עקרון הרצף

עקרון הרצף

בהמשך לתגובותיכם (המחזקות והמעודדות כל כך) על פנייתי לפני כשבוע - רצתי וקניתי את "עקרון הרצף" עליו שמעתי הרבה גם בעבר - יש כאן מישו שמגדל את ילדיו לפי העיקרון הזה? מישו יודע להגיד איך זה עובד,איך זה מעשי? אני עדיין לא החלטתי אם אני אוהבת או לא. מאד כן ומאד לא. מחכה לשמוע אתכם
 
איזה מחזקות ואת מי?

עיקרון הרצף הוא מסלול בטוח לרמיסת חייך כאינדבידואל על מזבח נביאת שקר (סליחה, לא רוצה לחטוא לה - היא כתבה אתנוגרפיה של שבט נידח ועדת מאמינות שלא הבינו אותו עד הסוף הפכו את זה במערב ל"תאוריה", לדעתי מתוך הפנמה עמוקה מאוד של מקומה של האשה בחברה פטריאכלית, היות והאתנוגרפיה היא על שבט עני מאוד שבשל מצבו הכלכלי יש שם שיתוף פעולה בין כולם לגידול הילדים על מנת למקסם משאב כלכלי). זהו משהו ששום ילד שאת יקרה לו, לא ירצה עבור אימו ואני לא ממש בטוחה שזו הדרך לגרום לילדייך להעריך אותך.
 

limori

New member
הנה קישור שיוכל לעזור לך

שם תוכלי למצוא הרבה אמהות וגם קצת אבות שמגדלים את ילדיהם לפי העקרון....בהצלחה...מבחינתי זה ניראה כמו משימה בילתי אפשרית... באופן טיבעי
 

צימעס

New member
עקרון הרצף אינו מדריך לגידול ילדים

ד"א - אני הייתי מתרגמת "תפיסת הרצף", ולא "עקרון". בין השאר משום הפירוש של המלה "עקרון" כ"מערכת חוקים", ולא כך הוא. יש הרבה מוטיבים ממנו שאני מאמצת. חלקם חיצוניים, וחלקם עמוקים יותר. בסממנים החיצוניים, שקל להתלות בהם - לינה משותפת, מספר המנשאים שמסתובבים בבית, הנקה ממושכת... לכולם יש גם יתרונות של נוחות להורים (לצד היתרונות לילד), ואני מסופקת אם אפשר לחיות כך אם זה לא נוח לך. במאפינים הבסיסיים, העמוקים, הייתי מונה דברים כמו כבוד לילד, בדיקה של עצמי - כאדם, לא רק כאם, צורת ההתפתחות והלמידה שאני מאפשרת לילדי... באלה, הגרעין היה אצלי תמיד (למעשה, מה שגרם לי לרצות לקרוא את הספר כולו [עוד לפני שנישאנו] הוא הפתיחה האקראית הראשונה בתיאור של למידה של ילדים, שדמה למה שתיארתי עוד בנעורי), וכולם עוצבו לאורך השנים בהמון מחשבה, והרבה "ניתוחי אירוע" (כמו כאן בפורום, וגם מנסיוני וצפיה בחברות). בעצם נשאלת השאלה - מה אהבת בספר שגרם לך לחשוב שאת רוצה לממש את הרעיונות שבו? מה נראה לך מענין? מה מסובך? מה מתאים לך? מה ביזארי לחלוטין? כמו שכתבה לימור - מקום טוב לחפש בו אנשים שחיים "ככה" (מה זה ה"ככה" הזה???) הוא האתר הקהילתי של באופן טבעי.
 
אהבתי ולא (יצא לי ארוך, סליחה)

באופן כללי, מסתבר (וכך כנראה גם בפנייתי הקודמת - ותודה, צימעס, על הקישור) - שאני יותר מחפשת חיזוקים לתחושות שלי מאשר (גם - אבל פחות) עצות ממש. גם כאן, תוך כדי קריאה, (עוד לא סיימתי), מסתבר שאני אוהבת את מה שמוצא לו הדים בלבי שלי, מעין אישור עצמי. מה אהבתי? - מלבד זה שזה מרתק לקרא על חיים כל כך טבעיים ושמחים, הרגשתי שזה נכון שהאינטלקט קצת מבלבל את הלב הישר שלנו בתחום הזה, ושזה באמת חבל שאמהות (כולל אני) מרגישות שהן זקוקות לספרים ומדריכים כדי לדעת איך לגדל את ילדיהן. אני אוהבת את ההיענות הרגישה לצרכיו של התינוק בלי להזדקק לזה שהוא "יתרגל" או "ילמד" איך להתנהג. אני גם מרגישה שהילדה שלי זקוקה לכמה שיותר מגע וקרבה ואהבה, ואימצתי את המחשבה שזה יכול להיות טוב וכיף בשבילה להיות שותפה בחיינו הפעילים, הבוגרים - כל זמן שאני יכולה. אבל החד-משמעיות שלה, והאופן הדרמטי שבו היא מתארת את מה שעובר על התינוק המערבי המסכן (הקורבן, כלשונה) הוא מאד לא הוגן בעיני. ברגע הראשון - כמעט בכיתי במחשבה שאולי זה שעכשיו היא שוכבת לה שקטה על השמיכה לידינו זה כי היא התייאשה מאתנו, ומיד חיפשתי את המנשא כדי להתחיל להסתובב אתה בבית תוך כדי עבודה. מהר מאד גיליתי שלא אני ולא היא נהינות מזה. ואני מרגישה שמה שמאפשר לילדים להיות שמחים זה קודם כל שאמא שלהם לא תסתובב מוכת רגשי אשמה ומבולבלת כי היא לא מצליחה ליישם את מה שהיא קראה בספר. האמהות האינדיאניות לא היו צריכות שום הדרכה, ולא חפשו אותה, ולא העלו בכלל על דעתן שאולי הן לא אמהות מספיק טובות. הן היו שמחות במה שהן, ובמה שהילד שלהן, ובאופן טבעי הילדים גדלו משוחררים משיפוט עצמי נוקב ומייאש - כמו שטיפוסי כל כך לחברה שלנו היום... סליחה שנסחפתי..
 

limori

New member
לא מסכימה עם משפט שלך -

"ושזה באמת חבל שאמהות (כולל אני) מרגישות שהן זקוקות לספרים ומדריכים כדי לדעת איך לגדל את ילדיהן." למה את חושבת שחבל שאמהות מרגישות זקוקות לספרים וכו..כדי לדעת לגדל את ילדיהם? אני חושבת שנהפוכו..הלואי וההורים שלי היו קוראים ספרי חינוך אני בטוחה שזה היה עוזר להם וגם לי. אני רואה היום כל כך הרבה חברות שלי שמתמודדות עם המון בעיות ביום יום עם הילדים שלהם..בעיות שאם הן רק יקראו ספר אחד או שניים אני מבטיחה לך שהן יגידו אוהו..זה נשמע אחלה ואני אנסה ליישם..אבל הן נגד פורומים מאמרים וספרים וזה חבל מאד חבל!!! אני לא אומרת שלי יש ילדים מושלמים ולי אין בעיות לכולנו יש אבל אני לפחות בחלק מן הבעיות יודעת לפתור וחלק מהפתרונות לקחתי מספרים. אני לא חושבת שנולדנו או אני לפחות עם ההוקוס פוקוס של גידול ילדים. יש המון דברים שלא ידעתי להתמודד איתם ולכן יש אינטרנט מאמרים וספרים. מסכימה איתי?
 
מסכימה

אבל חושבת שזה כן תוצאה של דורות של אמהות שלא סמכו על הלב שלהן, עד שאולי באיזשהו שלב ב"רצף" (המינוחים בספר די מדבקים...) הוא התחיל לדבר כל כך בשקט שקשה לנו לשמוע. אני חושבת שזה נהדר שיש ספרים ויועצים ומאמרים, והכל מעשיר כל כך, אבל חשוב להקשיב ללב ולשמוע אם הוא מרגיש שזה נכון. והכי חשוב - (אני חוזרת על זה שוב, כי זה נראה לי הדבר שאני הכי צריכה לעבוד עליו) זה לא להתייסר כל כך מהמחשבה שאולי לא עשינו נכון, ואולי אנחנו לא הורים מספיק טובים. להפסיק לדוש בפנים כל כך הרבה. פשוט לזרום. אולי.
 
לא מדוייק

הידע היום רחב ועמוק משהיה אי פעם, כשהכלים האינטואטיביים קיימים לחלוטין.יש נטייה להאדיר את האינטואטיביות של פעם - אם זה מרגיע אותך, כל הדורות עשו את זה לגבי הדורות שקדמו להם וזה אינו אומר שהקודמים היו יותר אינטואטיביים: הם סתם היו "פעם" ולכן קל לייחס להם את מה שנראה כאילו חסר לנו. רק מה - הכלים שמספק המחקר המודרני חשובים לא פחות מהאינטואיציה. האינטואיציה נבנית ממכלול האני וזה כולל גם את מה שלמדת מהספרים.
 
אני חושבת שלא נכון לחשוב שלאותם

אמהות בעקרון הרצף אין יועצים ומדריכים. הם חיים בשבטים והידע עובר בפועל מדור לדור בתהליך של חינוך מגיל צעיר. הם לא פועלים לפי אינטואיציה או לפי "הלב". זה לא, שלהם יש אינטואיציה אימהית ואנחנו איבדנו אותה. ההבדל לדעתי הוא בעיקר בדרך החיים השבטית שמאפשרת את הרצף מאז ועד היום. כשאיבדנו את השבט איבדנו את הרצף. אני קראתי את הספר עקרון הרצף לפני שנתיים ומאוד נהנתי ממנו. הוא היה לי מאוד מענין ואני חושבת שאפשר לקחת ממנו דברים מאוד נכונים בחינוך ילדים. אבל אני לא חושבת שצריך לחפש אינטואיציה שהלכה לאיבוד. גם אני חושבת שהאינטואיציה לא הלכה לאיבוד וגם בגלל שאני חושבת שהאינטואיציה והלב הם בדרך כלל לא הרגשה פנימית מיוחדת לנו. זה פשוט הקול של החינוך של ההורים שלנו שאנחנו לא יודעים להגיד בדיוק שהם אלה שחינכו אותנו ככה. כי זה כלכך עמוק ובסיסי. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד זה שלא נראה לי נכון לגדל ילדים לפי אינטואיציה. אני חושבת שצריך לקרוא ולדבר לשמוע וגם להקשיב לקול בפנים ואז להחליט מה עושים.
 

vered4

New member
אני מסכימה איתך לגבי החד משמעיות

והאופן הדרמטי שבו היא מתארת את מה שעובר על התינוק המערבי המסכן (הקורבן, כלשונה). ובדיוק כתבת משהו שחשבתי לגביו היום. כל נושא המגע ברצף עם התינוק. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמדובר על תינוק להורים שקשובים אליו, ושאם הוא יבכה הם יגשו וירימו, יחבקו וילטפו. מבחינת מה שאני מבינה, זה מספק את הצורך שלו במגע- כי אם לא הוא היה קורא לי/לאמו/לאביו. בדיון הקודם שהוזכרה בו דר בשמת אבן זהר והכתבה עליה מעיתון הארץ, יש משהו מאותה השלכת מסקנות שדיברת עליה ב"עקרון הרצף". החל מהניסיון על הקופים, אל ילדים חולים או יתומים- " הוא חקר מה קרה לתינוקות שאמותיהם מתו או שנפרדו מאמם לשבועות וחודשים בבתי חולים ובמוסדות שונים, מה קרה לתינוקות וילדים שהועברו מבית אומנה אחד לאחר, ועוד. הוא קרא למה שחוו 'חסך אמהי'" ומשם להגיע אל המסקנה שילד צריך להיות צמוד לאמו כל הזמן.
 
בואי אני אספר לך משהו...../images/Emo22.gif

כשהייתי בהריון, חברה מהארץ שלחה לי את "עיקרון הרצף". החזקתי מעמד בייסורים קשים עד עמוד 18 ואז הפסקתי. היו לי תחושות מאוד לא טבעיות, בעיקר בגלל הקיצוניות (לטעמי) שהיתה שם. וגם אינפורמציה שנודעה לי בדיוק, שהמחברת מעולם לא היתה אמא בעצמה... היה נשמע לי קצת מוגזם לשמוע את דיעותיה בנושאי הורות (אני יודעת שזה בעצם מחקר אנתרופולוגי, אבל בכל זאת). אבל מה? קניתי מיטת תינוק, עגלה והמון צעצועים מצפצפים ומחליפי אור למיניהם. וכשהילדה נולדה, פתאום לא זרמתי עם זה. פתאום היה נראה לי הכי טבעי ונורמלי בעולם שהיא תישן אתי ולא באיזה כלוב סורגים, והיה לי נורא נעים שהיא היתה אתי במנשא רוב הזמן (שוב, לא מתוך איזו תורה או שטיפת מוח או טרנד. היא גם היתה בעגלה לא מעט). עד היום לא קראתי את "עיקרון הרצף" וגם אין לי כוונה כזאת. בדיוק באותה מידה לא קראתי ואני לא קוראת שום מדריך הורות. העיקרון היחיד שנראה לי חשוב הוא להיות פתוחה ולזרום עם מה שנראה לך נכון. ז"א אם נעים לך וטבעי לך לישון עם ילדייך, פשוט עשי זאת. ולא בגלל איזה מחקר אנתרופולוגי משבט אפריקאי אלא כי זה מה שמתאים לך. תאמיני לי שגם את, כמו האמהות האפריקאיות, לא צריכה הדרכה אם פשוט תסתכלי עם העינים ותרגישי עם הלב ולא בגלל שספר מסויים אמר שמשהו נכון ומשהו אחר לא.
 
אז ככה

מנשאים יש לי - חדשים לגמרי, מכל סוג (מתנה חביבה לאלו שלא יודעים מה לקנות כשנולד/ת לך ילד/ה). יש לי דחיה אמיתית מהשק ה(בעיני) טפשי הזה, שמגביל משמעותית את מרחב התנועה הן של האם/האב והן של התינוק/ת (אב ביתי יחלוק עלי - הוא דווקא אוהב ויש אחד עם אלומיניום ופירוטכניקות שהוא משתמש בו עד היום). לינה משותפת יש אצלי בבית מהרגע הראשון ואין בכלל גמילה - מתי, כמה ועד מתי שהם רוצים. לא ממש הזדקקתי לגורו או ספר בשביל זה. תבדקי עם עצמך מה עושה לך טוב - זה מה שיעשה את סגנון ההורות שלך. ובהצלחה !
 

Kalla

New member
מנשא זה נהדר לטיולי הליכה

עד גיל חצי שנה לערך (אח"כ עוברים למנשא גב על גבו של הבעל), במיוחד כשיש תינוק בכיין כמו שתום היה. גרתי בשכונה של עליות וירידות ובזכות המנשא יכולתי לנוע מהר ובלי הגבלה, הדבר היחיד שקצת עזר להרגיע אותו בחודשים הראשונים. בבית המנשא ממש לא היה לי נוח ורק הגביל אותי וממילא לא יכולתי לעשות שום דבר עם הדבר הזה תלוי על הבטן ולכן הפסקתי עם זה איך שהתחלתי.
 
אכן

היום זה בעיקר מנשא לטיולים. אני שונאת את זה ומעדיפה טיולים קלים יותר שהילדה יכולה להיות מעורבת בהן כצועדת על שתיים.
 

Kalla

New member
אנחנו חובבי מסלולים רגליים

(לא שהתאפשר לנו הרבה לאחרונה). במצבים כאלה, במיוחד כשהילד עוד לא הולך טוב או כבר עייף, זה ממש מציל.
 

יסמין@

New member
בקשר למנשא

גם אני אהבתי אותו והשתמשתי בו הרבה כשיצאנו מהבית והיה לי מאוד מסורבל עם העגלה והתיקים וכו'. עם מנשא זה פשוט נפלא: יש יד פנויה ואפשר להחזיק תיק והילד-ה קרוב-ה ללב. ותראו מה קורה אם לא יודעים איך "ללבוש" את המנשא
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/6282463.jpg
 
האמהות האינדיאניות נזקקו לה-ר-ב-ה

הדרכה, והן קבלו אותה מנשות השבט. למה את חושבת שזה בא להן "טבעי"...? זה לא.
 

nonana

New member
אני קראתי אותו והרבה../images/Emo13.gif

ואני אוהבת מאד את הספר. אני בפעם הראשונה שקראתי אותו כעסתי על לידלוף- בטוענה של איך היא מעיזה. בפעם השניה הייתי צריכה קריאה מתוקנת וקראתי את הספר בסלחנות. היום אני קוראת בפעם השלישית וכמעט בסוף ונהנית מכל רגע, יש דברים שאני מסכימה איתה וישנן קביעות שאני לא. (לא כל התנהגות מחוייבת השתייכותית לתקופת הינקות, ואין אני אוהבת תיוגים על אנשים, או השלכות על תוצאות משום שהם קרו בגלל סיבה אחת או שתיים אלא תוצאה נעשית בגלל מכלול של סיבות).
 
למעלה