ערך המוסריות

Le Fay

New member
בכל מקרה, שיהיה לכם רק טוב ../images/Emo24.gif

הכל, תמיד, מסתכם במחיר שאתם מוכנים לשלם
בהצלחה עם הכנעת הפקפוק...
 

טנטרי

New member
בשם אומרו

מהי מוסריות אנושית ? מהצגת הדילמה נראה שאתה מרגיש שמוסריות היא משהו חיצוני, שתלוי בתוצאות. מעשה הוא מוסרי או לא מוסרי אם הוא גורם רע או טוב לאנשים. מהבחינה הזו ענתה לך "דתיה אבל שובבה" תשובה פשוטה: תעשה חשבון! והיכן שלתוצאה הכוללת יהיה משקל רב יותר, במעשה הזה תבחר. אבל, יש השקפה אחרת שנוגעת ללב שלי יותר. השקפה זו טוענת שאין לך אחריות על התוצאה אלא על הכוונה. לא אחת אנו נתקלים במקרים בהם כל החישובים שלנו מתבדים. אתה נותן צדקה לעני והוא מתגלה כמסומם שמממן את הסם בכספך, אתה נותן מס הכנסה למטרות טובות וכולנו יודעים לאן זה מגיע, וניתן למצוא עוד אלפי דוגמאות כאלו. אז מה נשאר לנו ? כוונת הלב. הלב הוא לבדו יכול להיות טוב בלי הגבלה. אם אתה עושה את מעשיך מתוך כוונה טובה הרי מובטח לך שלבך טוב והוא שנותן את הערך המוסרי למעשה שלך. הדילמה שלך מוכיחה שלבך טוב. השיקולים שלך מראים, שיש בך המון רצון לגרום אושר להוריך. רק תזכור, שבמידה ותחליט להישאר בעולמם של הוריך רק בגלל דאגתך להם (אני הייתי במצב הזה), סופך שתצבור כלפיהם כעס וטינה בליבך ואז המעשה כבר לא יהיה טוב. בנוסף, החיים אינם מורכבים רק מהחלטות גדולות כמו לעזוב או להישאר. אפשר לעזוב ועדיין לכבד את ההורים בחיי היום יום, להתחשב, לוותר אבל תמיד להיות כנה איתם ולספר את האמת. ואפשר גם ליפול בדברים הקטנים, להיתעקש, להתריס, לעשות דווקא. אה כן, להשקפה הזו התוודעתי דרך הפילוסוף עמנואל קאנט. בהצלחה, טנטרי.
 

kochavit

New member
הסיבה שמביאים ילדים לעולם....מהי?

את התשובה לשאלה תברר עם עצמך לפני שאתה שואל האם זה מוסרי לעשות משהו נגד רצון הוריך. האם הורים מולידים ילדים כדי שיתנהגו כמו שהם רוצים, כמו שהם יודעים, הילדים יהיו כביכול כפילים של ההורים? או כשנולד ילד - נולדת נשמה חדשה שמביאה לעולם המון חידושים, וההורים הם רק הכלי, לעזור לגדל את הנשמה הזאת עד שתהיה עצמאית ותוכל לפרוח במלואה. ולדעתי, אין עצב יותר גדול לורה שרואה את ילדיו חיים בעצבות ובכפיה עצמית. הורה רוצה לראות את ילדיו מאושרים בכל דרך שיבחרו, ואם הוא לא מסוגל לקבל אותם אם הם שונים ממנו......הוא אינו הורה טוב, לדעתי, הוא מפספס את הנקודה הכי חשובה בהורות.
 
שאלה!אתה עושה מה שההורים רוצים? אתה

המתמיד של העולם הישיבות או הצדיק יסוד עולם הרי זה ברור שזה מה
 
שההורים מצפים ממך ואתה לא חושב שזה

מצער אותם אלא שלזה התרגלת יתכן שגם ליציאה תתרגל ויותר מזאות הרי
 
אלא שבזה אתה לא מאמין או מכיון שהם

רחוקים מה איכפת לך מהם אז תלך למקום רחוק שאף אחד לא מכיר לא אותך
 
ה´ יצילנו ממוסריות כזו.

תגיד אחי, ללכת לגנוב בשביל אבא שלך, זה מוסרי? למה לא? הרי הוא גידל אותך.
 
קונצנזוס...

ישנו מוסר שהפך לקונצנזוס - כגון: גניבה, רצח וכדו´, שלא צריך לחבוש כיפה על הראש בשביל להבין שדברים אלו אינם מוסריים. מאידך ישנם דברים המוגדרים כ"מוסר", שהם אינדיבידואלים ונתונים לויכוח, כמו הסוגייה שהעלה מיודענו. אך האנלוגיה שהבאת כאן מוטעית (בעיני, למה אני פוחדת שיעלו עלי כאן...) <יורה משתדלת בכח להיות פוליטיקלי קורקט בשביל שדבריה לא יוצאו מהקשרם... שוב>
 
כיון שאין במוסר

אלא "רגש", הרי שאין בכך שיש עליו קונצנזוס, כדי להעצימו. שלא כמו בהנחות הגיוניות, בהם ככל שיש רבים יותר שמחזיקים מהם, יותר סביר להניח שאין כאן טעות.
 

מכשפית

New member
האם "מוסר" הוא חד מימדי?

חשוב לי להיות אדם מוסרי. אבל... אני לא ממש חושבת ש"מוסר" הוא ערך חד-מימדי. וזה ביחס להמון דילמות. כל ברירה היא מוסרית ולא מוסרית כאחד. ולכן, מי שמעלה את כאב הוריו על דעתו כשהוא שוקל את אחד מצרכיו, נמצא בדילמה מוסרית, וכשהוא בוחר, הוא מעדיף את אחד הצדדים, ובוחר לו מוסר עדיף מן השניים. הוא לא בהכרח נפטר מהדילמה - יש דילמות שמלוות אותך לכל החיים, למרות שהחיים לא מחכים לפתרון אבסולוטי, וממשיכים להם. למרות שהעדפתי לצאת ולחיות בדרכי, וכך להרגיע את מצפוני לגבי עצמי, מצפוני השני עדיין מייסר אותי. הוא לא ייסר אותי בעבר, בסמוך ליציאה. עכשיו אני מספיק חזקה בדרכי כדי להתייסר ממנו. אבל אלו החיים, אין שחור ולבן, פתרון של אחד לא בהכרח הפתרון של השני, והמון מצבים בעייתיים נשארים בעייתיים. יאללה, מכשפית *פוף*
 
למעלה