היות והכתירוני היום כעוסקת בייעוץ, ומתוך נסיון החיים שצברתי לעצמי בחיי, אני רוצה לייעץ לך להאזין לאינטואיציה שלך עשה מה שעושה לך נוח עם תחושת הבטן שלך רק אתה נשוי לאשתך - רק אתה מכיר אותך הטוב ביותר - רק אתה חולק איתה חיים - רק אתה מכיר את התגובות שלה - רק אתה יודע למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שאתה מיותר... (בימים כתיקונם - הייתי ממש מודאגת ממשפט כזה) לכן, כמה כפיפות בטן -תרביץ ארוחה טובה (שחלילה הבטן לא תלין על התעללות) ושב להתייעץ עם הקישקעס שלך, הם מורה הדרך הכי טוב אישית לך בחיים שלך. טיול נעים
שפינו וליבנו יהיו שווים. זה בסיס חשוב לתקשורת בין בני אדם בכלל ובין בני זוג בפרט לא יתכן שאישה תגיד "לך" והגבר יחשוב "למה היא מתכוונת?" או ההיפך... הגיע הזמן שנגיד מה שאנחנו חושבים באמת... אם נתחיל לעשות את מה שמרגיש לנו בבטן ונגיד את זה... ואם נכבד את מה שהאדם אמר בלי לחשוב שאולי הוא התכוון למשהו אחר נתרגל לשיחות בריאות יותר... ונהיה בריאים בנפשנו... אז אדמור. היא אמרה לך "לך" אז לך לך........ שרונהה
אתה נשוי איתה ולא אנחנו... אתה מודה שהיא פולניה, ויש לך בטח סיבה טובה... אז אמרה לךָ הפולניה...לך... אז לך...הרי לא ממרים דברי פולניה. מהר אדמור...לפני שהיא תתחרט.... מה שבטוח...שכאשר תחזור.... תדע בדיוק אם עשית נכון. סודית במתח....
אי אפשר לשרוד פולניה... היא שורדת הרבה אחריך.... זה מזכיר לי בדיחה: שתי פולניות שהתאלמנו נפגשות. פולניה א´: "נו????? איך בעלך?" פולניה ב´: "בעלי מלאך.... ובעלך??" פולניה א´: "בעלי מת" שרונהה
כשיתחילו המבקרים לשאול את רעייתך איפה "התכשיט" שלה.... ואם אני מכירה את הפולניות... השאלה תישאל באינטונציה מיוחדת שתעשה לאישתך עור ברווז... ומפה לשם...... אתה בצרה צרורה... לצערי, אני לא מכירה את רעייתך, אבל בזמן שישבתי שבעה על אבא שלי רציתי מאוד את אישי בסביבה. יהיו עוד טיולים... אבל מתים רק פעם אחת... אתה יודע מה... אני אוהבת להוציא את המוטב מכל מצב, אתה לבד בבית? תעשה לעצמך כיף, כיף שלא יכולת לעשות כשהיא בסביבה... תחשוב על משו?... אתה גם לא חייב לספר לנו חוויות של אחרי... רק אם באמת אתה רוצה (