ערב טוב

[פ ו ר ח ת מ ח ד ש]

ערב טוב ../images/Emo39.gif

שלום לכולם, לא כ"כ יודעת למה כותבת אך חייבת לפרוק. אני ובעלי נשואים 6 שנים + 2 קטנטנים. מתוך 6 השנים היינו פרודים שנתיים וחזרנו לפני 3 חודשים. לא כ"כ רציתי לחזור אליו אך יותר משנה הוא לא הפסיק להתחנןונכנס לדיכאון רציני (אני לעומתו פרחתי והתחזקתי). בהתחלה,היינו כמו בירח דבש שני. לא האמנתי. לא היו צעקות, מריבות, ויכוחים, ויתרנו אחד לשנייה....פשוט היה נפלא. כמובן שכל זה נגמר מהר מידי ועכשיו אנחנו לא מדברים כבר כמעט שבוע. מצד אחד, רוצה להיות מאושרת שוב כמו שהיתי כשהייתי לבד <באמת באמת היה לי טוב>, אך מצד שני רואה איך הילדים שמחים ורגועים מאז שהוא חזר. רק היום הבנתי שחזרתי אליו למען הילדים. יודעת שזו טעות הכי גדולה שניתן לעשות אך היא כבר נעשתה. איך אוכל עכשיו לומר לו לעזוב את הבית? מספיק שיגענו את הילדים! <גם את עצמנו>. כ"כ מבולבלת ולא יודעת מה לחשוב. יושבת עם עצמי והמחשבות לא עוזבות אותי. יודעת שלא אמצא כאן את התשובה...לפחות פרקתי את אשר על ליבי. שיהיה לכולם שבוע נפלא

מאחת שלא כ"כ פורחת כרגע.

 

[דורית מור]

למה חושבת שלא תמצאי כאן את התשובה?

אז איפה אם לא כאן? (חוץ מאשר במקום הכי חשוב ואולי היחידי - בתוך עצמך!) אנחנו בעלי נסיון רב בתחומים אלו!!! חחח....אין חכם כבעל הנסיון... עברתי את מה שאת עוברת. גם אני נתתי לו לחזור, והלוואי ויכולתי להגיע לת...שלי בכדי לתת לעצמי בעיטה הגונה על כך. עברו עוד שנתיים וחצי של גהנום ובזבוז חיי. פעם היתה תוכנית טלויזיה - "הילדים משכונת חיים" - ואמרו שם משפט שאני כל הזמן זוכרת - "מי שלא חושב בראש חושב ברגליים". הסיבות שהובילו אותך להפרד אז, קיימות גם היום. טובת הילדים היא לקבל הורים שמחים ושלווים, גם אם הם בבתים נפרדים! אל תתני לתירוץ הזה לקבור אותך! תעשי חושבים, החליטי החלטה ובצעי אותה סופית! ואנחנו כאן חמודה עם המון זרועות לתת חיבוקים.... לאחת אפילו שברו פה את הצלעות עם חיבוק חזק חזק...

 

[פ ו ר ח ת מ ח ד ש]

תודה מתוקה על התשובה

חבל שנשברתי ונתתי לו לחזור. קיבלתי החלטה ושנתיים לא זזתי ממנה. עכשיו אני מבולבלת ולא יכולה להגיע להחלטה כלשהיא. אני יודעת שאין פתרונות והתשובה נמצאת בתוך תוכי <ואני גם יודעת בדיוק מה התשובה ומה עלי לעשות, אך משום מה מאוד חוששת. כאילו חזרתי שנתיים אחורה>.

 

[N D R]

אני לעומתה חושב בדיוק ההיפך

לדעתי, עליך לתת לתירוץ הזה של טובת הילדים "לחזק" אותך כל עוד את לא בחשיכה מוחלטת וקיימים ריצודי אור שמאפשרים לך להמשיך ולהגן עליהם עד שיבגרו ויגיעו לגיל בו יוכלו להתמודד טוב יותר עם פרידה של הוריהם. הנזק שעלול להגרם לילדים כתוצאה מגירושי הוריהם יכול להיות חמור ביותר ויכול להשפיע עליהם קשות גם לאחר שיבגרו וכל השאר כתוב בספרי ההיסטוריה. בקהילת הגרושים יש לא מעט שנשענים כאילו על "טובת הילדים" בכדי להכשיר את החלטותיהם אך בפועל, גורמים להיפך.

 

[פ ו ר ח ת מ ח ד ש]

זה בדיוק העניין

האם עלי לוותר על האושר הפרטי שלי למען אושר ילדיי? <דבר שאני בהחלט מסוגלת לעשות> אבל! וזה אבל גדול, האם לגדול בבית עם אמא ואבא שלא מסתדרים ביניהם לא יגרום נזק חמור יותר מגרושים? רוצה את הטוב ביותר עבור ילדיי <כמו כל אמא> ומוכנה לוויתרים, אך האם זה באמת עדיף על גרושים?

 

[N D R]

הויכוחים כאן בפורום הזה על הנושא

הזה רבים מספור. לדעתי (שמתיישרת עם דעתם של לא מעט מומחים שחקרו את הנושא לאורך שנים) התשובה לשאלתך היא חיובית. כלומר להמתין (אם אפשר) עד שהילדים יגיעו לגיל בו ייקל עליהם להתמודד. זהו בהחלט קורבן לא קטן!!! אבל, להעריך שלילדים יהיה טוב יותר לאחר הגירושים, לא יהיה ההימור הטוב ביותר שניתן להמר...

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

זה לא כזה שחור ולבן..

לא חושב שהשאלה צריכה להיות האושר הפרטי שלך מול אושר ילדייך, כי אם זאת השאלה אז דעתי האישית היא לא ולא ולא לותר על האושר שלך!! אבל אם מדובר בויתור מסוים, שרק את יודעת את גודלו ומחירו, אז אולי כן שווה לשלם את המחיר... כרגע, וכל עוד את מתלבטת, ואני יודע שזה לא קל, דעתי היא להישאר. רק את תדעי (תרגישי) את הנקודה בה משם כבר לא תוכלי להמשיך.. באותה נקודה תהיי הרבה פחות מתלבטת.. קחי הרבה אויר....

 

[ט ל י ה ב ת]

מסכימה עם כל מילה../images/Emo140.gif

 

[סביונית123]

מסכימה גם...

ולכן מציעה לשים בHOLD את כל ההתלבטויות וההתחבטויות כי שזה יגיע לנקודה שלא תוכלי יות ר אז תגיעי להחלטה... הרי כל האימהות פה בפורום רצו את טובת הילדים שלהם וחלקן ניסו למשוך ולהבליג אבל כשזה מגיע לנקודה (הנקודה) שאי אפשר יותר אז טובתך וטובת הילדים מיתאחדים...ואז וקמים והולכים... לכן מציעה (בנתיים)להישאר כי את לא סגורה עם זה וכדי לא לבלבל את הילדים וכמו שאמרתי כשתרגישי שזהו...לא תיתיעצי עם אף אחד...לא יהיה צורך... אז ההחלטה תהייה שלמה.. בהצלחה רבה לך

 

[אב מאוהב]

גדלתי בבית אם הרבה ויכוחים

מהצד שלי חושב שעדיף הורים ניפרדים אם שמחת חיים הכל תלוי כמה רחוק מגיעים הויכוחים אך אם אני הייתי יכול לבחור איך לגדול הייתי מעדיף הורים שמחים מאשר חיים ביחד אבל כל אחד לחוד אני לאחר הרבה צער בחרתי לצאת לחופשי והיום אני ואני חושב שגם הילדים מאושרים הכל יחסית שתיהיה חזקה ותיבחרי בדרך הנכונה לך ולמשפחתך

 

[פברואר68]

גם אני מסכימה עם אב מאוהב

התגרשתי לפני 8 חודשים ומאז אני גרה בדירה אחרת עם ילדיי רוב שנות הנשואים היו 13 שנים של מתח ויכוחים אין סופיים ואי שיתוף פעולה רוגז צעקות גרושי אדם נוקשה מאוד לא היתה גמישות רכות אהבה דרך ארץ על כל הדברים הללו הלא חיוביים העדפתי לקחת אחריות ולעצור את מערכת היחסים הלא בריאה הזו בא כולנו סובלים ברור שגם הילדים זה קשה כי למרות מה שאני כותבת אהבתי אותו את בעלי ואב ילדיי אהבה גדולה וגם היום הוא יקר לי למרות שהכאיב לי החלטתי להקשיב להגיון והבנתי שאיננו יכולים להיות זוג אנו מתפקדים כהורים שותפים ומתקשרים למופת זו מתנה גדולה שאינה ברורה מאליו יש בנו נכונות להשאר מיודדים להניח את העבר בצד להביט אל העתיד ולתת יד כשצריך אנו עושים זאת הרבה יותר טוב ממה שעשינו כשהיינו בעל ואישה תמיד לדעתי שווה להשקיע במערכת יחסים וכל זמן הוא זמן טוב להתחיל מערכת יחסים בריאה גם כשמתגרשים

 

[א ני ר]

חכי רגע.

ברם, בכל מקרה, אמרי להם את האמת. שגם מבוגרים טועים, אבל שטוב שאבא ואמא ניסו שוב, אחרת, אולי, כל החיים היו נתקעים והופכים להיות 'אילו'... ממילא הם לא יבינו, ויכאבו, אז עדיף שיכאבו את האמת. לא?

 

[פ ו ר ח ת מ ח ד ש]

לא החלטתי עדיין

מה בכוונתי לעשות. כמו שכתבתי, אני מבולבלת מאוד והערב מאוד מאוד עצוב לי. באמת חשבתי שהפעם הכל יהיה שונה ואולי, רק אולי יש לנו סיכוי אחרון לשקם את נשואינו. גם הפעם, הכישלון מאוד כואב.

 

[אב מאוהב]

אני מקווה שניסיתם ללכת

לגישור או ליעוץ זוגי אולי כך תגיעו לדרך הטובה עבור המשפחה

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

אם את בטוחה בצעד הזה ..

אם את בטוחה בצעד הזה, אז הפרידה (המחודשת) היא כנראה צעד בלתי נמנע, ולכן אם לדחות אותה, אז רק כדי לעשות את הפרידה לילדים הכי פחות קשה שאפשר... כשחזרתם הייתם בירח דבש.. ככה את כתבת.. אי אפשר להחזיר את היחסים לאותו מצב?..או אפילו פחות?? שיהיה לך שבוע נפלא.. ואני בטוח שאת עוד תחזרי לפרוח..

 

[פ ו ר ח ת מ ח ד ש]

לא בטוחה בכלום כרגע../images/Emo4.gif

 

[Kטלנית]

פורחת.....

אני קוראת אותך מאמי וזה מזכיר לי מעט ממני כמה טוב לילדים כשהם איתו אבל מה איתך?? איפה את בתמונה?? לפי מה שאת כותבת את מדחיקה את עצמך שמה אותך בצד "מקריבה" למען האושר של הילדים זה כל כך מוכר וזה עצוב אם למדתי משהוא בחיים זה שגם אני בן אדם כי הגעתי למצב שהדחקתי את עצמי לפינה והכל בשם " אושר / וטובת הילדים" עד שיום בהיר אחד הבנתי שגם אני בן אדם לא נולדתי לסבול ולדרוך על עצמי יש לי רגש יש לי נשמה יש לי חיים והגיע הזמן שאני אשים את עצמי בראש הרשימה ולא בתחתית ... אמא רגועה=ילדים רגועים אמא שלווה=ילדים שלווים אמא מאושרת=ילדים מאושרים... לאחר מעשה היום אני יודעת שהילדים שלי בלי אבא בבית אבל הם מאוד מאושרים והם למדו לחיות עם השינויים ולהפך הם מצלחים כבר להבחין ברוגע וכל הטוב שנהיה... ועוד משהוא שהזכרת לי ביום שאת תחלטי שלא עוד! תזכרי מה אמרתי לך אף אחד לא יצליח להוזיז אותך בהצלחה מאמי

 

[זה הלא היה ברור]

אותך למשרד החינוך

ישנם שני אנשים שדוחפים עגלה במעלה הגבעה. לאחד יש יכולת סיבולת וסבלנות והשני הוא ההיפך . חייב הכל "כאן ועכשיו" ואין לו סיבולת לביצוע העבודה . אחד לא יראה בכלל טרחה מרובה בדחיפת העגלה , בוודאי שזה לא "סבל" מבחינתו ויודע שעם הזמן , כאשר יגיעו לראש הגבעה , התמורה תשתלם . השני רואה בעבודה המאומצת " סבל " , לא רואה את הטובה המשותפת של דחיפת העגלה וחושב כל הזמן " למה לי" . " מה יוצא לי מזה " . " למה אני לא נח עכשיו " . כל מאמץ הכי קטן, נראה לו כמו עבודת פרך וכל זה , בגלל שבנפשו , הוא חסר סיבולת . אז הוא מאשים את העגלה שהיא כבדה , את הדרך שהיא משובשת , את העליה שהיא תלולה מדי , אולי פוזל לעגלה אחרת הנראת לו קלילה יותר . בקיצור , עוזב את העגלה , לא משתתף במאמץ המשותף יותר .

 

[Kטלנית]

../images/Emo12.gif יא מלשן ../images/Emo6.gif

וזה היה מזה ברור מה שרשמת אני התרשמתי לחלוטין מהכל... (רק לא הבנתי למה לעזוב ת'עגלה) תמיד הדשא של השני נראה ירוק יותר אבל עם הרבה מחשבה כששואלים אותך "האם תרצה להחליף ת'שק צרות שלך עם אחר

" פתאום דממה ...

 

[פ ו ר ח ת מ ח ד ש]

בתוך תוכי

יודעת שהצדק איתך. קודם כל צריכה לדאוג לעצמי ואז זה יקרין בחזרה לילדים. בכל זאת, כל הזמן יושב לי איזה איש קטן על הכתף שלוחש לי שילדים צריכים משפחה שלמה <חיה בארץ הפנטזיות, אני יודעת> והוא גורם לי לרגשי אשמה על שאני מפרקת את החבילה ומונעת מילדיי את אביהם <כי הוא בשום אופן לא רוצה להיפרד. טוען שאוהב אותי יותר מידי>.