"עצם החיפוש

[ינוקא1]

אם נעלמו כל תשוקותיך אז אאמין לך.

 

[ינוקא1]

וכפי שכתבתי קודם

אם אתה שמח בחלקך במה שכבר מצאת , זה בסדר גמור.
גם אני מצאתי כמה דברים , אך אינני מסתפק בהם.

 

[שובטמה 12]

"גם אני מצאתי כמה דברים אך אינני .....

מסתפק בהם" .... אני מאחל לך מכל הלב שתמצא אותם .....רק דבר אחד ..תפסיק לחפור כי אין שם מים ...אור ואהבה

 

[ינוקא1]

עצם החפירה היא כבר מציאה.

והסברתי זאת כאן :

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=228&messageid=166751136

 

[שובטמה 12]

למה לחפור ?אור ואהבה

 

[שובטמה 12]

אתה לא יודע למה אתה חופר ....

ואתה לא יודע מה למצוא ....ואתה יודע למה נשמה ...כי אין סיבה לחפור ...אור ואהבה

 

[aviva12345]

כול זמן שהאדם חווה את קיומו

הןא צריך לעשות משהו,
האחד יחפש והשני יטען שאין חיפוש, והשלישי יעשה משהו אחר
הכול תופעות,
האם יש הבדל בין התופעות האלו?

 

[שובטמה 12]

לא ...אור ואהבה

 

[aviva12345]

אם אין הבדל

מדוע לפי מה שנראה בפוסטים שלך,
אתה מציע לינוקא להפסיק לחפש?

 

[שובטמה 12]

תעזבי את ינוקא ...

ותהיי את בכאן ועכשיו .אור ואהבה

 

[lightflake]

השאלה אם חייבת להיות תחושת מחסור תמידי

שכל הזמן צריכה משהו חיצוני להתמלא
או שניתן להגיע למצב בו אין מחסור יותר.
הכל מלא ושלם ואז יש פעילות טבעית כחלק מהשפע והחגיגה של החיים ולא מתוך מסכנות ומנטליות של קבצנות

 

[aviva12345]

לפי הבנתי, כול זמן שהאדם מודע לקיומו

מודע - הכוונה אני יודעת שאני קיימת
אז יש אני ויש לא אני,
ואז יש תחושת חיסרון - כי אני לא הכול.

 

[lightflake]

אוקיי זו בדיוק האשליה

"אני קיים" לא אומר שאת נפרדת מהכל
הרי הכל זו חוויה שאת חווה ושמאשרת לך את קיומך
מעולם לא נתקלתי במשהו שלא היה חלק מהחוויה שאני חווה
כלומר כל דבר בעולם הזה אומר לי שאני קיים כי אני מודע אליו ורק במחשבה אנחנו מפרידים בין האובייקט לסובייקט אבל הם למעשה אחד

 

[שובטמה 12]

אור ואהבה ..המילים היו על הלשון..אוהב אותך ..

 

[aviva12345]

כשאדם בחוויה של הכול,

אין שם כלום.
אתה יכול לחוות שאתה למשל עץ, ואחר להזדהות שאתה מים,
אבל אם תחווה שאתה הכול הכול באותו זמן,
אתה לא יכול לחוות שם משהו מוגדר,
ועצם חווית האני, מאפשרת לך לחוות משהו מוגדר,
זה אני וזה לא אני, אבל מתווספת לך תחושת החיסרון.

"אני קיים" לא אומר שאני נפרדת מהכול,
אבל כדי שאחווה שאני קיימת, אני חייבת לחוות משהו אחד לפחות שאני לא.

 

[שובטמה 12]

תיאוריה ...

עיניים שלי ..תהיי בחוויה הזו קודם ...ונראה אם יופיעו שאלות ...השאלה הרלוונטית היא :מה נדרש כדי להיות הכל ...ולא תיאוריה איך זה אמור להיות ...אור ואהבה

 

[ינוקא1]

 

[lightflake]

את לא יכולה לדמיין את זה

והנה הדמיון של מצב זה יוצר תיאוריה שאיננה תואמת לחוויה הישירה
המיינד רוצה קודם כל להבין הכל בתיאוריה ורק אחרי זה הוא "יתן אישור" להתחיל לעשות משהו פרקטי, אבל עלינו להיות יותר פקחים מהמיינד של עצמנו ולהבין שעצם הנסיון להבין בעזרת מחשבות הוא לא יכול לעולם לגעת בחוויה הישירה ומרגע שהבנת את זה אז אתה יכול להתחיל בפרקטיקה

אפשר בלי סוף לנסות לדמיין איך זה להיות בלי אני אבל חשוב להבין כמה זה נסיון עקר כיוון שכל מה שבתחום הדמיון הוא בתוך אותו "מבוך" ולא יכול לצאת מהמבוך, יציאה ממנו זה מעבר לחוויה ולכן התיאוריות לעולם לא מגיעות לשם, לא בגלל שעדיין לא נמצאה התיאוריה הנכונה אלא בגלל שתיאוריה היא לא האמת כמו שדיבורים על שחייה לא גורמים לך להרטב...

 

[aviva12345]

אני לא מדברת מתאוריה, אלא מהחוויה שעברתי

במשך הרבה מאוד זמן, תרגלתי את הטכניקה ששובטמה הציע,
להתבונן על הרווח שבין הנשימות, וכן תרגלתי שקט מנטלי.
אני ממש לא נגד התרגולים האלו, להפך לי הם נתנו הרבה שקט ושלווה,
אך הם לא עזרו לי בתחושת החיסרון.
בחוויה שלי, הגעתי לשקט מהמחשבות, התבוננתי בריק, בכלום,
אמנם בהתחלה אהבתי את החוויה והתלהבתי, סוף סוף המוח השתתק,
אבל כמו כול דבר שהמוח מתרגל אליו,
שמתי לב, שאמנם לא היו מחשבות, אבל הייתה מודעות,
המודעות לכלום, לריק,
וכול זמן שהייתה מודעות, "אני מודעת לריק" הייתה תחושה של קיום, של אני,
ולכן זה לא פתר את תחושת החיסרון.
בחוויה שלי, הרגשתי שאני עומדת מול קיר, ולא יכולה לעבור אותו.
ולכן מעניין אותי באמת לדעת,
האם יש מישהו שהגיע באמת לסוף עם התרגול הזה,
וחווה שלמות ושאין יותר שלמות ממה שהוא חווה?
והאם התרגול הזה באמת פתר לו את כול הספקות והשאלות?
לדעתי, כול זמן שיש תחושת אני, ואפילו הקטנה ביותר, יש חיסרון,
ושוב לדעתי, מי שחווה זאת יכול להבין אותי.

 

[שובטמה 12]

מה שאת באמת זה אותה ...תחושה של הקיום שמודעת

לריק ...זה מה שאת באמת ...תהיי בה כל הזמן ...זה הטעם של עצמך ...בהצלחה .אור ואהבה