עשתורת - גירסא אישית
אבא מביט בי כשאני מניקה, איך שאני אוהבת את התחושה הזאת. אני מניקה את לידור והוא מביט בנו, בביתו והנכד הראשון וממש מוקסם. לא זו הרי לא מיניות, חשבתי בקשר לטרוניותיו של בועז, הוא הרי אבא שלי. "תפסיקי עם זה!" אמר לי בועז בעוינות כמה ימים אחרי הלידה.. "להפסיק את מה?" שאלתי מופתעת. "להניק מול האבא שלך!" הוא ממשיך בכעס ואבא צופה בנכדו הגרגרן כשהוא יונק את שדי אימו, ובועז? מרגיש מאויים מהמראה כיצד אשתו חושפת שדיים מול ובנוכחות אביה וסבי בנו? מעולם לא ראיתי בכך דבר אסור. אני באה מבית חופשי. מגיל ארבע עשרה אני מודעת למבטים שאימא הייתה מביטה בי ואומרת לי: "את גדלה להיות אישה יפה." היא אומרת לי מספר פעמים, וכמו להוסיף בלבול היא אומרת לי כעבור זמן מבלי להסיר את עיניה מחולצתי: "אבא אומר שיש לך גוף יפה" אבא אומר? היא מעבירה מבטה על כתפי, על ישבני, ומעלה על ביטני ונעצרת בחזי הזקוף ונועצת בו מבט. למה היא נראית לי מעט עצובה פתאום? "כן יוניתי, הם גדולים השדיים שלך" אני מקשיבה ואני מדמיינת אותה מספרת לאבא, -הם מספרים הכל! - חום נעים פושט בי, חום של החמאה. ואני מבחינה פתאום שהפיטמות שלי מיזדקרות, אני יושבת בחלוק הרחצה הפתוח למחצה, לידורי יונק מהפיטמה בשקיקה, ומאט את יניקתו עד שכמעט נרדם כשראשו מונח על השד המלא והכבד. אבא מביט בנו, המבט שלו נעים לי אבל מביך אותי גם יחד, כמה זמן עבר מאז שאמא התאשפזה? כמה חודשים? בטח לא קל לו להיות לבד אני חושבת וחשה טלטלה משונה, ואז אני נזכרת שגם אני כבר שבוע שלם לבד מאז שבועז יצא לנסיעת עבודה, ואני הרי אישה צעירה... וגל של חום עובר בי. גם אבא נראה מעט נבוך ומבולבל ואז הוא אומר: "אסור היה לבועז לצאת לנסיעה הזו! אשה מיניקה ורתוקה לבית, והוא יוצא לו לאפריקה להשד יודע מה" "כן" אני משיבה בקול שקט. איש לא מוסיף דבר, לא רוצים לקרוא לדברים בשמם. אבא מביט בתנועותיי שחושפות למולו את השד. האם הוא מתנשם לפתע? אני מביטה בו מזוית העין, חשה דחף אפל בתוכי ובהחלטה של שניה אני פונה להסיט את לידור ולהכניס לפיו מוצץ אך הוא מסרב, אני מנסה שוב, הפטמה שלי חשופה בפני אבא. לידור מסרב, נאחז בשד הכבד מושך את הפיטמה אליו ומחדש את יניקתו. אני מחזירה אל אבי את המבט ומתחייכת אליו. אבא מבחין בחיוך, ופניו מתוחים: "אה... זה... זה יפה ככה" הוא אומר כמעט בלחישה, מוריד שוב את מבטו, ולידור כמו מבחין בסבו, ויניקתו קולנית מעט. אבא מביט מרותק, מתקרב, מתיישב בצידי על הספה, ובהיסוס מלטף את ראשו של לידור אני מביטה כלפי מטה אל ידו הקרובה כל כך אל שדיי, חשה את הולם הלב, הוא מלטף את ראשו של לידור היונק והולך ונרדם, ידו נעה הלוך ושוב, אני מביטה ביד ומעלה את מבטי אל פניו ושוב למטה אל היד, הוא מלטף, היד נעה הלוך ושוב, מתקרבת הצידה, עוד, מתקרבת, אני מביטה בה ואז אני חשה את קצה אחת מאצבעותיו מרפרף על בשרי, אני עוצרת את האנקה המבקשת להתפרץ אך לא מצליחה להימנע מלהשמיע קול התנשפות. אבא מרים אליי את מבטו, אני רואה את עיניו הפקוחות ואת חזהו המתנשם, הוא מביט בעיניי, אני מביטה בעיניו ובלי לאמר דבר אני מרחיקה ממני מעט את לידור, ידו של אבא גולשת מראש התינוק, לידור עכשיו כבר ישן לגמרי ופיו מתנתק מהפיטמה, אני חשה את מגע האויר הקריר על הפיטמה הלחה ואז אני חשה את ידו החמה של אבי עליה... טשטוש גמור, ראשי סחרחר, כמתוך עילפון אני קמה כשלידור בידי ופוסעת מתנדנדת אל העריסה שלו ומניחה אותו בה, כל גופי גרוי ושטוף זרמים, אני חוזרת אל הכורסא, מודעת לכך שהחלוק שלי פתוח וכל גופי חשוף מתחתיו, ניגשת אל אבא ופשוט מתמוטטת עליו, מוצאת אותי שרועה עליו, על גופו, ידיו עליי בכל מקום, לא יודעת היכן למעלה והיכן למטה, רק יודעת שאיך שהוא הוא התפשט כי כל גופו הערום מולי והזיקפה שלו מתחככת בגופי, ואני נשכבת על גבי ומושכת אותו אל בין ירכיי המפושקות ובראשי עוברת המחשבה "בועז לא היה צריך להשאיר אותי לבד כל כך הרבה זמן" כשהוא חודר אל תוכי והחלב ניגר וזורם מפיטמותיי אל ידיו המגששות, והוא לא מצליח להחזיק מעמד וכעבור שניות אחדות ידיו נאחזות בשדיי בכוח, זרם של חלב פורץ מהן ושוטף את ידיו, כל גופו מתכווץ כשהוא מציף את רחמי בזרעו, נאנק וממלמל: אלת הפיריון שלי, עשתורת שלי.
)
