ערב דיאלוגים...

Uptown Boy

New member
ערב דיאלוגים...

אתמול זה הגיע... אחרי 4-5 חודשים של עבודה קשה ומפרכת, השקעה בתלבושות, בתפאורה, בריקוד, בחזרות ובביום- סוף סוף עלה הערב הגדול. החוויה האישית שלי הייתה פשוט מדהימה- הכל היה ממש מקצועי- כל אחד עזר בתורו להזיז את התפאורה (אחרי חזרה טכנית של 6 שעות
), והקטעים הועלו אחד אחד בצורה מעולה, קטעים מעניינים, מרגשים, מצחיקים... הקהל מחא כפיים, צחק, שתק, צעק- זה היה כל כך בלתי יאומן. ואני- על הבמה. הזרקורים עליי. חושך באולם. 400 אנשים מחכים שנתחיל. מתחיל את הטנגו- והוא הולך חלק מהרגיל... הקטע מתחיל, אני מתחיל להתחמם, להזיע, הזרקורים מסנוורים אבל לי לא איכפת. היה מדהים... היה חזק- הוצאתי את כל מה שהרגשתי, את כל הדמות ברבע שעה. הרבע שעה הזאת שבישבילה עבדתי כל כך הרבה. ורק אז הבנתי כמה כל ההשקעה הייתה שווה... כמה אני אוהב את הבמה. כמה אני רוצה לעשות את זה תמיד- כי יש לי מה להראות ואני אוהב את זה! הביקורות לא אחרו לבוא- עם הדלקת האורות אנשים (מוכרים ולא מוכרים) קופצים עליי וצועקים שהייתי מדהים. ואני- תודה תודה תודה... =]]]] בקיצור- התרגשתי המון, הזעתי המון- מחום ומהתרגשות, ולדעתי הערב יצא על הצד הטוב ביותר... סתם רציתי לשתף אתכם בחוויה שבטח רובכם עברתם/תעברו מתישהו בחיים... אתם מוזמנים להוסיף גם חוויות מערב דיאלוגים/הפקות/פעם ראשונה על הבמה...
 

j a c k i 8

New member
פשששששש יפה לך...

איך שאני אוהבת את הבמה..................... שמחה שנהנת, זה בטח נורא כיף אחרי השקעה כל כך גדולה, לעלות ולתת את הכל..... בעוד שבועיים שלוש בעייייירך גם אנחנו (יעני המגמה) מעלים קטעים (מונולוגים/ דיאלוגים....) מול הבי"הס ובערב מול ההורים ומוזמינים.... הולך להיות ממש סבבה (אני מקווה).... מה העלת אתה? קטע ממה? .....
 

Uptown Boy

New member
../images/Emo13.gif נהנתי מאד...

אני כמעט בן 17... לומד בביה"ס בויאר בירושלים, כיתה י"א... אם אתם מכירים - אני לומד עם שרון הכהן בר (שיחקה את ורדה ב"לחיי האהבה" ואת דודה לולה "אלכס חולה אהבה")
עשיתי דיאלוג מתוך "פירוד זמני" של הלל מיטלפונקט אם תרצו אני אעלה אותו.
 

Uptown Boy

New member
לא עלה... ננסה אחרת...

דיאלוג מתוך "פירוד זמני"/הלל מיטלפונקט לימור אלון: נעמי אורי פאר: יואש ריקוד טאנגו בסופו נעמי מושלכת על המיטה. (נעמי פותחת תיק ומוציאה מתוכו טייפ קאסטות) יואש: אמרנו שאת העבודות נשאיר בבית. נעמי: הבאתי גם מוזיקה. יואש: בטח... מוזיקה (לוקח את תיקה ומוציא מספר קאסטות) טלוניוס מונק, אוסקר פיטרסון... (מכניס קאסטה לטייפ ולוחץ על כפתור, נשמע קולה של נעמי "הכיבוש- פרוייקט תיאטרון, הקלטות מבית איגוד האקדמאים בחברון) יואש: (מנסה לנחש) אה... לואיס ארמסטרונג? נעמי: הבאתי גם מוזיקה. אנחנו נהיה פה יומיים, מה איכפת לך אם... יואש: את אמרת "בוא נשאיר את העבודות שלנו בבית" נעמי: כשתישן. יואש: אני לא אישן. את הצעת שנשאיר את העבודות בבית- לא אני- את. (שתיקה) לפחות היית מזהירה אותי, הייתי מביא גם את העבודות שלי... נעמי: הבאת. יואש: הבאת... תמיד יודעת. מה כבר הבאתי? עבודות סמינריוניות מחורבנות- את זה אני הבאתי. (שולף ערמת ניירות מתיקו ומשליכם על המיטה) יש לך חצי חדר, חצי ארון, חצי אמבטיה וחצי מיטה- איזה צד את רוצה? נעמי: לי זה לא חשוב. יואש: אני בוחר בצד שמאל. נעמי: זה הצד שלי בבית. יואש: ימין... אני בוחר בצד ימין. (הפסקה) אוקיי חברים... האקדמאים הכבושים של חברון- שמאלה, הסופרים העבריים של תחילת המאה- ימינה. (מניח את הטייפ בצד שמאל של המיטה, את העבודות בצד ימין של המיטה, נעמי שולפת מתיקה חבילה של עיתונים ומשתרעת על המיטה) נעמי: לא איכפת לך, נכון? אני לא מגיעה לזה בבית. (קוראת בעיתון) (שתיקה) יואש: העיתון הזה מסוף השבוע שעבר, את יודעת? (נוטל עבודה ומעיין בה) הרצף ההיסטורי, השקף הספרותי, בעעעע. (קם, ניגש לטייפ ומנסה לבחור קסטה) הירשברג, את הדוקטורט שלי אני אצטרך לגרד לו מתוך הקבר. גוסס... (מכניס קאסטה לטייפ. מוזיקה נשמעת. שתיקה) פרופסור הירשברג היה הטעות של חיי. נעמי: אני הייתי הטעות של חייך- אתה אמרת. יואש: לא. נעמי: תשאל את הילדים- הם שמעו. יואש: שקר- את היית הטעות השנייה של חיי. את הירשברג פגשתי קודם. נעמי: (מניחה את העיתון) העיתון הזה מהשבוע שעבר. (הפסקה) (יואש מזמזם עם המוזיקה הנשמעת מהטייפ. נעמי מתבוננת בציור על המיטה, עולה על המיטה ומורידה אותו) יואש: מה את עושה? נעמי: אני לא אוהבת אותו. יואש: הוא פה רק ליומ... אנחנו פה רק ליומיים! נעמי: כן, אבל אני לא אוהבת אותו. יואש: אה... (הפסקה) אז קדימה, קדימה... תעשי מדורה, תשרפי אותו, תפזרי את האפר. אנחנו לא בהודו! אנחנו בחדר במלון, וזה רק ציור שתלוי על הקיר בחדר במלון. נעמי: בכל זאת, אני לא אוהבת אותו. למה אתה צריך לנפח? יואש: אני מנפח! אני מנפח! נעמי: זה רק ציור- למה אתה צריך לנפח? יואש: זה רק ציור (בלעג). למה את צריכה... בשביל מה? להוכיח לשטיח שיש לך טעם סלקטיבי? הוכחת. אני והשטיח מוחאים כפיים. (מוחא כפיים) ההפגנות. ההפגנות האנרגטיות האלה... אני לא מספיק להוריד את השפופרת- הופ- נולד קונפליקט. (נעמי עולה חזרה על המיטה עם הציור. יואש מכבה את המוזיקה) יואש: מה את עושה? נעמי: תולה את... יואש: למה? (שתיקה) נעמי, זה רק ציור מחורבן, לעזאזל! (נעמי יורדת מהמיטה ומניחה את הציור בצד) (הפסקה)
 

Uptown Boy

New member
המשך...

מה אני בכלל... נעמי: אתה? יואש: תקוע איתך פה במלון. נעמי: אתה סחבת אותי למלון! יואש: נותן לך לסרס אותי... נעמי: לסרס אותך! יואש: מה זה היה קודם באמבטיה? נעמי: מה, מוכרח לזיין? יואש: לזיין... אלוהים! את אמא לילדים, גברת, לא מילואימניק... לזיין! (הפסקה) אני בהסגר מיני, אני לא מאמין... נעמי: במצב של שנינו... יואש: שלך! אני לא במצב- את, את במצב. נעמי: אני לא... לא נוח לי עם המגע שלך.... יואש: לא נוח לך עם המגע של עצמך! את נסתמת. נעמי: ואתה נפתח! חמישה חודשי טיפול... יואש: הטיפול! נעמי: חמישה חודשים... ומה אתה אמרת? יואש: הכל! נעמי: אה... יואש: הכל, הכל, הכל, הכל, הכל. נעמי: הכל. יואש: אני אמרתי, אני הבאתי, אני פרקתי... אני... הכל! נעמי: אתה הרצת שם- לי ולו. יואש: הוא האלטר אגו המסריח שלך? מה הוא? מטפל כושל... גם אישתו עזבה אותו! נעמי: כמה שנים אתה עובד על הדוקטוראט? יואש: כמה? אז התפקוד שלי... משהו משובש בתפקוד שלי, אה? את, וכל המבחנים המסריחים ההם שהמצאת לעצמך, אמא מצטיינת, בת מצטיינת, מרצה מצטיינת, מזדיינת מצטיינת... נעמי: בפחות מזה אתה לא מסתפק. יואש: בגללי כל האמביציה החולנית הזאת... בגללי? (מרים את העבודות מהמיטה) אני לא מעוניין. (מניף את ערמת העבודות והן מתפזרות בחדר) חברון. את וההקלטות. נעמי: אני וההקלטות שלי מחברון. (שתיקה) (יואש יורד על ברכיו ואוסף את העבודות) יואש: את והקלטות שלך מחברון והאמא שלך. נעמי: האמא שלי... יואש: כן, האמא שלך. סימטרייה של מקופחות- אמא שלך ואת... אני חוסם אותך? אני מפריע לך לעבוד? להתפתח...? אני שונא נשים. נעמי: תמשיך, תמשיך, אני לא נעלבת. גם אין דימוי אחד שלא ניסית לגרור אותי לתוכו. אמזונות , גורילות, וולקיריות. יואש: על מה את מקשקשת? נעמי: כל הדימויים האינפנטילים שמתרוצצים לך בראש. את רוצה להגשים את עצמך! את פמיניסטית! את לסבית! את כלבה! עובדת ונסתמת בלה בלה בלה... תמשיך, תמשיך,אני מחוסנת... יואש: בטח שאת מחוסנת. זה אני שמשלם. יום יום אני משלם מחדש! נעמי: אתה לא... יואש: זה מה שאני מרגיש. נעמי: אל תרגיש! אתה לעזאזל לא מוכרח לעמוד בזה (הפסקה) לטפל בך, 10 שנות נישואין לטפל בך. פיטר פן מסרב להתבגר... ללטף לך את המצח שאתה קצת אבוד, קצת מרגיש מנוצל, קצת מרגיש מבוזבז. לשבת ולמחוא כפיים שאתה שוב ושוב חוזר על השנינויות המוכרות שלך. גם הברק, הברק שלך, התחיל לייגע את כולם... אתה משעמם. אתה משעמם ואתה מחליד- שמת לב? לא. לא, כי אני תמיד צוחקת. אני הקהל הבטוח שלך, מגנה, להגן עליך תמיד כמו ילד. אתה הילד השלישי שלי, הילד השלישי התקוע שלי. לא רוצה. אני יותר לא רוצה. לא יכולה... להתעורר כל בוקר עם איזה קפל שומן, סדקים חדשים מתחת לעיניים. ומה עשיתי כל הזמן הזה? 10 שנות נישואין; ואז פתאום אני כוס מפלצתי חמוש בסכיני מטבח- אני מסרסת אותך... יואש: כוס מפלצתי חמוש! זה אני שנמצא איתך במיטה, איפה הכוס המפלצתי החמוש? לאן נעלם כל הלהט הפורנוגראפי הזה? לטף אותי, נשק אותי, עשה בי משהו... אלוהים! ואז כשהכל נהרס, וזה בדרך כלל נהרס, את מתחילה: "אולי זריקות חשק? אולי סמים רכים? אולי ויטמינים? זה מסריח! נעמי: מסריח פחות מהקוניאק שאתה נושף עליי. אני עוד לא גמרתי לטגן את החביתות המסריחות לילדים ואתה כבר מחמם את עצמך בקצת קוניאק, רץ לחדר השינה, משליך איזו מטפחת ראש ירוקה על המנורה, רוצה אוירה, רוצה להפוך את החדר ההוא לבית זונות בניו אורלינס... תצבעי פעם את עצמך, למה שלא תצבעי פעם אחת את עצמך- הפנטזיה שלך- לדפוק אינדיאנית. יואש: הפנטזיה שלי- לדפוק פעם אחת אותך! אותך! ואם לא בשבילי... לפחות למען המדע! להוכיח, זה אפשרי! אלוהי המדע- הסקס הוא אפשרי! לא איתך, אני מודה- את, מעבר לטינופת. נעמי: איתך אני מעבר לטינופת. איתך! מנסה לשבור איזה שיא בשלוש דקות! וכשאני, כשאני מרגישה, שאני... כשסוף סוף לא מאויימת... יואש: מאויימת! מ-או-יימת! ציפורים עושות את זה, חתולים עושים את זה, הילדים שלנו יעשו את זה בעוד שנה... מאויימת... את הפכת את הבעיה שלך במיטה לבעיה שלנו. נעמי: שלוש דקות! אתה עומד בזה שלוש דקות! ברביעית- אתה מתפרק, מאבד עניין, אתה מתפוצץ. חוקיות של ביצה רכה- שלוש דקות. יואש: מאויימת.. כיפה אדומה- היא מאויימת. האייקיו... האייקיו שמציץ לך מכל חור בגוף- פה מבריק ונחיריים מבריקים ותחת מבריק... התחת שלך הוא ילד מחונן! למה שלא תשלחי אותו לפתור לוגריתמים? מאויימת... את משתמשת בסקס. הסקס שלך הוא פעולת תגמול- היה לך יום קשה? את לא נותנת! אמא חרבנה עלייך? את לא נותנת! הילדים חרבנו עלייך? את לא נותנת! נעמי: כי הם מחרבנים עליי! אתה יושב שם ונהנה שהם כולם מחרבנים עליי, מזמין את כולם- בואו, חרבנו עליה! אחר כך אוסף את מה שכבר נשאר ממני ומתחיל לנתח, אתה ואני... בהגיון. ההגיון שלך, היחסים שלך עם אמא שלך, התגובות המוגזמות שלך כשאת... אז החרבון הגדול באמת! המנה האחרונה- אתה! מה יש לך? מה עובר עלייך? מה בסך הכל הם רצו? נותנים לך הכל, רק שאת נהנית להמציא קונפליקטים- כל פעם אחד חדש, נותנים לך הכל! נותנים לי מה? מה? מה אני בכלל לוקחת? (מתיישבת על המיטה) יואש: המילים שלנו נדבקות לי למוח! די. די. די עם כל זה... (ניגש אליה ומניח את ידיו על כתפה. היא נרתעת)
 

Uptown Boy

New member
סוף...

נעמי: הסגר מיני... זאת אני בהסגר מיני... מבטל אותי. לועג. יואש: די, די עם כל זה, די. נעמי: למה די? למה? אני לא אוטומט מחורבן! לספוג, לספוג ממך את כל זה, לספוג, לספוג- ואז סקס. חושב שפתאום אני אשמע פעמונים. נכון? זה חוסר ההכרה שלך שפוגע, יואש, רק הוא פוגע באמת. יואש: חוסר ההכרה שלי במה? בכיבוש בחברון? נעמי: בי! בי! רק שאתה פוחד, פוחד שאעשה צחוק מעצמי... יואש: עצמך. איפה ה"עצמך" הזה בתוך כל הביצה הזאת? איפה את? לעשות, לעשות,... מה? מה באמת חשוב לך לעשות? רצה ומנפנפת איזה כרטיס ביקור: אני! אני! רואים אותי? גם אני! נעמי: תמשיך, תמשיך... אין דבר אחד שאני לא אמרתי אז בטיפול ולא חזר אליי אחר כך, עטוף במין אירוניה, מין הומור. יואש: אני מתגעגע אלייך! מאמינה? תאמיני. לפחות לזה. אני... (שתיקה) אני לא אגע בך, לעזאזל. (שתיקה) אלוהים (הפסקה) הביטי בי! נעמי: אתה באמת רוצה... מחפש עזרה? חזור איתי לטיפול יואש. נעמי: מעייף כל כך. (הפסקה) החיים שלך ריקים. הרצונות שלך התקטנו, נעשית ממורמר וזה מדבק. אני רוצה לחיות את החיים שלי אחרת. יואש: גם אני. נעמי: אני רוצה לנסות אותם אחרת. (יואש מחבק את נעמי בחוזקה) לבד. (שתיקה) יואש: מה את אומרת? שנפרד? (שתיקה) את רוצה שנפרד? נעמי: לתקופת ניסיון. כן. יואש: כמה זה תקופה? של מי הניסיון? נעמי: אני לא יודעת. יואש: יש לך מישהו... נעמי: לא. יואש: יש. נעמי: אין לי אף אחד! יואש: אני מכיר אותו? (שתיקה) אני מכיר אותו? נעמי: אין לי אף אחד! (שתיקה) יואש: ההוא. בטח. ההוא שמעביר את הקורס על ז'נה. הוא גמד את יודעת? והוא גם הומו. נעמי: שב עכשיו ושתוק בבקשה... יואש: לא... הגמד הוא כיסוי. זה ההוא, שפיגל. דרמה ספרדית. חואן פאבלו שפיגל. מה יש לו שאין לי? קסטנייטות גדולות בין הרגליים? (שתיקה) את הורגת אותי. (שתיקה) את עכשיו הורגת אותי. (הפסקה) מתי את עוזבת? נעמי: תעזוב אותי אתה- זה יחניף לך יותר. יואש: מחר? היום? עכשיו? מתי? נעמי: אתה רוצה שאלך עכשיו? (נעמי קמה) יואש: שבי. נעמי: אז שתוק! שב, שתוק... אתה מתיש אותי... (הפסקה) רק שתוק. אני רוצה את... אני רוצה לעבוד. יואש: לעבוד פה! עכשיו! נעמי: אני מוכנה לחזור הביתה. יואש: שבי... בבקשה. (שתיקה) (יואש ניגש אל תיק העור שלו, מוציא מתוכו מצלמת פולרואיד, עומד מולה מצלם אותה) רק חשבתי... נעמי, את זוכרת את הצילומים בלונדון... בצילומי האהבה ההם בלונדון תהיה לנו נחמה, אולי, בעוד כמה שנים. אני אאבד את העבודה ואת השיניים, את תאבדי את המחזור, אנחנו שנינו נאבד את הילדים. אולי גם... אולי גם נאבד זה את זו. אבל אז, במסכנות הזאת של הזקנה, נוכל עדיין, את ואני, להציג בפני אותם מעטים שהכירו אותנו, תמונת פולרואיד ישנה שלנו, מהזמן שעוד אהבת אותי. (הפסקה) שבי לך פה ותעבדי. אני שותק. (יוצא אל המרפסת) (נעמי לוחצת על כפתור בטייפ נשמעת מוזיקה. היא מדליקה סיגריה יושבת על הרצפה ומקשיבה למוזיקה.חושך)
 

normajean

New member
זה אחלה של דבר!!!

עשיתי אותו פעם,איזו הרגשה מופלאה התחום הזה מסוגלל העניק לבנאדם.. איזה כיף,שמחה בשבילך חבוב
 

actress

New member
ויש תמונות מאותו ערב מיוחד?

אני גם ארשום פשוט יש לי הקצבה דרך הפלא וזה קשה.
 

Uptown Boy

New member
יש...

שמעתי שצילמו אותי מלא... אחי צילם אותי גם 10 תמונות... 3 בדיגיטלית שאני אעלה ו7 ברגילה- אז צריך לחכות לפיתוח... תמתינו.. זה יבוא =]
 
שמעתי שהיה לכם באמת

ערב יפה בבויאר.... גם לנו (המסורתי) היה לפני שבועיים....הרגשתי בדיוק כמוך...חוויה מדהימה... וחבל שנגמר...
 
למעלה