אני פשוט אספר לך סיפור קטן...
ומה שתביני ...תביני... אני עבדתי במשרד אחד , משהו כמו - 5 שנים. היה לי בוס שפירגן לי כמעט כל דקה, בהתחלה, על כל דבר כמעט. אני פשוט הייתי בשמיים, לא הבנתי איך מצאתי את המקום המדהים הזה - שבו כל בוקר, אני מגיעה ושומעת כמה אני מדהימה, כמעט בכל תחום. קצב המחמאות פחת עם הזמן, התגלו ביננו ריבים מדיי פעם, ואם עברה תקופה ארוכה מדיי שבה הוא לא החמיא לי - הרגשתי שאני פשוט מתה כל פעם קצת, כמו קבצנית ממתינה לעוד מחמאה...מחמאונת...דלת קלוריות אפילו...משהו!!!! האמת הייתה, שאני מתתי בכל פעם שהוא נתן לי מחמאה , ולא להיפך. לפעמים מה שאנו רואים כהיחלשות - הוא התחזקות. ומה שנראה כהתחזקות הוא למעשה החלשות. כל מחמאה שקיבלתי ממנו - חיזקה אות כאילו..הרגשתי שאני שווה משהו עובדה. בו בזמן, היא החלישה אותי מאוד, היא לקחה ממני את היכולת שלי לחזק את עצמי, להעניק לעצמי כוחות...שכחתי איך עושים זאת, כי משהוא אחר עשה זאת כבר בשבילי. זה בדיוק כמו לחשוב שאנו מאוד "מסתדרים" כשאנו נותנים לאחרים- נאמר אפילו להורים שלנו לסדר לנו את הדברים בחיים. כל פעם שיש בעייה אנו פשוט מזעיקים את אמא או אבא - ואז דברים מסתדרים...איזה יופי! אבל למעשה החוזק שלנו , הוא למרות הקשיים, כשאנו מסתדרים בעצמנו בלי עזרתם, אפילו שאנו כביכול ברגעים מסויימים מרגישים חלשים, כי אין לנו את התמיכה שלהם. בסופו של דבר, כל מה שיגרום לנו , להסתדר בעצמנו, להתחזק בעצמנו - הוא משהו שיהפוך אותנו לחזקים יותר. אנחנו צריכים להיות חכמים - להבין איך מצב מסויים יכול לשרת אותנו. לו כל הזמן היינו נאהבים - לא הייתה לנו ההזדמנות לנסות לאהוב את עצמנו בכוחות עצמנו. ולכן לא כל מי שנאהב רוב הזמן הוא דווקא בר מזל. הוא פשוט מועד יותר לפורענות, אם הוא מצא בנאהבות ע"י אחרים בסיס יציב - כי זה אף פעם לא יהיה בסיס יציב.
