קצת מבלבל
האמת, עד לפני כחצי שנה, חשבתי בערך כמוך, הייתי שמאלני נלהב והפגנתי למעןמדינה פלסטינית. ראש ממשלתינו היקר מר. ברק, חשב בערך כמונו. לקראת סיום משא ומתן, התחלתי תוההה. כל וויתור חדש של ברק, גרר באופן מיידי דרישה פלסטינית נוספת. בהתחלהמזרח ירושלים, כשזה ניתן הם דרשו את הר הבית (לא רק את אל עקצה אלא את כל ההר). כשזה ניתן, הם דרשו אדמות חלופיות הזהות לשטחי ההתנחלויות. כשזה ניתן, הם דרשו להשיב לישראל כמה מליוני פליטים שהם בנים וכל משפחתם או נכדים וכל משפחתם או נינים וכל משפחתם של מגורשי/נמלטי מלחמת 48. אבל לא זה מה שגרם לי תהיה כה רבה. אלא העובדה שבאותה השנייה שדבר מסויים לא ניתן להם, פרצו קרבות בגבול לבנון, קרבות בשטחים ומהומות בתוך ישראל. ואחרי זה, רק תיפש יאמין שלא היה תיאום בין כולם, רק תיפש יאמין שערפאת באמת ניהל משא ומתן כנה לשלום. הרי כל הועדות שבדקו את הסיבה למהומות, תוענות שביקורו של שרון בהר הבית היה אמנם מעשה מטומטם, אך לחלוטין לא הגורם למהומות, כי הנשק, התחמושת וכל ההכנות היו מוכנים זמן רב קודם ורק המתינו ל-``לא`` הישראלי הראשון בסיכות השלום. מאז פרוץ העימותים האחרונים, אני די משוכנע שמדינה על כל השטחים עם או בלי יהודים בין הרגליים, תהיה רק בסיס פעולה נוח יותר לבצע ממנה מלחמה רצינית. ולכל הערבים שמרגישים שביחד בנינו מדינה לתפארת, שאנחנו מסוגלים לחיות יחד, לעבוד יחד, ללמוד יחד ולהצליח ביחד אני פונה - התגייסו לצה``ל, הילחמו יחד איתנו, אל תחקו להקמת מדינה פלסטינית, אני מאוד בספק אם זה ערפאת באמת יסתפק בזה. לפי