פעם כתבתי משהו שנוגע לחיים שלנו
העמד את חייך כמה דקות מול המראה, על תחשוש אנחנו נוהגים להישען על מה שבסביבינו, עולם מוקדם או מאוחר ניאלץ לעמוד על רגלינו ולקבל את אשר בתוכינו. בחוץ, המרוץ נמשך בטירוף , רעיונות שאיפות , מאוויים, כולם מקווים שיום אחד מצבם ישתפר. התבונן בראיות סביבינו שמצביעות על דרך אחרת להתבנן בחיים. פעם אחד לאחר נהיגה ברחובות העיר סואנים , מצאתי את עצמי מתבוננת בים הרגועה ובגליו שבאים והולכים. כבר ראיתי מראה זה בעבר, עולם הפעם עצרתי לרגע להתבונן בגלים, ניסיתי להבין את המסר שהים אוצר עבורי. וכשהגלים באים והולכים , דברים רבים מתרחשים, גרגיר חול אחד קטן נלקח ממקום למקום, מתערבל ברוח ונעזב, נרטב ומתייבש, ועל השפת הים , מקום שם נפגשים המים עם החול המוצק , מתרחשים שינויים ומעברים ללא הרף. גם בחיינו מתרחשים אותם השינויים , בהשוואה ליקום האדם קטן אף יותר מגרגיר חול,גרגיר חול מנסה להיאבק בזמן כדי לשמר את עצמו , לשמר את הרגעיו , עולם הים בא והולך ואינו מייחס לכך כל חשיבות , תהליך השינוי נמשך ממש כך. אני בטוחה שהזמן צוחק עלינו ועל המשחקים הפעוטים שלנו, הזמן לא פסח על אף ציוויליזציה, תרבות או אדם. גם אנו לכודים על החוף , הכל מסביבינו מתעצב מחדש , נע ללא הרף בתוך אחיזת הזמן,בעוד דבר מה בתוכנו שואף אל הנצחי. מבחוץ לא ניתן לעשות דבר , אינך יכול להפוך את זמני לנצחי, כל מי שניסה להלחם בזה הובס. אנשים רבים עדים לסבל ותהים כיצד אלוהים הפך את העולם למקום כאומלל , אבל אנחנו אלו שהפכנו את העולם לאומלל, אין לזה קשר עם הבורא. בד הציור תמיד חלק בהתחלה , האמן הוא זה שמתיז עליו את הצבע , עם התמונה היא לא מצלחת האשמה אינה בבד הציור , האם האמן עיוור - צבעים קל לנחש איך תיצא התמונה. כאשר איננו רואים עוד את מציאות או את היופי בכל נשימה שבאה והולכת ,אנו עיוורים , כאשר אנו מנתקים את עצמינו מהלב אנו סובלים , גם אם יש לנו הכל,אולם אם נכיר את המקום בתוכנו , נוכל להיות מאושרים גם אם לנו דבר. ראיתי אנשים בדרכי לכאן שבקושי בגד להתכסות , בקושי אוכל לאכול אבל השמחה שלהם מדביקה אחרים ,כאשר אדם אינו לכוד בתוך הטוב והרע , כל התסבוכת נפתרת, הלב בהיר...אז יש התרוממות רוח אותה איש לא יכול לעצור. בשתיקה אפשר לומר דברים שאיש לא יכול לנסח. רק בשפה הזו יש וניתן להשתמש כדי לנהל את השיחה האולטימטיבית. בשקט מוחלט פועמת הנשימה , עולם יורדת בקצב ולכל חלקיק של היקום מופלא זה היא מזרימה חיים ושומרת על הזמן ולעולם אין היא מחזירה פעימה. בתוך אותו הוד קיים שקט והשקט הופך מלא הוד,כאשר לא נותר דבר לשמוע ,כי אז משהו נשמע.כאשר לא נותר דבר לומר,משהו נאמר. כאשר האדם נותר ריק מכל, משהו ממלא אותו , זאת הדינמיקה של העולם הפנימי. המון אהבה