עקרון הרצף

[רחל בתו הקטנה]

אני מתחילה להרפא (אני חושבת)

מהצורך הקצת נואש שלי לחפש הדרכה ואישורים כל הזמן בנוגע לאמהות שלי. אני באמת חושבת שאני אמא טובה בסה"כ, עם אינטואיציה טובה, והספרים יכולים רק להעשיר אותי, אבל לא ללמד אותי איך להיות אמא. מתוך הרגיעה הזו, ואחרי שהמשכתי לקרא (כמעט גמרתי) אני חושבת שהוא ספר חביב, ואפשר לקחת ממנו הרבה ולחייך בסלחנות לגבי השאר (חגית, באמת שאלתי את עצמי אם יש לה ילדים משלה. זה אומר המון). תודה לכולכן על התגובות. אתן ממש עוזרות לי ליישב דברים בתוכי... מינסתם עוד אשוב לשתף.

 

[nonana]

בהצלחה ../images/Emo24.gif

 

[אינה של יערה ואלה]

../images/Emo45.gif כתבת כל כך יפה.

"אני באמת חושבת שאני אמא טובה בסה"כ, עם אינטואיציה טובה, והספרים יכולים רק להעשיר אותי, אבל לא ללמד אותי איך להיות אמא." אף ספר לא מכיר אותך, את נסיבות חייך ואת צירוף קווי האופי המסויים שלך ושל ילדתך. שיהיה לך מסע מהנה אל המשך האמהות.

 

[irisgh]

../images/Emo45.gif

יש ספר שנקרא 'הולדתה של אם' (של דניאל שטרן. זה שכתב את יומנו של תינוק). נתקלת?

 

[הילהל]

אהבתי - עם הסתייגויות

אהבתי את הספר - כי הוא ספר אנתופולוגי טוב. אהבתי אותו - כי הוא שופך אור על כל מיני התנהגויות שנראות לנו "טבעיות" או "הגיוניות" בחברתנו, והן לא בהכרח כאלה (האמת? זה שוב חלק מהעובדה שזה ספר אנתרופולוגי טוב). אהבתי - כי הוא מטיל את האשמה בבעיה על החברה בכללותה, ולא על האם הפרטית (בשונה מהפסיכולוגיה). אהבתי - כי קיבלתי משם כמה תובנות לגבי עצמי, וכי אימצתי כמה דברים לגבי ההורות שלי. לא אהבתי - כי הוא גורף מידי וקיצוני. לא אהבתי - כי הוא פחות מידי ביקורתי כלפי השבט הנחקר, יותר מיד מקבל באופן טוטאלי (ושוב - האמת היא, שזה כנראה גם חלק מהיותו ספר אנתרופולוגי טוב). לא אהבתי - כי עם כל הכבוד לכותבת, קצת קשה לי עם ביקורת על אמהות מפי מישהי שלא הייתה אם (וכן, קשה לי גם עם רופאים שמדברים בבטחון על פרוצדורה שמעולם לא חוו בעצמם). אם הייתי לוקחת משם משהו, אז באופן חברתי - את הביקורת על החברה המערבית כשונאת תינוקות, מה שמוביל אותה להיות גם חברה שמנדה אמהות. וזה משהו שאני מנסה להלחם בו ביומיום שלי. ובאופן האישי - נתן לי להרגיש יותר חופשיה ליישם את ההחלטה שלי להיות כמה שיותר במגע עם ילדיי, ולתת להם להיות חלק מחיי הבוגרים ולעצמי חלק מחייהם.

 

[Kalla]

ממש לא אהבתי ולא התחברתי.

כנראה שזה עניין של אופי ולי זה ממש לא מתאים, לא הלכה ולא למעשה.

 

[kokopeli1]

עקרון הרצף והלוחשת לתינוקות

אני לא מרבה לקרוא ספרי עצות לגידול ילדים, אבל במקרה שני הספרים האלה נפלו לידי. עקרון הרצף כשילדתי את בכורתי לפני ארבע שנים וחצי, והלוחשת לתינוקות כשילדתי את ביתי השניה לפני שנה וחצי. בשני המקרים, היתה לי תחושה (אישית כמובן) שאין אפשרות, וגם לא נכון, לקחת את ה"עקרונות" שבהם עד הסוף. כמו שאת מתארת, גם אני הרגשתי נקיפות מצפון בכל פעם שנטע (הבכורה) שכבה לה בשקט והרגשתי שאני מפקירה אותה בודדה (ואולי זו בכלל תסמונת ילד ראשון), המשפט "למה א לשים את הקניות בעגלה ואת התינוק על הידיים" היה עקרון מנחה יומיומי אצלי. היא הייתה על מנשא עד גיל שלוש, ואת יודעת מה? כיום היא צמודה אלי, לא יודעת להעסיק את עצמה, ואני מרגישה, בניגוד למה שעקרון הרצף אומר, שיכולת העצמאות שלה נפגמה. עם הדס אני פועלת על הרצף שבין שתי הגישות והרבה יותר נכון לי ככה, בדרך החיים שלי. אני מציעה לך ךקרוא את הלוחשת לתינוקות כדי לאזן מעט את הטוטליות שעקרון הרצף מדבר עליה.

 

[dana3111]

לא הייתי בדיון הראשון, אבל תגובתי:

אני קראתי את הספר בהריון הראשון ומאד אהבתי, למרות שלא ניתן ליישם המון משם בחיי החברה המערבית, אם התחברת לרעיון המרכזי את תיישמי מה שתראי לנכון, ולאו דווקא כמעשים כאלו או אחרים אלא יותר כקונספט, לדעתי ההורים (בעיקר האמהות) חלוקת על הספר כך שיש כאלו שאהבו ויש כאלו שלא.