עקרונות המלחמה

[רועיברששת]

עקרונות המלחמה

לשם שינוי הדיון הזה ,שיכלול מן הסתם סידרת שירשורים ,הוא כמו חמין , הוא לאכלנים מתקדמים ,לא ניתן להאכיל בו ילדים קטנים בשל חשש לסתימת מעיים .... אבל הוא בודאי יכיל למי שמסוגל לעכל אותו כמויות פרוטאינים גדולות ,שיחד עם אימון רב שנים יכול לבנות עוד שלב התפתחותי . ועכשיו כל פעם יעלה עיקרון אחר מ "עקרונות המלחמה "והקשרו לאומנויות או שיטות לחימה . הדיון הפעם הוא בנושא דבקות במטרה למול גמישות . דבקות במטרה מחיבת אותנו להגדיר יעד לכול משימה או בעצם להגדיר מטרה בכדי למתן עיקרון זה הוכנס עיקרון הגמישות . מכאן ניתן להתחיל לדבר. יום טוב ששת

 

[דלית - delete]

מדוע דבקות במטרה הינו עיקרון?

לשם שינוי, השאלה רצינית. אני מניח, כנקודת מוצא, שעיקרון הוא משהו בסיסי שעליו בונים אסטרטגיות וטקטיקות ספציפיות. אם זה אכן המצב, למה דבקות במטרה נחשבת לעיקרון, ולא לעוד אסטרטגיה שבמקרים מסוימים מתאימה ובאחרים לא?

 

[רועיברששת]

דבקות במטרה

דבקות במטרה אינה סתם עיקרון היא ה עיקרון החשוב ביותר. הצבא האמריקאי מגדיר עיקרון זה כ "היעד " הבריטים מכנים זאת בשם "בחירת המטרה ושמירתה " הסוביטים "התקדם והתבסס" לכול פעולה צבאית או לחימתית צריך מטרה שאליה כל מאמצי היחידות יכוונו . עיקרון זה מונע פיזור כוח -הוא יוצר לכידות מטרה . דבקות במטרה היא יסוד הפעילות התוקפנית . זה אפטיזר...(מעורר תאבון )

 

[דלית - delete]

אולי ניסוח חדש של השאלה יעזור לי

להבין טוב יותר? למה מתכוונים במטרה? דבקות במטרה = ביצוע יעדי משימה חרף מכשולים בלתי צפויים? השאלה היא האם ה"מטרה" הינה כל יעד משימה, בכל רמה (החל מרמת הפרט - אם כרגע המשימה היא לדלג אז דבקות במטרה פירושה להגיע עד לקיר הבא?) או שמא רק משימות "לאומיות" - מטרת הצבא להביא לסיום המהיר ביותר של המלחמה, משימות פרטניות בדרך ליעד אינן קדושות, כשנסיבות משתנות? או שהכוונה למימד ביניים? בקיצור, מהי ה"מטרה" בעיקרון "דבקות במטרה"?

 

[chataka]

אסטרטגיה

דלית, להבנתי מטרה היא חובה בכל אסטרטגיה, והיא בדיוק האלמנט המקשר במעבר לשלב הטקטיקה הביצועית. אולי היא בכלל אלמנט מקשר גם לשלב שמעל אסטרטגיה. אני אנסה לצייר ראייה (זיהוי, מיפוי)....מטרה (או מטרת על?) תכנון (סימון, קביעה)....מטרה ביצוע (הדרך ל-).........מטרה הייתי אולי מפצלת את "דבקות במטרה" כי העקרונות המשלימים הם דבקות\גמישות, כשני אופנים, אופיים , טיפוסים של פעולה\תגובה, לשניהם יש אותה אותה המטרה, והיא= היעד. בד"כ יש גם היררכיה של יעדים ומטרת על וההירכיה הזו אף היא יכולה להשתנות לפי מדדים של דבקות\גמישות וזאת ע"פ תנאים ונסיבות דינמיים, מה שהופך את דבקות\גמישות לאופן פעולה טקטי שצריך להגזר מהתנאים והנסיבות. אולי מה דעתך?

 

[דלית - delete]

מסכים בגדול. לכן לא מובן עדיין

מדוע דבקות במטרה הוא עיקרון. אם מדובר במטרת העל שבה יש לדבוק, הרי שלא מדובר כאן בעיקרון אלא ב raison d’être של אותה אסטרטגיה או טקטיקה. וזה כמובן לא יכול להיות גם עיקרון מנחה. אם מדובר במטרות משנה בדרך להשגת מטרת העל, בוודאי ובוודאי שיש חובה שלא תהיה דבקות במטרה על חשבון השגת מטרת העל. אז עדיין נותרתי בתהייתי - מדוע דבקות במטרה הינה עקרון.

 

[Tonjin]

ההנחה שלי תמיד הייתה שזה בגלל

שברגע שאתה מבצע פעולה מסוימת שהיא לא 'מחוייבת-סיום' ונוטש אותה באמצע אז הפעולה הזו נופלת תחת ההגדרה של 'תכסיס' או 'הטעייה', לא....? ואם הפעולה 'מחוייבת סיום' כלומר 'הכנעת האויב' (או מניעת ספיגה של אגרוף ישיר באף במקרה שלנו) ולא הצלחת בה - הפסדת...

 

[רועיברששת]

גמישות

הכוונה של עיקרון זה להכניס בתוך הדבקות במטרה מידה מסוימת של חופש ושיקול דעת . לעיתים תלמיד יכול לשנות מטרה של רנדורי שהגדרתי אותה כניצחון על ידי ריתוק ללימוד משותף של טכניקות . חכה עוד נגיע לתימרון והטעיה ...

 

[דלית - delete]

גם זה לא ברור

אם המשימה מראש תוייגה כהטעיה, אזי נטישת המשימה באמצע פירושה לא לבצע את ההטעיה, לא? שוב, לא ברור מהו סיום המשימה - הסיום שנקבע מראש בינך לעצמך, או הסיום שהיריב אמור לחשוב שהוא הסיום שייעדת לעצמך?

 

[Tonjin]

נראה לי שכאן אכן נכנסת הגמישות

לתמונה - ניסית לבצע הטעייה, נכשלת או שנראה שאת עומד להכשל (לא חשוב עם בגלל שנכשלת אצלך או שהיית 'שקוף' והאויב קרא אותך) גלה גמישות ועבור לשלב הבא (אני מאמין שלא חסרות דוגמאות לצבאות שנפלו בשלב הזה) הדבקות במטרה לדעתי מכוונת למטרות ה'גדולות' עליהן לא ניתן להתפשר (או שאותן לא ניתן להגדיר מחדש במהלך הקרב) וכמובן גם לחייל הקטן בשדה הקרב כערך עליון (שלא יכנסו לו לראש רעיונות שטותיים כמו 'בשביל מה אני צריך את כל הצרות האלה, לא עדיף לחזור הביתה לאשה ולילדים?') - אבל זה פחות רלוונטי לתחום אמנויות הלחימה.... (ובגלל שכל העניין לא ברור ולא פשוט זו זו הסיבה שבר-ששת רודף את המוּ-שין, לא ?

)

 

[Tonjin]

oops - כתבנו את זה במקביל, הא?

 

[Kenshinkan]

אני לא חושב שזה לא רלוונטי לנו

אנחנו (המדריכים לפחות) עוסקים בהפיכת אנשים פשוטים ללוחמים. לא לאנשים אלימים. לאו דווקא לחיילים בצה"ל. לא לאנשים כוחניים. אבל כן ללוחמים. לוחם הוא אדם ברמה אינטילגנטית גבוהה, שיודע למקד את יכולותיו לנקודה מסויימת (מטרה) ומסוגל למצוא את הדרך היעילה לביצוע משימתו. זה יכול להיות ברמה הלחימתית, אבל גם בלימודים או בביצוע חלקו בפרוייקט מסויים ברמה הטובה ביותר. חזרה ל"לאו דווקא" - הרבה תלמידי אומנויות לחימה מגיעים לקרבי, ולסיירות ומצליחים שם. אני מאמין שמדובר על איכות אחרת של בן אדם. לא התנשאות, הוא פשוט קיבל חינוך אחר. בעז

 

[רועיברששת]

מסכים איתך ...

בכול מה שכתבת בגוף המסר אבל כיוון שזה לא רלבנטי לך אז כניראה שזה פשוט לא . זה חמין ...ראה הודעת פתיחת שירשור.

 

[amir_aikido]

איך תיישם דבקות במטרה לצרכינו

אני מנסה לחשוב על זה ולא מצליח למצוא תשובה: למה תחשב דבקות במשימה לצרכינו כמתאמנים באומנויות לחימה

האם התמדה באימונים היא דביקות במשימה ? התעקשות לשרוד במצב של הגנה עצמית ? המשך אימון גם כשהוא מונוטוני ומשעמם על מנת להשיג את התועלת שבחזרה מרובה על תנועות ? אמיר

 

[רועיברששת]

מטרות

אמיר בו ננסה ביחד האים כמטרה ניראה לך נכון לכתוב "להתאמן לאורך שנים רבות תוך כדי צימצום עד כמה שניתן את הפציעות " זה ניראה לי יופי של מטרת על האים לספורטאי מהתחום שלנו יש מטרת על של "לקחת מקום ראשון באליפות העולם " זה גם מטרה הגמישות יכולה להיות בריאותית ואז מטרת העל יכולה להתגמש. אם תחפש בנוסטלגיות פעם כתבתי משהוא על הגנה עצמית לנשים :שם יש הגדרת מטרה בקרב אמת .

 

[achikm]

עקרונות מלחמה

שלום, עקרונות מלחמה אינם הוראות לפעולה. נכון יותר לאמר כי המפקד הנצמד לעקרונות המלחמה כהוראות פעולה הוא מפקד גרוע. עקרונות המלחמה הם מושגים המקיימים ביניהם מתח הדדי. מפקד טוב אינו נוהג על פי "דבקות במטרה בכל מחיר" או "גמישות מעל לכל", אלא מנסה לאזן בין 'מטרה' לבין 'גמישות' בצורה כזו שאיך שיתפתח הקרב (מה שקשה לחזות מראש) הוא יוכל להגיב בגמישות ובה בעת לשמור על הדבקות במטרה, שהיא למעשה הסיבה לפעולתו. 'מטרה' הוא מושג מכונן. כלומר, הוא קובע מבנה ואופן-התייחסות. ברמה האסטרטגית מנוסחת מטרה אבסטרטקטית (למשל - שמירה על הסטטוס-קוו). הדרג האופרטיבי מתרגם מטרה זו למונחים מוחשיים (למשל - היערכות להגנה על מאפייניה), וברמה הטקטית מעוצבת דרך-פעולה טכנית (למשל - איך לפרוס פלוגת טנקים בקרב הגנה). בקיצור - המטרה של דרג X היא תרגום מטרת הדרג שמעליו למונחים בהם "מדברת" רמה X. יישום דוגמטי של עקרון מלחמה אחד בלי יחס לאחרים מוביל לעיתים לאסון. במלחמת יום הכיפורים בלטו מקרים בהם נאחז הכוח הצה"לי במשימתו, מבלי להבין כי מציאות שדה הקרב השתנתה ויש צורך בהיערכות מחדש. אירוע "קטן" המלמד הרבה על חשיבה במצב לחימה הוא סיפור פציעתו של סמל יצחק ג'יבלי בסיור של כוח צנחנים ב-1954 (לאחר איחוד 101 וגדוד הצנחנים). ג'יבלי נפצע ועיכב את התקדמות הכוח הקטן (5 לוחמים) ת"פ אהרון דווידי. דווידי עשה הערכת מצב והבין כי דבקות בערך/עקרון לפיו לא משאירים פצועים בשטח, יגרום להשמדת הכוח כולו. בניגוד ל"רוח צה"ל" דווידי מקבל את דעתו של ג'יבלי ומותיר אותו בשטח, שם בטוח כי יפול בשבי הירדנים. כך, חסך דווידי את חייהם של 4 לוחמים, והסתכן בהוקעתו כ"פחדן". אילו דבק במשימה (כלומר החזרת הכוח כולו בשלום) היה משלם מחיר יקר ולא מחויב המציאות. לסיכום, עקרונות המלחמה אינם כללים דוגמטיים ואינם מיושמים אחד-לאחד בשדה הקרב. המפקד הטוב הוא זה היודע לאזן בין ההגיונות השונים הגלומים בעקרונות המלחמה. תודה, אחיקם.

 

[chataka]

תודה לך, אחיקם

 

[דלית - delete]

כעת יותר מובן, טודה

וגם קצת יותר הגיוני, אבל זה ביסייד דה פוינט.

 

[רועיברששת]

סיכום

אחיקם מה דעתך לסכם את העיקרון הזה ולהציג עיקרון נוסף לדיון ?

 

[achikm]

עוד כמה מילים על עקרונות

עקרונות, יהיו אלו עקרונות מלחמה או עקרונות קיצוץ סלט הירקות, מובילים לשומקום כאשר מתייחסים אליהם באופן סגור ודוגמטי. לעולם אין עקרון אבסולוטי (אפילו הדתי אומר "הכל צפוי והרשות נתונה"), ותמיד ההתלבטות האנושית היא במתח שבין העקרונות/מושגים. מתח זה ניתן לכנותו גם בצורה בהירה יותר כ"מרחב התלבטות". החשיבה נעשית תוך התלבטות (שלדעתי היא מותר האדם המשמעותי בתחום הקוגניטיבי) בתוך "מרחב" זה. אביא לדוגמא שני עקרונות מלחמה, הנתפסים ככאלה ברוב תרבויות העולם המפותח, מסין ועד הקריה בתל אביב. אלו הם 'התחבולה' ו'האבטחה'. התחבולה היא נסיון לפתור סיטואציית קרב סבוכה על ידי תמרון המשיג מקסימום נזק לאויב במינימום מאמץ מצד היוזם. זהו אקט "ממזרי", צעיר, תוסס. לעומת זאת האבטחה היא "סגירת כל הקצוות" וצמצום עד למינימום של נקודות התורפה של המאבטח. ברור כי מי שמסתגר, כאותו זקן הבונה סביב עצמו עולם פיזי ורגשי בו הוא יכול לתפקד למרות מגבלותיו, אינו יכול לבצע תחבולה כאקט מרכזי. תחבולה כזו פירושה מחויבות למהלך מפתיע, וכמעט תמיד היא כרוכה ביצירה זמנית של נקודות תורפה אצל המתחבל. הפתרון הוא יצירת מרחב התלבטות בין המושגים הללו, שנשפטת ומאובחנת על ידי הסיטואציה "בשטח". יש לבחון כל העת את היתרונות והחסרונות הרגעיים של התחבולה לעומת אלו של האבטחה, ולקבל החלטה נכונה לאותו רגע. כל מי שנאחז בעקרונות ככללים מקודשים, לא יכול לבצע התלבטות כזו. מלחמת יום הכיפורים מדגימה מצב בו עקרון ההתקפה הועדף באופן גורף, וצה"ל מצא עצמו במשבר כאשר נדרש ללחום בקרב הגנה. האמת היא שלא ברור לי איך כל זה מתחבר לאמנויות לחימה, אבל זה תחום מעניין. לפחות אותי. תודה, אחיקם.