CrimsonGlory
New member
ערב טוב
אני בהחלט מקווה שהגעתי למקום הנכון... אפשר לומר שאבדו תקוותי. מאיפה להתחיל...בתוך מחשבותיי הכול נראה כולכך מובלגן ומסובך שאני בקושי מצליח לבטא את עצמי במילים-ולרשום מה הבעיה. -אז אני פשוט אתן לאצבעות להוביל אותי-ונראה מה יצא מזה: אני בתחילת שנות ה20- לחיי, לפני זמן מה הכרתי מישהי,אפשר לומר "שהתחברנו" מיד...כלומר: אני נדלקתי עליה והיא נדלקה עלי(לפי מה שהיא סיפרה לי), מעצם היותנו זוג ביישנים-לקח זמן עד שמישהו עשה צעד (בלהתחיל אחד עם השני).שכמובן אני עשיתי את הצעד... הכול טוב ויפה...אין כמו הרגעים שחולקים ביחד בתחילתו של קשר. הרגשתי מאושר, הרגשתי שאני עומד על גג העולם. הרגשתי ששום דבר לא יכול להרוס לי את מצב הרוח עד ש: הבעיה כרגע היא כזאת(פחות או יותר) אני הקשר הראשון שלה, הבחור הראשון שהיא אי פעם התנקשה איתו -לא מפריע לי לחכות לה בקטע של לשכב אחד עם שני, אני מוכן לחכות לה-באמת- גם כך יש לה קצת בעיה להתנשק וגם זה אני מוכן לחכות...כי אני פשוט מאוהב בה- אני לא יכול לתאר במילים כמה ואיך...פשוט לא בגלל שאני הקשר הראשון שלה זה מובן שהיא מהססת, חוששת, לא יודעת מה לומר- אז לכן בלי לשבור שום מיתוסים- מעצם היותי גבר אני לוקח על עצמי לעשות את הדיבורים "הצעד הראשון" ביני לבינה. הדבר שמפריע לי הוא כזה- היא באה ממשפחה חד הורית- אמא שלה מאוד מגוננת, כשאחנו יוצאים בסופי שבוע אנחנו נפגשים בשעות מוקדמות ונפרדים בסביבות שמונה בערב- זה מפריע לאמא שלה שהבת שלה מסתובבת "בחוץ" בשעות כאלה(שמונה בערב-יום שישי!!!) ..עכשיו לאמא מפריע הרבה דברים... והן תמיד רבות על כול מיני שטויות...בגלל זה אנחנו לא יוצאים מחוץ לעיר, לא נשארים בימי שישי עד מאוחר- או בהרבה מקרים אפילו לא נפגשים...וזה מאוד מפריע לי- כי קשה לי לא להיות איתה- אני נותן לה מרחק וכול מה שהיא צריכה- אבל זה שאני לא איתה בסופי שבוע מאוד עושה לי רע...והיא מבינה אותי- הבעיה שתמיד שהיא מתחילה לדבר עם אמא שלה על הנושאים האלה-זה נגמר בריב...ומזה היא חוששת. אני מאוד רוצה שהקשר שלי איתה יצליח-בחיים לא הרגשתי רגשות כאלה, מעולם...חשבתי שזה קורה רק בסרטים, אבל באמת אני לא מסוגל לאכול כמו שצריך, בקושי נרדם בלילה...המחשבות שלי ברובם זה עליה... ואני רוצה לתת לה יותר, אני רוצה שהיא תהייה מאושרת, ובגלל שהיא תמיד רבה עם אמא -שנראה לי שדי לא אוהבת שאני עם הבת שלה(לא שיש לה סיבה מוצדקת מלבד היותה אמא מגוננת). אבל לריבונו של עולם- אני בן 20 פלוס וגם היא- אבל בתכלס היא פשוט פועלת לפי הגחמות של אמא שלה- אני לא אומר שהיא צריכה למרוד נגדה חס וחלילה- אבל בחייך את לא ילדה קטנה...את לא צריכה לעשות מה שאמא שלך רואה לנכון- את צריכה לעשות מה שאת רוצה-מה שיעשה לך טוב- ואני בטוח שעם הזמן אמא שלה תראה ותקבל את זה. ניסיתי לדבר איתה על זה...מדבר ומדבר...כמה אני יכול...אוקי סבבה אנחנו כולה בקשר של כמה חודשים- אבל עדיין! למען האמת אני לא יודע למה פניתי לפורום- אולי פשוט הייתי זקוק לפרוק את כול זה איפשהו כי אין לי למי...וכמובן זה יהיה נחמד לקבל עצות-מה לעשות...או סתם תמיכה. -אתם מכירים שיש הרגשה כזאת מעיקה בבטן שלא עוזבת אותך-ומלווה אותך כול היום- כך אני מרגיש כשאני לא נמצא איתה...זה אוכל אותי...עכשיו אני בהחלט מבין את משמעות השיר של נצרת-love hurts.כמה שזה נכון. ותאמת זה מצחיק-שמעתי או קראתי(לא זוכר) שאם לא היה יצור מוזר שקוראים לו "אהבה"-90 אחוז מהמוזיקה לא הייתה. -זהו-מצטער שזה יצא כמו שיכתוב של מיגלת אסתר....
אני בהחלט מקווה שהגעתי למקום הנכון... אפשר לומר שאבדו תקוותי. מאיפה להתחיל...בתוך מחשבותיי הכול נראה כולכך מובלגן ומסובך שאני בקושי מצליח לבטא את עצמי במילים-ולרשום מה הבעיה. -אז אני פשוט אתן לאצבעות להוביל אותי-ונראה מה יצא מזה: אני בתחילת שנות ה20- לחיי, לפני זמן מה הכרתי מישהי,אפשר לומר "שהתחברנו" מיד...כלומר: אני נדלקתי עליה והיא נדלקה עלי(לפי מה שהיא סיפרה לי), מעצם היותנו זוג ביישנים-לקח זמן עד שמישהו עשה צעד (בלהתחיל אחד עם השני).שכמובן אני עשיתי את הצעד... הכול טוב ויפה...אין כמו הרגעים שחולקים ביחד בתחילתו של קשר. הרגשתי מאושר, הרגשתי שאני עומד על גג העולם. הרגשתי ששום דבר לא יכול להרוס לי את מצב הרוח עד ש: הבעיה כרגע היא כזאת(פחות או יותר) אני הקשר הראשון שלה, הבחור הראשון שהיא אי פעם התנקשה איתו -לא מפריע לי לחכות לה בקטע של לשכב אחד עם שני, אני מוכן לחכות לה-באמת- גם כך יש לה קצת בעיה להתנשק וגם זה אני מוכן לחכות...כי אני פשוט מאוהב בה- אני לא יכול לתאר במילים כמה ואיך...פשוט לא בגלל שאני הקשר הראשון שלה זה מובן שהיא מהססת, חוששת, לא יודעת מה לומר- אז לכן בלי לשבור שום מיתוסים- מעצם היותי גבר אני לוקח על עצמי לעשות את הדיבורים "הצעד הראשון" ביני לבינה. הדבר שמפריע לי הוא כזה- היא באה ממשפחה חד הורית- אמא שלה מאוד מגוננת, כשאחנו יוצאים בסופי שבוע אנחנו נפגשים בשעות מוקדמות ונפרדים בסביבות שמונה בערב- זה מפריע לאמא שלה שהבת שלה מסתובבת "בחוץ" בשעות כאלה(שמונה בערב-יום שישי!!!) ..עכשיו לאמא מפריע הרבה דברים... והן תמיד רבות על כול מיני שטויות...בגלל זה אנחנו לא יוצאים מחוץ לעיר, לא נשארים בימי שישי עד מאוחר- או בהרבה מקרים אפילו לא נפגשים...וזה מאוד מפריע לי- כי קשה לי לא להיות איתה- אני נותן לה מרחק וכול מה שהיא צריכה- אבל זה שאני לא איתה בסופי שבוע מאוד עושה לי רע...והיא מבינה אותי- הבעיה שתמיד שהיא מתחילה לדבר עם אמא שלה על הנושאים האלה-זה נגמר בריב...ומזה היא חוששת. אני מאוד רוצה שהקשר שלי איתה יצליח-בחיים לא הרגשתי רגשות כאלה, מעולם...חשבתי שזה קורה רק בסרטים, אבל באמת אני לא מסוגל לאכול כמו שצריך, בקושי נרדם בלילה...המחשבות שלי ברובם זה עליה... ואני רוצה לתת לה יותר, אני רוצה שהיא תהייה מאושרת, ובגלל שהיא תמיד רבה עם אמא -שנראה לי שדי לא אוהבת שאני עם הבת שלה(לא שיש לה סיבה מוצדקת מלבד היותה אמא מגוננת). אבל לריבונו של עולם- אני בן 20 פלוס וגם היא- אבל בתכלס היא פשוט פועלת לפי הגחמות של אמא שלה- אני לא אומר שהיא צריכה למרוד נגדה חס וחלילה- אבל בחייך את לא ילדה קטנה...את לא צריכה לעשות מה שאמא שלך רואה לנכון- את צריכה לעשות מה שאת רוצה-מה שיעשה לך טוב- ואני בטוח שעם הזמן אמא שלה תראה ותקבל את זה. ניסיתי לדבר איתה על זה...מדבר ומדבר...כמה אני יכול...אוקי סבבה אנחנו כולה בקשר של כמה חודשים- אבל עדיין! למען האמת אני לא יודע למה פניתי לפורום- אולי פשוט הייתי זקוק לפרוק את כול זה איפשהו כי אין לי למי...וכמובן זה יהיה נחמד לקבל עצות-מה לעשות...או סתם תמיכה. -אתם מכירים שיש הרגשה כזאת מעיקה בבטן שלא עוזבת אותך-ומלווה אותך כול היום- כך אני מרגיש כשאני לא נמצא איתה...זה אוכל אותי...עכשיו אני בהחלט מבין את משמעות השיר של נצרת-love hurts.כמה שזה נכון. ותאמת זה מצחיק-שמעתי או קראתי(לא זוכר) שאם לא היה יצור מוזר שקוראים לו "אהבה"-90 אחוז מהמוזיקה לא הייתה. -זהו-מצטער שזה יצא כמו שיכתוב של מיגלת אסתר....
