המשך...
מה אני בכלל... נעמי: אתה? יואש: תקוע איתך פה במלון. נעמי: אתה סחבת אותי למלון! יואש: נותן לך לסרס אותי... נעמי: לסרס אותך! יואש: מה זה היה קודם באמבטיה? נעמי: מה, מוכרח לזיין? יואש: לזיין... אלוהים! את אמא לילדים, גברת, לא מילואימניק... לזיין! (הפסקה) אני בהסגר מיני, אני לא מאמין... נעמי: במצב של שנינו... יואש: שלך! אני לא במצב- את, את במצב. נעמי: אני לא... לא נוח לי עם המגע שלך.... יואש: לא נוח לך עם המגע של עצמך! את נסתמת. נעמי: ואתה נפתח! חמישה חודשי טיפול... יואש: הטיפול! נעמי: חמישה חודשים... ומה אתה אמרת? יואש: הכל! נעמי: אה... יואש: הכל, הכל, הכל, הכל, הכל. נעמי: הכל. יואש: אני אמרתי, אני הבאתי, אני פרקתי... אני... הכל! נעמי: אתה הרצת שם- לי ולו. יואש: הוא האלטר אגו המסריח שלך? מה הוא? מטפל כושל... גם אישתו עזבה אותו! נעמי: כמה שנים אתה עובד על הדוקטוראט? יואש: כמה? אז התפקוד שלי... משהו משובש בתפקוד שלי, אה? את, וכל המבחנים המסריחים ההם שהמצאת לעצמך, אמא מצטיינת, בת מצטיינת, מרצה מצטיינת, מזדיינת מצטיינת... נעמי: בפחות מזה אתה לא מסתפק. יואש: בגללי כל האמביציה החולנית הזאת... בגללי? (מרים את העבודות מהמיטה) אני לא מעוניין. (מניף את ערמת העבודות והן מתפזרות בחדר) חברון. את וההקלטות. נעמי: אני וההקלטות שלי מחברון. (שתיקה) (יואש יורד על ברכיו ואוסף את העבודות) יואש: את והקלטות שלך מחברון והאמא שלך. נעמי: האמא שלי... יואש: כן, האמא שלך. סימטרייה של מקופחות- אמא שלך ואת... אני חוסם אותך? אני מפריע לך לעבוד? להתפתח...? אני שונא נשים. נעמי: תמשיך, תמשיך, אני לא נעלבת. גם אין דימוי אחד שלא ניסית לגרור אותי לתוכו. אמזונות , גורילות, וולקיריות. יואש: על מה את מקשקשת? נעמי: כל הדימויים האינפנטילים שמתרוצצים לך בראש. את רוצה להגשים את עצמך! את פמיניסטית! את לסבית! את כלבה! עובדת ונסתמת בלה בלה בלה... תמשיך, תמשיך,אני מחוסנת... יואש: בטח שאת מחוסנת. זה אני שמשלם. יום יום אני משלם מחדש! נעמי: אתה לא... יואש: זה מה שאני מרגיש. נעמי: אל תרגיש! אתה לעזאזל לא מוכרח לעמוד בזה (הפסקה) לטפל בך, 10 שנות נישואין לטפל בך. פיטר פן מסרב להתבגר... ללטף לך את המצח שאתה קצת אבוד, קצת מרגיש מנוצל, קצת מרגיש מבוזבז. לשבת ולמחוא כפיים שאתה שוב ושוב חוזר על השנינויות המוכרות שלך. גם הברק, הברק שלך, התחיל לייגע את כולם... אתה משעמם. אתה משעמם ואתה מחליד- שמת לב? לא. לא, כי אני תמיד צוחקת. אני הקהל הבטוח שלך, מגנה, להגן עליך תמיד כמו ילד. אתה הילד השלישי שלי, הילד השלישי התקוע שלי. לא רוצה. אני יותר לא רוצה. לא יכולה... להתעורר כל בוקר עם איזה קפל שומן, סדקים חדשים מתחת לעיניים. ומה עשיתי כל הזמן הזה? 10 שנות נישואין; ואז פתאום אני כוס מפלצתי חמוש בסכיני מטבח- אני מסרסת אותך... יואש: כוס מפלצתי חמוש! זה אני שנמצא איתך במיטה, איפה הכוס המפלצתי החמוש? לאן נעלם כל הלהט הפורנוגראפי הזה? לטף אותי, נשק אותי, עשה בי משהו... אלוהים! ואז כשהכל נהרס, וזה בדרך כלל נהרס, את מתחילה: "אולי זריקות חשק? אולי סמים רכים? אולי ויטמינים? זה מסריח! נעמי: מסריח פחות מהקוניאק שאתה נושף עליי. אני עוד לא גמרתי לטגן את החביתות המסריחות לילדים ואתה כבר מחמם את עצמך בקצת קוניאק, רץ לחדר השינה, משליך איזו מטפחת ראש ירוקה על המנורה, רוצה אוירה, רוצה להפוך את החדר ההוא לבית זונות בניו אורלינס... תצבעי פעם את עצמך, למה שלא תצבעי פעם אחת את עצמך- הפנטזיה שלך- לדפוק אינדיאנית. יואש: הפנטזיה שלי- לדפוק פעם אחת אותך! אותך! ואם לא בשבילי... לפחות למען המדע! להוכיח, זה אפשרי! אלוהי המדע- הסקס הוא אפשרי! לא איתך, אני מודה- את, מעבר לטינופת. נעמי: איתך אני מעבר לטינופת. איתך! מנסה לשבור איזה שיא בשלוש דקות! וכשאני, כשאני מרגישה, שאני... כשסוף סוף לא מאויימת... יואש: מאויימת! מ-או-יימת! ציפורים עושות את זה, חתולים עושים את זה, הילדים שלנו יעשו את זה בעוד שנה... מאויימת... את הפכת את הבעיה שלך במיטה לבעיה שלנו. נעמי: שלוש דקות! אתה עומד בזה שלוש דקות! ברביעית- אתה מתפרק, מאבד עניין, אתה מתפוצץ. חוקיות של ביצה רכה- שלוש דקות. יואש: מאויימת.. כיפה אדומה- היא מאויימת. האייקיו... האייקיו שמציץ לך מכל חור בגוף- פה מבריק ונחיריים מבריקים ותחת מבריק... התחת שלך הוא ילד מחונן! למה שלא תשלחי אותו לפתור לוגריתמים? מאויימת... את משתמשת בסקס. הסקס שלך הוא פעולת תגמול- היה לך יום קשה? את לא נותנת! אמא חרבנה עלייך? את לא נותנת! הילדים חרבנו עלייך? את לא נותנת! נעמי: כי הם מחרבנים עליי! אתה יושב שם ונהנה שהם כולם מחרבנים עליי, מזמין את כולם- בואו, חרבנו עליה! אחר כך אוסף את מה שכבר נשאר ממני ומתחיל לנתח, אתה ואני... בהגיון. ההגיון שלך, היחסים שלך עם אמא שלך, התגובות המוגזמות שלך כשאת... אז החרבון הגדול באמת! המנה האחרונה- אתה! מה יש לך? מה עובר עלייך? מה בסך הכל הם רצו? נותנים לך הכל, רק שאת נהנית להמציא קונפליקטים- כל פעם אחד חדש, נותנים לך הכל! נותנים לי מה? מה? מה אני בכלל לוקחת? (מתיישבת על המיטה) יואש: המילים שלנו נדבקות לי למוח! די. די. די עם כל זה... (ניגש אליה ומניח את ידיו על כתפה. היא נרתעת)
), והקטעים הועלו אחד אחד בצורה מעולה, קטעים מעניינים, מרגשים, מצחיקים... הקהל מחא כפיים, צחק, שתק, צעק- זה היה כל כך בלתי יאומן. ואני- על הבמה. הזרקורים עליי. חושך באולם. 400 אנשים מחכים שנתחיל. מתחיל את הטנגו- והוא הולך חלק מהרגיל... הקטע מתחיל, אני מתחיל להתחמם, להזיע, הזרקורים מסנוורים אבל לי לא איכפת. היה מדהים... היה חזק- הוצאתי את כל מה שהרגשתי, את כל הדמות ברבע שעה. הרבע שעה הזאת שבישבילה עבדתי כל כך הרבה. ורק אז הבנתי כמה כל ההשקעה הייתה שווה... כמה אני אוהב את הבמה. כמה אני רוצה לעשות את זה תמיד- כי יש לי מה להראות ואני אוהב את זה! הביקורות לא אחרו לבוא- עם הדלקת האורות אנשים (מוכרים ולא מוכרים) קופצים עליי וצועקים שהייתי מדהים. ואני- תודה תודה תודה... =]]]] בקיצור- התרגשתי המון, הזעתי המון- מחום ומהתרגשות, ולדעתי הערב יצא על הצד הטוב ביותר... סתם רציתי לשתף אתכם בחוויה שבטח רובכם עברתם/תעברו מתישהו בחיים... אתם מוזמנים להוסיף גם חוויות מערב דיאלוגים/הפקות/פעם ראשונה על הבמה...