שוב הגעתי באמצע הלילה.......
קראתי בעיון את התגובות ורוח הדברים הנה "בערך" - לקום וללכת. אני האשה שמתהדרת בכישוריי החברתיים, בחוש ההומור הידוע שלי, ביכולת שלי להתחבר עם הקופאית בסופר ומנהל הבנק - אני - אותה אני - לא מצליחה ליצור קשר עם האדם שאמור להיות הקרוב אלי ביותר. יש בי תחושת פספוס עמוקה. מצד אחד - פתיחות ענקית. מצד שני - סגירות כלפי הבעל שלי. האם איני חוטאת לו ? האם אני - בהתנהלותי לא עודדתי אותו לאופן התנהגותו ? הרי יש לי לפחות חמישים אחוזים של אחריות לקשר ? ומה עם האהבה הענקית ? הרי אנחנו מאוהבים - בזה אין טעות (בתקופת "השולם"....) מה עושים איתה ? ומה איתו ? מה יהיה עליו ? הרי התנהגותו אינה נובעת מ"רוע לב" או אדישות. עוד מליון שאלות. אביבית ** רק רציתי להעיר שאני מכחישה בתוקף את העניין ההוא של גיל הארבעים........ שימו לב - לא את עניין המשבר........רק את עניין הגיל.........
קראתי בעיון את התגובות ורוח הדברים הנה "בערך" - לקום וללכת. אני האשה שמתהדרת בכישוריי החברתיים, בחוש ההומור הידוע שלי, ביכולת שלי להתחבר עם הקופאית בסופר ומנהל הבנק - אני - אותה אני - לא מצליחה ליצור קשר עם האדם שאמור להיות הקרוב אלי ביותר. יש בי תחושת פספוס עמוקה. מצד אחד - פתיחות ענקית. מצד שני - סגירות כלפי הבעל שלי. האם איני חוטאת לו ? האם אני - בהתנהלותי לא עודדתי אותו לאופן התנהגותו ? הרי יש לי לפחות חמישים אחוזים של אחריות לקשר ? ומה עם האהבה הענקית ? הרי אנחנו מאוהבים - בזה אין טעות (בתקופת "השולם"....) מה עושים איתה ? ומה איתו ? מה יהיה עליו ? הרי התנהגותו אינה נובעת מ"רוע לב" או אדישות. עוד מליון שאלות. אביבית ** רק רציתי להעיר שאני מכחישה בתוקף את העניין ההוא של גיל הארבעים........ שימו לב - לא את עניין המשבר........רק את עניין הגיל.........