לא מקריות. מעתה אמרי: מחווה ../images/Emo11.gif
(או, ללכוד שתי ציפורים במכה אחת). שלושתם עצובים, רק שגולדברג הביאה תועלת להרבה אנשים, ופן ואלתרמן גרמו נזק להרבה אנשים. כנראה לא במקרה הוציאה הוצאת הקיבוץ המאוחד את ספר-הזוטא של פן בכריכה קשה (וידעתי: המוות יבוא מידיך ואני מחכה ומצפה לזיוו; הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער, או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער, אך לא מידי זר - מידיך יבוא) ואת זה של גולדברג בכריכה רכה (עַל שְׂפָתָיו הִבְהֲבָה צִפִּיָּה חֲרִישִׁית, חִיּוּכוֹ הִשְׁתּוֹקֵק אֶל אַחֶרֶת. הָעֵינַיִם אָמְרוּ לִי: "אַתְּ הַיּוֹם שְׁלִישִׁית, אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ מְיֻתֶּרֶת"). לרוע המזל זה לא מתקזז בסוף. כולם יודעים שלואיס קרול היה גם פדופיל אבל זוכרים לו לטובה שהסתפק במצלמה. כל מי שאוהב את טשרניחובסקי זוכר לו גם את יפי התואר וגם את הסגידה לגופניות גופה, ומכיר לו תודה גדולה שיצק את שניהם למשקל ולפרוזודיה. והקשר של טייסים (סט. אקזופרי, רואלד דאל, ריצ'ארד באך, רומאן גארי) לספרות מצריך מרחב נפרד.
מי המליץ לך בכלל לקרוא שפינוזה? בזכותך מצאתי גם את הפנינים האלה של עובבי, אנטרופיה 2 ושני הליצנים למטה (היה מעניין כאן).
