ערב שישי בחוף הים
רוח ונשימה יתרה.
שלווה.
שולחנות-שולחנות
ערוכים ארוחות
של קודש ושל חול.
אני מתהלכת ביניהם
וזוכרת
מפה לבנה, עייפות כבדה
המתנה ללא ציפייה.
ושְמֵחה,
לא שמתי חלקי עמהם
גורלי אינו כגורלם
יש לי ים.
אני מנסה לפענח אותו ולא ממש מבינה
אני מרגישה את המתח בין קודש לחול הצועדת כאילו שיכת ולא שיכת לעולמם של האנשים האלו סביבה אולי היא היתה חלק מהם ועזבה?
הייתי שמחה ליותר הסבר
