי תגובותיהם. תגובות רבות הופכות לשיחות ארוכות ומפורטות בתאור פנטזיות אסורות, ובגלוי לב מדהים. יש היו מכנים זאת.. אהממ..? ווידוי. ןלאלה הממהרים להוציא מהקשר - מדובר בפנטזיות!) באחת משיחותי הרבות עם גולשים וגולשות כותבי ארוטיקה נשאלתי לגבי סיפור של הגולש/ת מה הייתה רמת הגרוי שחוויתי מהכתיבה, קרי ממנו / ממנה. סקרנות, גרוי, זיקפה, אוננות מאוחרת, אוננות בו ברגע הקריאה, גמירה. (מאוחרת או מיידית.) אוי לחטא פושעני שכזה.
מהי כתיבת גילוי עריות לגבי? מילה אחת. זהו מסע. ואני נמצא במסע, ומסע מזככך ומלא תובנות. אני מסוקרן מהנושא לא פחות מהגרוי, ואולי כבר קשה לקבוע מה יותר, אם לא שניהם כאחד בו זמנית. לא הייתי ולא אני, אחרים ורבים וטובים ממני יכולים לעולם לחוות היזדככות שכזו, אילמליה הכתיבה הזו, שהיא תוצאה מדהימה מכלי מרהיב שזומן לידינו - האינטרנאט. האנונימיות והחיסיון. ומיכאן אגב לחובבי מסעות, צאו ושוטטו לכם בחקירה, מה עושה ויעשה, כי הרי רק התחילה הדרך, ועוד יזומנו בה מסעות רבים רבים, מה עושה הרשת וחסיונה כתקשורת לחברה האנושית. נימלץ מה? בסדר, נחזור לקרקע הבוצית. הסוטה. הדוחה.
זהו מסע, ואכן במובן הזה מסע הכתיבה והדרך הופכת אובססיבית. הלוואי עלי לא רק אובססיה אלא השתעבדות ללא כלות. אינני מטיף לעריות, אבל למסע היזדככות כזה כפי שעובר עלי אני מוכן להיות מטיף ומנודה למענו. איש איש ומסעו הוא, ומי איננו זכאי להיזדככות זו או אחרת, יהא שמה פנטזייה, יהא שמה כנות, אה? נימלץ מה? זירקו בי עוד אבנים, ואתמלץ לי פי כמה!
או כשתושט יד רכה כפי ששרית הושיטה, וזו תהייה התוצאה?
טרום המסע, מישהו יכל לתאר את החרדות, ההכחשה, שברובה הייתה ברובנו שבריגוש הזה וממה? ממחשבה שעברה בנו? מהרהור שכשהוא ניפרש לדקויותיו הריהו תמים ליכדי כמעט רחמים ממש. או שמע עוד לא פיצחתי את מכמני נפשי החצויה, ורק הקורא חד העיין, שדיה לו שורה אחת כבר יודע מיהו מיסטר ג'ייקל ומיסטר הייד העומד בפניו, זו ואף זו, כולל איזהו הכובע אותו אני חובש! פההההההההה! הירהור? דמיון? ולו אוננתי בסתר כנער? ובכן מהההה? אוי לפושענות שכזו! ומישם לאן אתגלגל! כשהיום אני יודע כמה רבים חוו מחשבות והרהורים ודמיונות שכאלה או אחרות. ומי החושב שמיקרא עשתורת או סיפור עריות אחר הוא שיגרום למי ולו להרהר בדבר האסור והטמא כביכול הזה, ומהרהור, תבוא ההגשמה, הגשמה, ההגשמה, ההגשמה! ויכתבו רבים וטובים ממני שאין מדובר בהגשמה, אלא פנטזייה פנטזייה פנטזייה פאראקסלאנאס, והמחרפים ימשיכו כעדת תנים, הגשמה! הגשמה, הגשמה! בסדר, הנה עכשיו גם וידוי ממש. כמי המגורה עמוקות מעריות אמא בן, וכמי שאימי כבר שוכנת עפר זיכרה לברכה, מה עכשיו? גם נקרופליה (מישגל גוויות,) תוכנס לרשימה? רוצים גועל? בבקשה! שהרי זה אבסורד! מי המובהל מההגשמה האיומה וקץ הימים האמור לקרות כתוצאה מפנטזיותי, הריהו לא רק שטועה, אני הוא המרחם עליו, ואל לא להטיף לי ולסטיותי, וצורכי בטיפול וזאת עוד במילים עדינות וממעיטות משלל הנאצות המופרחות לעברי.
התלהמות. ברובן, כל תגובה מתלהמת ועויינת יש בה אלימות. ואלימות היא תוצאת פחד. תופעת גילוי עריות מערערת בנו מוסכמות, ובצורה ניסתרת מעיניינו אנו. היי לכך אנו מבוהלים. נרעשים וממהרים להטיח בוץ במי שהביא את דבר הטלטלה הזו, את העוצמה, את האיסור, ואת שאלת פשר האיסור, ומהו, ואת שאלת הטאבו לפיתחו. והרי לנו (בעקיפין???) עוד מסע!
את הרגעים האלה בזיכוך חוויה עצומה עצומה של כתיבה, אותם אני מחפש. את הדיון המתפתח. ונכון, בזה אני יכל להיות מואשם, להשתמש בכם הגולשים כביכול כדי לחדד ולהתחדד, ולהפרות ולהוסיף לי פנים שלא ראיתי או לא נתקלתי בהם עדיין.
קחו את דברי האחרונים ונתקו אותם מההקשר הבוטה והקשוי של מישגל אב בת, אח אחות, אימא בן, ומה קיבלתם? טיוטת סטודנט תמים ונילהב לעבודה שהכין מנהמת לב, (לגביו הוא לפחות,) ושביצע וכתב. פשע נורא, האכן?
כאמור לא מצאתי לנכון לספר על עצמי, וניסיתי ככל שיכלתי לשים את עצמי בצד. לא הייתה כמעט תגובת נגד אחת שלא הייתה אלא מטח גידופים ועלבונות אישיים. ואגב, אינני מופתע, ומי שכבר יפתח הודעה חדשה, היי, זה מגיע לך, ביקשת את זה, ובדומה להן, אנא חסוך מעצמך גילויי גלגל, איינני מרגיש ראוי לרחמים בעטיים של עלבונות שכאלה. כאיש לוחמני מאוד, להוותי או לצערי, אבל כזה אני, יתכן הטחות כאלה רק מחדדות בי עוד דקויות שלא היו מיתחדדות בלעדיהן. הן בוודאי שמחזקות בי את ההכררה והתוסנה איזו רעידת אדמה ריגשית צופנת בחובה היתדדינות בטאבו הקשה של גילוי עריות. הנה סטיה נוראה נוספת, האין זאת?
כשלעצמי, בהליך ארוך של יציאה מארון מודחק מודחק, קבור עמוק עמוק ונעול חזק חזק, אין לי כביכול כבר הרבה מה לגלות לעצמי על עצמי. ואם זאת, זהו הרי תהליך שאיננו נגמר. המסע המסע המסע!
שרית, גרמת לי להרגיש את מטען הכנות המשודרת מדבריך, ובתגובה ממש פיזיקאלית, מתמטית, אולי אפילו נגד רצוני, במה שחזק ממני, גרמת לי להגיב בכנות אישית בתמורה, בהטמרה. כך, ולו גם בצורה מוחצנת.
))