ולכן זה לא נקרא באמת "הערכה עצמית".
רק הערכה שאדם מעריך את עצמו מצד פנימיותו היא הערכה עצמית באמת.
כי האדם יוותר על כל החיצוניות שלו במוקדם או במאוחר.
או במוות, או הרבה לפני זה.
רק הפנימיות נשארת.
ממילא אם האדם בנה את כל ההערכה שלו ואת כל מי שהוא סביב חיצוניותו , לא ישאר ממנו כלום.
במכה הראשונה הוא יתפרק לרסיסים - כי הוא הזדהה עם חיצוניותו.
לכן הערכה עצמית כזו מצד החיצוניות איננה שווה כלום.
אך אם האדם מבין שהעיקר שלו זוהי פנימיותו , ושגם החיצוניות באה רק כדי לפתח את פנימיותו , אז כאשר החיצוניות תישבר הוא נשאר.