עצות, אנשים...
- פותח הנושא jily
- פורסם בתאריך
אדון קישוט
New member
אני בטאג ליין! אני ../images/Emo41.gif
וגם במומלצים
וגם במומלצים
amir_aikido
New member
התשובות שלי, כעתודאי לשעבר
Jily לא כתבת לאיזה מקצוע את מתייחסת, לכן אני אתייחס לניסיון שלי בצבא, כמהנדס אלקטרוניקה בחיל-קשר. ושל חברים שאני מכיר, שגם הם שירתו באותו המקצוע. אם את לומדת מקצוע אחר כדוגמאת רפואה או משפטים, אזי כל שאני כותב כאן לא רלבנטי אלייך בכלל. 1. אישית נפלתי מצוין, אבל, בין החברים שישנו איתי בחדר בהשלמה, והיו לדעתי מהנדסים טובים מאוד, היו כמה שנפלו על הפנים שלא בצדק. וזה לא היה המקום /חיל /יחידה - אחד מהם שירת בחדר לידי. זה היה המפקד האישי. אני נפלתי על מפקד שלימד אותי את המקצוע, חברי למד על מפקד שלא התעניין במקצוע ולא היה מהנדס טוב בעצמו הוא היה מנהל, וככזה הוא ניצל את חברי בעיקר ככוח עבודה זול, כשהוא משאיר את כל העבודה המקצועית לאחרים שעל עבודתם הוא סמך, כי היה להם ניסיון/ידע/מוניטין. באופן אבסורדי, אני הפכתי לאחד מאותם "אחרים" כתוצאה מהידע שצברתי, בעוד שחברי נשאר מדוכא ומעוצבן. כשהשיבוץ לא קולע, ובכלל בצבא, יש לא פעם תחושה של תיסכול עמוק. בעיקר אם את כן הטיפוס שמשקיע ומנסה לקדם נושא, ומגלה לפע שהצבא יכול לשאוב את כל כוח המר שלך ולא להזיז כלום, ואפילו לא בגוף קטן. ולצה"ל יש נטיות כאלה. התיסכול הזה בא בעיקר אצל אותם שכן התגייסו לעתודה גם ממניעים של "כמהנדס אני יכול לתרום יותר" ומגלים שצה"ל לא יהסס לבזבז את זמנם וכוחם על שמירה חסרת כל ערך בש.ג. של יישוב או להחליף קצין שאיננו אקדמאי בתורנות, כדי שהאחרון יוכל להשתתף בטקס כלשהו. (דברים כאלו היו יחסית יותר נפוצים ביחידה שלי לשעבר מבד"כ, אלא שהיחידה ההיא פורקה כך שהיום זה פחות נפוץ שם). מצב אחר ודומה הוא כאשר המפקדים שלך ממציאים רעיונות שונים ומשונים שמוכיחים לך מעל לכל ספק שאין להם שום מושג מהי המציאות הפיזיקלית (הלוואי שיכולתי לספר ולהסביר, רק הסיווג
) במצבים האלה התחושה גרועה יותר מ"כוח אדם עבור שכר", התחושה היא שחבל על כל רגע שמבזבזים בצבא, ושככל שהזמן עובר אתה נהיה יותר מאובן. 2. במקצועות ההנדסה הסיכוי להיות משובץ באיזור המרכז, הוא מאוד גבוה, במיוחד לאחר סיום תפקיד שטח (אם יש כזה). וכל הבסיסים שאני יודע שיש בהם שירות קבוע של עתודאים הם בסיסים פתוחים (יתכן מצב שבו תהיי בקורס כחניכה או מדריכה והבסיס יהיה בסיס סגור אבל רק לתקופות קצרות של מספר חודשים במקרה הגרוע). 3. יש בצבא תורנויות, שיכולות מאוד להפריע לחיי היום-יום. אלא שאלו מאוד נדירות לנשים (אם בכלל). בכלל העומס הכולל נמוך יותר מהרבה מקומות עבודה באזרחות. אם כי, זה תלוי גם בך ועד כמה אכפת לך: תמיד יש אינסוף עבודה לעשות, השאלה רק כמה מתוכהאת מרגישה שעלייך לעשות. 4. רמת התחשבות שאני ראיתי היתה מאוד נמוכה. גם אצלנו בחיל וגם מסיפורים ששמעתי על אנשים במקומות אחרים. ברוב המקרים יש למפקדים נטייה להעלב באופן אישי שאת/ה לא רוצה לשרת אצלם והם יחפשו איך לשלוח אותך למקום גרוע בהרבה. 5. לא יודע. איך אפשר לעשות השוואות שכאלה. יש כאן אלמנטים לאן ולכאן. מצד אחד את/ה יותר מבוגר/ת וככזה/ו קשה לך לקבל כל שטות שזרק מישהו כדברי אלוהים חיים רק בגלל שדרגתו גבוהה יותר. מצד אחר, בגיל המעט יותר מבוגר אנשים מעט יותר נינוחים ומוכנים להתפשר ולדבר. ברור שמבחינת הצרכים הבסיסיים יש הבדל בין הגילאים, בעיקר כשכל החברה מסביב חיה בסדר חיים אחר. 6. אני אישית - לא. 7. כל ניסיון תורם לקבלת עבודה. אבל כעקרון הניסיון בצבא נחשב פחות מניסיון מקביל באותו התחום באזרחות. אלא, שלפעמים בצבא נותנים לאדם זוטר /חסר ניסיון לעסוק בדברים שבאזרחות היה עוסק בהם אדם עתיר ניסיון. ואם יש מזל, יש גם אדם עתיר ניסיון מהאזרחות ממול שיכול לעזור לך ללמוד ולהתקדם. במצבים הללו, ניתן ללמוד המון מהצבא. בנוסף, לעיתים קרובות הניסיון הבאי הוא בכיוונים ותחומים מאוד ספיצפיים שפחות שימושיים באזרחות, מה שגורם לו להיות עוד פחות מוערך.
בכל דרך אמיר
Jily לא כתבת לאיזה מקצוע את מתייחסת, לכן אני אתייחס לניסיון שלי בצבא, כמהנדס אלקטרוניקה בחיל-קשר. ושל חברים שאני מכיר, שגם הם שירתו באותו המקצוע. אם את לומדת מקצוע אחר כדוגמאת רפואה או משפטים, אזי כל שאני כותב כאן לא רלבנטי אלייך בכלל. 1. אישית נפלתי מצוין, אבל, בין החברים שישנו איתי בחדר בהשלמה, והיו לדעתי מהנדסים טובים מאוד, היו כמה שנפלו על הפנים שלא בצדק. וזה לא היה המקום /חיל /יחידה - אחד מהם שירת בחדר לידי. זה היה המפקד האישי. אני נפלתי על מפקד שלימד אותי את המקצוע, חברי למד על מפקד שלא התעניין במקצוע ולא היה מהנדס טוב בעצמו הוא היה מנהל, וככזה הוא ניצל את חברי בעיקר ככוח עבודה זול, כשהוא משאיר את כל העבודה המקצועית לאחרים שעל עבודתם הוא סמך, כי היה להם ניסיון/ידע/מוניטין. באופן אבסורדי, אני הפכתי לאחד מאותם "אחרים" כתוצאה מהידע שצברתי, בעוד שחברי נשאר מדוכא ומעוצבן. כשהשיבוץ לא קולע, ובכלל בצבא, יש לא פעם תחושה של תיסכול עמוק. בעיקר אם את כן הטיפוס שמשקיע ומנסה לקדם נושא, ומגלה לפע שהצבא יכול לשאוב את כל כוח המר שלך ולא להזיז כלום, ואפילו לא בגוף קטן. ולצה"ל יש נטיות כאלה. התיסכול הזה בא בעיקר אצל אותם שכן התגייסו לעתודה גם ממניעים של "כמהנדס אני יכול לתרום יותר" ומגלים שצה"ל לא יהסס לבזבז את זמנם וכוחם על שמירה חסרת כל ערך בש.ג. של יישוב או להחליף קצין שאיננו אקדמאי בתורנות, כדי שהאחרון יוכל להשתתף בטקס כלשהו. (דברים כאלו היו יחסית יותר נפוצים ביחידה שלי לשעבר מבד"כ, אלא שהיחידה ההיא פורקה כך שהיום זה פחות נפוץ שם). מצב אחר ודומה הוא כאשר המפקדים שלך ממציאים רעיונות שונים ומשונים שמוכיחים לך מעל לכל ספק שאין להם שום מושג מהי המציאות הפיזיקלית (הלוואי שיכולתי לספר ולהסביר, רק הסיווג
עוד כמה נקודות למחשבה
הנה לך עוד כמה נקודות למחשבה, מנסיון של מי שכן מצטער על בחירתו : 1. תשאלי את עצמך האם את טיפוס של צבא. כולם חייבים לתת שלוש שנים (נשים חייבות אפילו פחות ), וגברים גם חייבים לבוא למילואים, אבל לא כולם הם טיפוס של צבא. מה זה אחד שאיננו "טיפוס של צבא" ... אני חושב שכולם יודעים בדיוק על מה אני מדבר . בכל מקרה, אם המסגרת נראית לך לא לרוחך, לדחות את השירות תהיה טעות. תהיה טעות כי למרות כל היתרונות שהעתודה יכולה להציע לך, החיסרון של השירות הממושך (שיחרורך מהצבא יהיה רק בעוד 10 שנים ) י ע/א פיל עליהם בהרבה. 2. אני מציע לך שלא לרשום בטבלה את כל היתרונות והחסרונות של המסלול. לדעתי זה לא יועיל בקבלת ההחלטה הנכונה. הסיבה : העין נוטה לתפוס מה שנוח לה, ולאו דווקא מה שחשוב לנפש . 3. אני רוצה להסב תשומת ליבך לתופעה מעניינת – מי שלא התקבל לעתודה, ברגע שנודע לו שזה סופי, ואין חצי דבר שיוכל לעשות כדי לשנות את ההחלטה, מנסה לנחם את עצמו ב ... לא נורא, אני אלמד בעוד כמה שנים, בלי שהצבא יהיה לי על הראש, עם בני גילי, מבלי להתחייב לקבע ... בקיצור , אז יוצאת האמת שלנו לבחוץ. אלו הדברים שבאמת חשובים לנו העתודאים, ומציקים לנו לאחר חתימתנו ( אני, לפחות, הזדהיתי איתם ). 4. את בטח רוצה לשאול אותי למה אני מצטער . בקיצור לקיצור : לפני 5 שנים לא היה פורום שיסביר לי מה זה עתודה ואני שניזונתי על שקרי המדור חשבתי שעתודה זה משהו אחר. ב-4-5 שנים שעברו מאז אני השתניתי רבות, ומה שחשבתי שיהיה לי כוח לסיים , או רצון להתחיל (מסלול העתודה ושירות צבאי בהתאמה ) , אין לא כוח ולא רצון כיום . זה בטח נשמע מאוד פסימי, האמת היא שזה כך . 5. אל תתני לי להעביר את המסר הלא נכון. בראייה לאחור אני מגיע למסקנה שאני יצאתי לנסיעה של 100 ק"מ תוך כדי ידיעה שיש לי דלק רק ל-60 , והרכב עצמו ישבוק חיים אחרי 40 ק"מ ( ואם אתם ממש חייבים , אז 10 ק"מ = שנה במסלול
) . בקיצור – החשוב הוא שלא להיכנס למסלול שאין לך רצון להיות בו, ואין לך כוח לסיים אותו . 6. חשוב מאוד ! ! ! אל תתני לפיתוי שלך להתחיל ללמוד עכשיו לגבור על השכל הישר. אם את חושבת שזה לא מתאים לך , כנראה שיש לך סיבה טובה לחשוב כך . הפיתוי רב, ואני יותר מכולם יודע 2 עובדות יסוד -א- קשה מאוד לעמוד בפיתוי הזה . -ב- אם את לא Atuda Material , ובכל זאת תיכנעי לפיתוי... את תשלמי על זה בבריאות ! לסיום : אני רוצה לחזור על מה שכתבתי כאן בהודעתי הראשונה ... לפני מלאאאא זמן (עמוד 25 בארכיון , "לשמש (וגם כל השאר) " – " זהו ביזבוז של זמן לעתודאי היודע שאיננו חפץ בקריירה צבאית! " מצד שני .... טוב את זה אני אשאיר למישהו אחר
פלטרון
הנה לך עוד כמה נקודות למחשבה, מנסיון של מי שכן מצטער על בחירתו : 1. תשאלי את עצמך האם את טיפוס של צבא. כולם חייבים לתת שלוש שנים (נשים חייבות אפילו פחות ), וגברים גם חייבים לבוא למילואים, אבל לא כולם הם טיפוס של צבא. מה זה אחד שאיננו "טיפוס של צבא" ... אני חושב שכולם יודעים בדיוק על מה אני מדבר . בכל מקרה, אם המסגרת נראית לך לא לרוחך, לדחות את השירות תהיה טעות. תהיה טעות כי למרות כל היתרונות שהעתודה יכולה להציע לך, החיסרון של השירות הממושך (שיחרורך מהצבא יהיה רק בעוד 10 שנים ) י ע/א פיל עליהם בהרבה. 2. אני מציע לך שלא לרשום בטבלה את כל היתרונות והחסרונות של המסלול. לדעתי זה לא יועיל בקבלת ההחלטה הנכונה. הסיבה : העין נוטה לתפוס מה שנוח לה, ולאו דווקא מה שחשוב לנפש . 3. אני רוצה להסב תשומת ליבך לתופעה מעניינת – מי שלא התקבל לעתודה, ברגע שנודע לו שזה סופי, ואין חצי דבר שיוכל לעשות כדי לשנות את ההחלטה, מנסה לנחם את עצמו ב ... לא נורא, אני אלמד בעוד כמה שנים, בלי שהצבא יהיה לי על הראש, עם בני גילי, מבלי להתחייב לקבע ... בקיצור , אז יוצאת האמת שלנו לבחוץ. אלו הדברים שבאמת חשובים לנו העתודאים, ומציקים לנו לאחר חתימתנו ( אני, לפחות, הזדהיתי איתם ). 4. את בטח רוצה לשאול אותי למה אני מצטער . בקיצור לקיצור : לפני 5 שנים לא היה פורום שיסביר לי מה זה עתודה ואני שניזונתי על שקרי המדור חשבתי שעתודה זה משהו אחר. ב-4-5 שנים שעברו מאז אני השתניתי רבות, ומה שחשבתי שיהיה לי כוח לסיים , או רצון להתחיל (מסלול העתודה ושירות צבאי בהתאמה ) , אין לא כוח ולא רצון כיום . זה בטח נשמע מאוד פסימי, האמת היא שזה כך . 5. אל תתני לי להעביר את המסר הלא נכון. בראייה לאחור אני מגיע למסקנה שאני יצאתי לנסיעה של 100 ק"מ תוך כדי ידיעה שיש לי דלק רק ל-60 , והרכב עצמו ישבוק חיים אחרי 40 ק"מ ( ואם אתם ממש חייבים , אז 10 ק"מ = שנה במסלול
אוף פלט, אתה יודע שאני אוהב אותך ?
איך אני אוהב את ההודעות האלה שגורמות לי להרגיש כמו מישהו שמרעיל את עצמו בהכרה מלאה, מודע לכך שהוא מרעיל את עצמו, ובכל זאת מקווה שיצא מזה משהו טוב
. אני לא יודע כמה אנשים בסופו של דבר הנאת מללכת לעתודה, אבל קבל ח"ח על כל אלה שהבינו שהם עושים טעות וויתרו אחרי ההודעות שלך. העניין הוא שמעולם לא היו לי "ביצים" לוותר על המסלול, למרות שאני חשבתי ועדיין חושב שאני עושה טעות. אבל עכשיו כבר אין שום סיכוי שאני אחתום על ויתור, כי השלמתי על גורלי. בגלל זה אני אוהב את ההודעות שלך, הן גורמות למצפוני לזקוף ראשו המכוער ולנקוף. ואו-הו-הו איך הוא נוקף.
איך אני אוהב את ההודעות האלה שגורמות לי להרגיש כמו מישהו שמרעיל את עצמו בהכרה מלאה, מודע לכך שהוא מרעיל את עצמו, ובכל זאת מקווה שיצא מזה משהו טוב
בינתיים אתה עוד יכול למנוע את הטעות
אם אתה באמת *מרגיש* שאתה עושה טעות, אז מבחינתך אישית סביר מאד שאתה באמת *עושה* טעות. אל "תשלים עם גורלך", זו עלולה להיות טעות קשה. אסור להמשיך במסלול כזה רק בגלל אינרציה. תהיה אדון לגורלך. שב עם עצמך בשקט איזה יום, ותחשוב על הכל שוב. תתעלם מזה שכבר התקבלת לעתודה, תשכח מזה שנרשמת והתקבלת לאוניברסיטה ועזוב את הכסף שכבר זרקת על זה. אם זו באמת טעות מבחינתך, תיקון שלה כעת יעלה לך לאין שיעור פחות מלתקן אותה עוד סמסטר, עוד שנה או עוד שנתיים. כמה שנראה לך מטופש, פדיחה, שחבל לפרוש כעת - יהיה לך קשה וחבל פי עשר לפרוש בעוד שנתיים, ואתה תיכנס למסלול המאד ארוך של למודים+חובה+קבע בחוסר מוטיבציה, וזה יעשה רע לך ולסובבים אותך. זו לא בושה להגיד שטעית. תעשה מה שאתה מאמין שטוב לך ותתעלם ממה שאחרים אומרים או חושבים על הצעדים שלך.
אם אתה באמת *מרגיש* שאתה עושה טעות, אז מבחינתך אישית סביר מאד שאתה באמת *עושה* טעות. אל "תשלים עם גורלך", זו עלולה להיות טעות קשה. אסור להמשיך במסלול כזה רק בגלל אינרציה. תהיה אדון לגורלך. שב עם עצמך בשקט איזה יום, ותחשוב על הכל שוב. תתעלם מזה שכבר התקבלת לעתודה, תשכח מזה שנרשמת והתקבלת לאוניברסיטה ועזוב את הכסף שכבר זרקת על זה. אם זו באמת טעות מבחינתך, תיקון שלה כעת יעלה לך לאין שיעור פחות מלתקן אותה עוד סמסטר, עוד שנה או עוד שנתיים. כמה שנראה לך מטופש, פדיחה, שחבל לפרוש כעת - יהיה לך קשה וחבל פי עשר לפרוש בעוד שנתיים, ואתה תיכנס למסלול המאד ארוך של למודים+חובה+קבע בחוסר מוטיבציה, וזה יעשה רע לך ולסובבים אותך. זו לא בושה להגיד שטעית. תעשה מה שאתה מאמין שטוב לך ותתעלם ממה שאחרים אומרים או חושבים על הצעדים שלך.
תראה .. תשמע ...
אני לא מעוניין להניא אותך מלהמשיך בעתודה כי אם האמא ה"פולנית" שלך ( כך שמעתי ) לא תבוא ותהרוג אותי, יבוא שמש ויעשה זאת בעצמו , על-כן ... ובכל זאת, למה אתה רוצה לוותר על המסלול ? מה מפריע לך בו ? ומה יהיו האלטרנטיבות ( בצבא ) ? ואתה מעוניין באלטרנטיבות ? נ.ב. אחרי ההודעה שלך הבנתי משהו - אני חושב שיש לי דיעה שמאוד חשוב שתושמע בפורום - אנשים צריכים להבין למה הם נכנסים מבחינת נוקשות החוזה מחד, ונזילות רצונם מאידך. יעני , What you want now, is not necessarily what you shall want tomorrow ! ( Me good English
) נ.ב. #2 אם זה מנחם אותך , אפשר לפרוש גם אחרי סמסטר, ואפילו שניים, ועדיין לא לצאת לוזר !
אני לא מעוניין להניא אותך מלהמשיך בעתודה כי אם האמא ה"פולנית" שלך ( כך שמעתי ) לא תבוא ותהרוג אותי, יבוא שמש ויעשה זאת בעצמו , על-כן ... ובכל זאת, למה אתה רוצה לוותר על המסלול ? מה מפריע לך בו ? ומה יהיו האלטרנטיבות ( בצבא ) ? ואתה מעוניין באלטרנטיבות ? נ.ב. אחרי ההודעה שלך הבנתי משהו - אני חושב שיש לי דיעה שמאוד חשוב שתושמע בפורום - אנשים צריכים להבין למה הם נכנסים מבחינת נוקשות החוזה מחד, ונזילות רצונם מאידך. יעני , What you want now, is not necessarily what you shall want tomorrow ! ( Me good English
מה שקרה זה...
טוב, אז מה שקרה הוא שישבתי עם אדם שאני מעריכה, לבד וכולי והחלטתי שכנראה המסלול ככלל הוא לא בשבילי, כמה נהדר שהוא לא יהיה אבל ברגע האמת, קיבלתי רגליים קרות ולא עשיתי טלפון לביטול. אני נאחזת בעתודה כפתרון למה שני פוחדת ממנו באזרחות: אני פוחדת שלא יקבלו אותי לטכניון בעוד שנתיים, שאולי הכסף ילחץ, שיהיה קשה יותר ללמוד. ברור לי שלא על סמך זה צריך "לקפוץ" על העתודה. THAN AGAIN, לא מפחיד אותי השירות הצבאי בגיל 23. פשוט לא! זה אפילו יתרון. הקיצר, יש לזה יותר מדי אספקטים ואפילו תחושות בטן. מה שני יודעת בוודאות: אני רוצה ללמוד בטכניון משהו ספציפי, אני לא רואה בשירות הצבאי לעתודאים יתרון ע-נ-ק אבל גם לא חיסרון בלתי הפיך.
טוב, אז מה שקרה הוא שישבתי עם אדם שאני מעריכה, לבד וכולי והחלטתי שכנראה המסלול ככלל הוא לא בשבילי, כמה נהדר שהוא לא יהיה אבל ברגע האמת, קיבלתי רגליים קרות ולא עשיתי טלפון לביטול. אני נאחזת בעתודה כפתרון למה שני פוחדת ממנו באזרחות: אני פוחדת שלא יקבלו אותי לטכניון בעוד שנתיים, שאולי הכסף ילחץ, שיהיה קשה יותר ללמוד. ברור לי שלא על סמך זה צריך "לקפוץ" על העתודה. THAN AGAIN, לא מפחיד אותי השירות הצבאי בגיל 23. פשוט לא! זה אפילו יתרון. הקיצר, יש לזה יותר מדי אספקטים ואפילו תחושות בטן. מה שני יודעת בוודאות: אני רוצה ללמוד בטכניון משהו ספציפי, אני לא רואה בשירות הצבאי לעתודאים יתרון ע-נ-ק אבל גם לא חיסרון בלתי הפיך.
omri-segal
New member
חושב כמוך. אין לי מה להוסיף ../images/Emo13.gif
משמעות הקריירה הצבאית .
לא התכוונתי לקריירה צבאית במשמעות של 3 שנים . הרשו לי להסביר : אני מעולם לא התלהבתי מהשירות בצבא כעתודאי, ובטח לא משנות הקבע. כידוע, בצבא מה שקובע ( בעיקר... ובעיקר בהתחלה ) זה הפז"מ. נניח והיו לכם 2 אפשרויות לבחור קריירה : אזרחית וצבאית ( שתיהן כמהנדס ). אתם תחליטו כי אתם מעוניינים לעסוק בקריירה צבאית. ובכל זאת, תתחילו לעבוד 6 שנים , תוך כדי צבירת נסיון, בחברה אזרחית ,ורק אז תעברו לצבא, ושם תתחיל מ-0 פז"מ ( בהנחה וזה היה אפשרי ) . נשמע לכם הגיוני ? גם לי לא ! שאלה מציאותית יותר : נניח ומישהו שיודע שעתידו המיקצועי יהיה כבעל תואר אקדמי כלשהו, וכמו-כן יודע שהוא מעוניין לעבוד בשביל חברת צה"ל בע"מ. עם זאת, הוא מחליט שלא להירשם לעתודה, ולשרת 3 שנים רגילות כגו´בניק. היש הגיון ? לא עדיף לבחור מלכתחילה לעתודה ? מה שאני מנסה לומר, שצבירת הפז"מ באזרחות ( שחשיבותו אולי לא גבוהה כמו בצבא, ובכל זאת גם לו יש חשיבות ) חשובה למי שקריירה מיקצועית באזרחות עומדת אל מול עיניו. ומי שמעדיף להישאר בצבא עוד כמה שנים לאחר ה-3 קבע שנדרשנו לחתום עליהם, כדאי לו ללכת לעתודה .עם השנים, הוא צובר פז"מ והטבות, ועל-כן היתרון. ברגע היציאה מהצבא, איבדתם את הוותק שצברתם ואיתו את הזכויות. זו הייתה כוונתי המקורית , לטוב ולרע . פלטרון נ.ב. תגידו את האמת - אני בחרתי לצטט את עצמי מהודעה אשר את מיקומה ציינתי במפורש. מי שהגיב טרח ללכת ולבדוק מה היה הקונטקסט המלא ומה ההסברים שנילוו למשפט שצוטט ?
לא התכוונתי לקריירה צבאית במשמעות של 3 שנים . הרשו לי להסביר : אני מעולם לא התלהבתי מהשירות בצבא כעתודאי, ובטח לא משנות הקבע. כידוע, בצבא מה שקובע ( בעיקר... ובעיקר בהתחלה ) זה הפז"מ. נניח והיו לכם 2 אפשרויות לבחור קריירה : אזרחית וצבאית ( שתיהן כמהנדס ). אתם תחליטו כי אתם מעוניינים לעסוק בקריירה צבאית. ובכל זאת, תתחילו לעבוד 6 שנים , תוך כדי צבירת נסיון, בחברה אזרחית ,ורק אז תעברו לצבא, ושם תתחיל מ-0 פז"מ ( בהנחה וזה היה אפשרי ) . נשמע לכם הגיוני ? גם לי לא ! שאלה מציאותית יותר : נניח ומישהו שיודע שעתידו המיקצועי יהיה כבעל תואר אקדמי כלשהו, וכמו-כן יודע שהוא מעוניין לעבוד בשביל חברת צה"ל בע"מ. עם זאת, הוא מחליט שלא להירשם לעתודה, ולשרת 3 שנים רגילות כגו´בניק. היש הגיון ? לא עדיף לבחור מלכתחילה לעתודה ? מה שאני מנסה לומר, שצבירת הפז"מ באזרחות ( שחשיבותו אולי לא גבוהה כמו בצבא, ובכל זאת גם לו יש חשיבות ) חשובה למי שקריירה מיקצועית באזרחות עומדת אל מול עיניו. ומי שמעדיף להישאר בצבא עוד כמה שנים לאחר ה-3 קבע שנדרשנו לחתום עליהם, כדאי לו ללכת לעתודה .עם השנים, הוא צובר פז"מ והטבות, ועל-כן היתרון. ברגע היציאה מהצבא, איבדתם את הוותק שצברתם ואיתו את הזכויות. זו הייתה כוונתי המקורית , לטוב ולרע . פלטרון נ.ב. תגידו את האמת - אני בחרתי לצטט את עצמי מהודעה אשר את מיקומה ציינתי במפורש. מי שהגיב טרח ללכת ולבדוק מה היה הקונטקסט המלא ומה ההסברים שנילוו למשפט שצוטט ?
כמו שאני רואה את זה...
לא יעזור לך כמה תטחני את הנושא,את עדיין לא תהיי בטוחה בשום כיוון,ואם כן תהיי בטוחה,אל תדאגי-את עוד תשני דעה לא מעט פעמים... כמו שכבר אמרו פה,זה מאוד אינדבדואלי-זה תלוי בשיבוץ שלך,במפקד שלך ובכל מיני דברים שלאו דוקא קשורים אליך... צריך הרבה מזל. אבל אני חושב שאם השיבוץ טוב,המפקד טוב,ואת באמת רואה את המקצוע הזה כמשהו שתרצי לעסוק בו בעתיד\להשתמש בו כמעין מקפצה,אז זה אחלה של מסלול....
לא יעזור לך כמה תטחני את הנושא,את עדיין לא תהיי בטוחה בשום כיוון,ואם כן תהיי בטוחה,אל תדאגי-את עוד תשני דעה לא מעט פעמים... כמו שכבר אמרו פה,זה מאוד אינדבדואלי-זה תלוי בשיבוץ שלך,במפקד שלך ובכל מיני דברים שלאו דוקא קשורים אליך... צריך הרבה מזל. אבל אני חושב שאם השיבוץ טוב,המפקד טוב,ואת באמת רואה את המקצוע הזה כמשהו שתרצי לעסוק בו בעתיד\להשתמש בו כמעין מקפצה,אז זה אחלה של מסלול....
טוב, אז מה שקרה
טוב, אז מה שקרה הוא שישבתי עם אדם שאני מעריכה, לבד וכולי והחלטתי שכנראה המסלול ככלל הוא לא בשבילי, כמה נהדר שהוא לא יהיה אבל ברגע האמת, קיבלתי רגליים קרות ולא עשיתי טלפון לביטול. אני נאחזת בעתודה כפתרון למה שני פוחדת ממנו באזרחות: אני פוחדת שלא יקבלו אותי לטכניון בעוד שנתיים, שאולי הכסף ילחץ, שיהיה קשה יותר ללמוד. ברור לי שלא על סמך זה צריך "לקפוץ" על העתודה. THAN AGAIN, לא מפחיד אותי השירות הצבאי בגיל 23. פשוט לא! זה אפילו יתרון. הקיצר, יש לזה יותר מדי אספקטים ואפילו תחושות בטן. מה שני יודעת בוודאות: אני רוצה ללמוד בטכניון משהו ספציפי, אני לא רואה בשירות הצבאי לעתודאים יתרון ע-נ-ק אבל גם לא חיסרון בלתי הפיך.
טוב, אז מה שקרה הוא שישבתי עם אדם שאני מעריכה, לבד וכולי והחלטתי שכנראה המסלול ככלל הוא לא בשבילי, כמה נהדר שהוא לא יהיה אבל ברגע האמת, קיבלתי רגליים קרות ולא עשיתי טלפון לביטול. אני נאחזת בעתודה כפתרון למה שני פוחדת ממנו באזרחות: אני פוחדת שלא יקבלו אותי לטכניון בעוד שנתיים, שאולי הכסף ילחץ, שיהיה קשה יותר ללמוד. ברור לי שלא על סמך זה צריך "לקפוץ" על העתודה. THAN AGAIN, לא מפחיד אותי השירות הצבאי בגיל 23. פשוט לא! זה אפילו יתרון. הקיצר, יש לזה יותר מדי אספקטים ואפילו תחושות בטן. מה שני יודעת בוודאות: אני רוצה ללמוד בטכניון משהו ספציפי, אני לא רואה בשירות הצבאי לעתודאים יתרון ע-נ-ק אבל גם לא חיסרון בלתי הפיך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.