עצוב לי.

עדינייה

New member
עצוב לי.

רוצה להרגיש שאוהבים אותי, רוצה להרגיש שחושקים בי, שמלטפים אותי במבטים, רוצה להרגיש אישה. נשואים 10 שנים, אנחנו בני 34, אין לנו ילדים וגם לא יהיו, אבל זה סיפור לפורום אחר. שנינו עובדים, מצליחים, בסדר לנו. ואני נשואה לאיש יקר, כייף לנו ביחד, הוא חשוב לי נורא, אבל הוא נעדר כל תשוקה, נעדר מיניות. כשהכרנו, הייתי הראשונה שלו. בכל חיינו המשותפים, המין לא היווה איזשהו חלק משמעותי בחיים שלו, הוא לא חיפש אותו לפני שהכיר אותי, לא מחפש אותו תוך כדי. וקיימת שגרה בה בתדירות קבועה, זה נעשה, וזהו. ומידי פעם שיחה, תמיד ביוזמתי, שרוצה לנסות, ולגוון, ולחדש, וקצת דמעות יש בשיחה, והנה מחליטים על מתכונת חדשה, והוא משתדל, בחיי שהוא משתדל, אבל זה פשוט לא זה. זה פשוט לא חלק ממנו. ומה שחשבתי בתחילת הקשר (וזה היה מזמן..) שישתנה וישתפר, באמת השתנה והשתפר, אבל זה עדיין רחוק רחוק מאיפה שאני רוצה שזה יהיה. הצעתי לו שיפגוש נשים אחרות, אולי הוא ילמד לאהוב ככה יותר את המין, אולי ככה יוכל להיות לנו טוב יותר יחד, הוא מסרב. הוא אומר שהוא לא יוכל לחיות עם זה שאני – או הוא, נהיה עם מישהו אחר. לא רוצה עוד לוותר על החלק הזה בחיי, מרגישה שויתרתי עליו מספיק. זה נשמע לי מטורף לפרק את הקשר בגלל זה. הרפתקאה מחוץ לנישואין נראית לי כמו פתרון ממש נפלא. כולם אומרים שזה סתם הורס, ומעבר לזה, הוא לא יכול לחיות עם זה. האם אני יכולה לחיות בשקר? לא יודעת. ובעיקר לא יודעת מה לעשות.
 
תכונותיו של הגומי

אין גומי אשר במהותו "מתיח" עד אין סוף. אין אדם שעיצובים יבואו בו בלי גבולות, ישנה גמישות של ביטויי התנהגויות, אך ישנו בסיס אשר ילך עם האיש עד "מאה ועשרים". אם את מכירה באופן ודאי, כדבריך שהוא משתדל, משמעו הוא מאפשר לך "למתוח" אותו ככל שרק תוכלי, וככל שגמישותו המולדת מאפשרת. ואם על אף השתדלותו אינו "נמתח" משמעו מיצית במוסד הזוגיות שלך את יכולות עיצוב בן זוגך, ולפניך שתי ברירות עיקריות- 1) לחיות עם העיצוב הסופי גם אם אינו לטעמך. 2) להביע חוסר נכונות, והפנמה שכך ישאר עד סוף ימיו, ולחפש לך בן זוג "מתיח" עד לגבולות שיספקו את ציפיותיך. על העדר תשוקה נכתבו ספרים רבים, ובשני תחומים מובילים- הבעיות הפיסיות נפשיות, ועל העדר רגשות אל בן הזוג שממוסס את התשוקה. נסי לתחם את העדר התשוקה באחד משני הכיוונים הללו ולחפש שם את התשובה לשאלה - מדוע? ההצעה שלך "לטעום" אישה אחרת, נוגדת את מהותה של הזוגיות כשהיא מושתת על הרצון והרגש, הצעה שכזו יש את מידת התועלתניות, וצריך לגלות משנה זהירות מהבאת מוסד הנישואין אל "עסק" שבו התועלתניות מובילה. מיותר, ואינה תורמת דבר ההצעה. האם אין כאן שחיקה? ולסוף גם זאת- אודה כי בתחושתי, לאחר קריאת ההודעה שלך- רב הניסתר מן הגלוי בדבריך. כי אם הסיבה של אי יכולת להביא ילדים היא בך- אולי בכך נעוצה סיבת העדר התשוקה? אולי.... נסי להתמקד. כל טוב
 

עדינייה

New member
אמנם,

התכוונת לטוב בתשובתך, ומודה לך על ההשקעה, אבל.. סופה של התשובה כמעט וגרם לי להתפלץ. נו, טוב, בעיות פוריות, ואין ילדים, אז בזה נגמרו החיים? אולי, בעיות פוריות דינן להוציא את האדם לסקילה ברחבת העירייה? אז מזלנו הרב, שבעיות הפוריות נעוצות בשנינו: בי ובו. והמשך ה"מאבק" על הבאת צאצאים לעולם היה דורש המשך טיפולים, ניתוחים וכאב לשנינו.הרבה יותר מידי, והרבה יותר מידי מסוכן, ותוצאות שעלולות להיות בעייתיות, אז ויתרנו. ואולי הקשר היחיד בין הנושאים אותו אני מוכנה לקבל, הוא שבניגוד לזוגות אחרים שעסוקים- בנוסף לעבודה- בגידול וטיפול בזאטוטים, לנו יש יותר זמן לדברים אחרים, ואולי ציפיות גבוהות יותר ממה ששאר תחומי החיים יכולים להציע לנו. לא מקבלת את הטאבו המוחלט על מין עם אחרים. לא מבינה למה זו לא יכולה להיות דרך ללמוד ולחוות ולהתנסות ולבוא לקשר הזוגי במצב יותר טוב. כן, בוודאי שיש בזה מן התועלתניות, לשנינו. לא רואה למה זה בהכרח סותר את הרגש את הקרבה ואת החמלה של האחד לשני. נהפוך הוא, רואה דווקא איך הפנייה לכיוון זה יכולה לנבוע מתוך הרגש והאכפתיות והכבוד. אם הוא רק היה מסכים.. מה שהרבה יותר קשה לי זה חוסר המוכנות שלו לשקול את האופציה. כי זה משאיר לי רק שתי אלטרנטיבות: לוותר ל האספקט הזה או לשקר. לשקר- אני מפחדת. לא בטוחה שיכולה. בכל מקרה, סליחה על הבוטות בנושא הפריון, ותודה על התשובה, עדי.
 

ליידילי

New member
מצדיעה לך

וגם לו. על ההחלטה שלא להמשיך במאבק. - זו ללא ספק החלטה משמעותית ביותר. ולחלוטין לא פשוטה. ועם זאת אתיר לעצמי שאלה: האם ההחלטה כללה ויתור מוחלט על הורות? או בניסוח אחר : האם רק הורות ביולוגית באה בחשבונכם? האם דנתם באפשרות להורות מאמצת? אני מתנצלת על החיטוט - בעיקר מכיוון שאני "מחטטת" לא בנושא השאלה שהעלית, וכמובן שאינך חייבת לענות. אך אין ספק שנושא הפוריות קשור ביותר מדרך אחת לנושא המיניות. ידוע שבעיות פוריות פוגעות (בדרכים רבות) במיניות. פערים ברמת המיניות והתשוקה יוצרים בעיות בינזוגיות אצל זוגות רבים. ואצלכם קיימים שניהם - ואולי עוד נוספים. אם אכן החלטתם במשותף שאינכם ממשיכים בנסיונות להרות, הרי שיש לכם מה שאין לזוגות רבים אחרים - וזו תקשורת ממשית. עשי בה שימוש: דוני עימו בקשייך. - לא כביקורת עליו אלא כקושי שלך וכבקשת עזרה - בקשי ממנו שיציע לך פתרון. ועוד דבר: מתאורך נשמע שהוא אינו (ולא היה ) אדם בעל תשוקה ערה. יש כיום מענה תרופתי (לא רק ויאגרה) שיכול לסייע. אמר מי שאמר שבנישואין טובים המין תופס 10% וכשאינם טובים 90%. אם אמת או לא, אין ספק שחיי המין תופסים מקום. בהצלחה.
 

עדינייה

New member
תודה, חביבתי

לשאלתך בדבר חלופות ההורות, אז הורות מאמצת לא, להיות משפחה אומנת זה כן. חשוב לנו שלילד יהיה קשר עם הוריו הביולוגים, ולכן האפשרויות הן או אומנה או אימוץ פתוח (מצב נדיר, הילד מאומץ אך נמצא בקשר עם הוריו/ אחיו), אבל זה באמת שייך לשריטה נוספת שיש לנו. נושא האומנה נדון במחשבות בינינו, בדיבורים, בינתים לא הועבר לשלב מעשי מכיוון שאני לא חושבת שזה פייר להביא ילד לבית שמידת היציבות שלו עדיין לא הוכרעה. תודה על העצות, על הנושא התרופתי בכלל לא חשבנו. לדון איתו על הנושא, לחפש פתרונות זה עניין שבשגרה, לרוב עוזר לפרק זמן קצר, ואחר כל הופך אותו לעצוב עצוב עצוב, החידוש הנוכחי הוא בלדון בנושא פה. היה שווה, בחיי.
 

tadror

New member
אימוץ או ילדים כפתרון = אוי ואבוי!

לי יש 5 אני אוהב אותן מאד. אך אף אחת מהן לא נולדה מתוך צורך ליציבות או פתרון. הם לא התשובה. התשובה היא תמיד אצלנו. בלב. או במח. כל אחד לפני נטייתו.
 
תפיסת העולם ומימושה

הקשר שבין תפיסת עולמו של איש לבין מימוש אותה תפיסת עולם, איננו כה חד וברור, ולעיתים אף לעולם לא תהיה נביעה ישירה של המעשה מ-"תפיסת העולם". הריון זה דבר נפלא, זה משהו אשר אין מעסיק בעולם שאינו מרוצה מכך שכריסה של אישתו בין שיניה, ובכל זאת, כשמדובר בפקידה שלו, אשר כל שנה מעוברת, הוא מהרהר בפיטוריה ובהבאת מישהי אחרת עלפניה. הטיעון ש-"בגלל בעיות פוריות לא מפרקים זוגיות" הוא טיעון אמוציונאלי המבקש לעסוק בהיבט המוסרי שבתוך החברה אשר בה אנו חיים, אך אין בו ולא כלום עם המציאות המוחשית, אדם בתוך עצמו, בשעה שהוא כמיהה לתינוק, ובת זוגתו או בן זוגו אינם יכולים לממש כמיהתו זו הרי עניינו של מוסר אין לו ולא כלום. באופן הנחרץ ביותר יכול אני לכתוב, ותימוכין לדברי נתן למצוא למכביר, כי להעדר פוריות יש השפעה ישירה ולא רק עקיפה, על "הביחד". על מהותה של ההשפעה אפשר לכתוב מילים ודוגמאות רבות, אך על העדר השפעה יכול אני לכתוב בוודאות- ל א נ כ ו ן. באשר ל"טעימה" אצל מישהו שאינו בן הזוג או בת הזוג- ובכן, מסכים איתך הסכמה מלאה, ואין בי ולא הספק הקטן כי - זו חוויה המעשירה את "האני העצמי", שהרי לזאת נולדנו- להיות עם בן הזוג במגע פיזי לשרידות הגזע, אני גם מסכים שזה "בית-ספר" נפלא לאורחות החיים, וזה "עוד" בית ספר שבעזרתו לומדים את החיים, כשה"טעימה" הזו לכשעצמה, אין בה שום פסול, היא פשוט נ ה ד ר ת , אין דבר נפלא משעשועי מין. אך אין שום קשר בין "ההנאה" ה"לימוד", רכישת "חוויה" נוספת לבין מוסד הזוגיות אשר מעצם מהותו מתקיים על רגשות הקנייניות- "אתה שלי ורק שלי". מה שאני מבקש בזאת לאמר- זה "לקחת סיכונים" מבחינת תוחלת "הביחד" שלכם. ואשאל אותך שאלה- האם מעצם תפיסתך זו אי אפשר להנביע שאינך "שביעה" מבין הזוג, ומבקשת את להשביע רעבונך הטבעי במקום אחר? קשה שלא לראות מזווית זו את ראייתך. קשה שלא לחשוב אם אי-פעם חווית את חווית הקינאה הקיניינית. ואסיים בזאת- הידיעה שהאדם היקר לך עלי-אדמות מתענג בתענוגות בשרים אל מעבר לקיר עם אחרת/אחר, היא איננה נטולת קינאה קניינית אשר על השלכותיה לא תמיד שולטים. אפשר להביא את הגפרור אל דופן קופסת הגפרורים עשר פעמים מבלי שהוא ידלק, גם אם משפשפים ראשו הלוך ושוב על הדופן, אך די בשיפשוף אחד, בעוצמות אחרות, כדי שהוא ידלק, ובכך מאבד הוא את תכונותיו לעולמים. האם עצם העובדה שעשר פעמים קודם לכן הוא לא נדלק משנה את עובדת הפעם האחת שנדלק ואבד לעולמים? האם עצם העובדה שרבים אחרים "טעמו" ולא נשרפו (לפחות למראית עין) משנה את העובדה שאת "משחקת" בזוגיות? זיכרי, פעם אחת "ידלק" בן זוגך על מישהי אחרת, וזה יהיה אבוד לגביך. והנה לך משפט למחשבה- מי איננו טובע בים באופן ודאי? רק זה שאינו נכנס לים!!!!!!!!! אצל כל השאר יש את פוטנציל הטביעה. שיהיה לך בהצלחה.
 

עדינייה

New member
בין הטביעה וההתיבשות

והרי מספר תיקונים לחוסר ההבנות, לא התכוונתי לטעון שעל בעיות פוריות לא מפרקים את החבילה. התכוונתי לומר שבגלל חוסר הסיפוק שלי לא נראה לי לפרק את החבילה. על בעיות בפריון, וטיפולים, והויתורים- בטח שמפרקים את הביחד. אני לא מכירה אתגר גדול יותר לזוגיות. אני ממש לא חושבת שזה המקום לפרט, אבל צריך הרבה הרבה בשביל לעבור את זה ביחד. ואכן אני לא חווה רכושנות קניינית כלפי בן זוגי, החתול שלי, דג הזהב, האוטו או כל דבר אחר חשוב בחיי. אני מודה כל בוקר כשהם נמצאים, ולא בטוחה שאמצא אותם גם מחר. (ואפרופו, לעניין התשובה הקודמת: לכן מעדיפה אומנה על אימוץ. בגלל העדר הקניין שיש בקשר). העניין שתחושת הקניין נמצאת אצלו, לגבי. ולא מפחדת מזה שאולי הוא "ידלק" ויעזוב אותי שבורת לב. בסך הכל אוהבת אותו, ומאמינה בקשר בינינו. וגם אם אני טועה, והוא יעזוב לצעירונת בת 18, ויהיה לו טוב יותר עם מישהי אחרת- הוא לפחות יחייה את חייו טוב יותר. אולי גם לי- בסוף הכאב, יהיה גם טוב, ואולי לא, ומאמינה שאם שנינו נכנס לים ביחד, אולי נוכל להציל האחד את השני מסכנת הטביעה, וגם מסכנת ההתיבשות על חוף הים. עדי.
 
פער במיניות

ראשית, הייתי מציע לך לפנות בעניין גם לפורום "טיפול מיני ומיניות", אשר הינו פורום מקצועי שיכול להציע לך אפשרויות לפתרון הבעיה במסגרת הזוגיות. באמירה כללית אומר, שלדעתי יש אפשרות שתגוונו את חיי המין שלכם על ידי "עזרים טקטיים" ועל ידי פעולות של עינוג הדדי, לאו דוקא מין המתמצה בחדירה בלבד. בקישורי הפורום (בסרגל למעלה) תמצאי אינפורמציה על סדנאות כמו סדנת טנטרה אשר יכולה לחבר אתכם למיניות שלכם, כל אחד בפני עצמו ואולי בעלך יגלה בה את אשר את מצפה שיגלה באמצעות אישה אחרת, אבל באופן שיתיישב עם ערכיו האישיים. לגבי הרעיון שלך על פרשיה צדדית, לא מעט ניסו והעידו על כך שזה אכן סיפק אותם ופתר להם קונפליקט של פער בצרכים ואפילו הקטין מתחים שהיו להם בזוגיות, אבל מאידך רבים העידו על תחילתו של סיחרור ביחסיהם עם בן זוגם בגלל ההסתרה, בגלל התאהבות לא מתוכננת בפרטנר לפרשיה ויש בכך סיכונים רבים כולל גילוי וקרע של ממש (שימי לב - אני לא שופט צעד שכזה לכאן או לכאן, רק מצביע על תמורות ומחירים. אני משוכנע גם שבעקבות הודעתך תיבת המסרים שלך תוצף בהצעות). בסופו של דבר את יודעת את הצרכים שלך ואת גבולותייך באופן הטוב ביותר ואת ההחלטה איזה פיתרון לנסות את תקבלי על פי ערכייך. בהצלחה
 

עדינייה

New member
תודה

התגובות, העצות, ואפילו סתם הדיון עמכם על הנושא עשו לי רק טוב, קצת הרגיע, ונתנו חמצן לעוד תקופה של מחשבה ובלי בהילות. ואפרופו מסרים.. נשמות טובות בשפע מסתובבות כאן ומציעות לי ידידותן. אפשר להרפות מלשלוח מסרים... ההחלטה אם לגוון את חיי הנישואין לא תבוא מתוך זה שיש מסר ובו מספר טלפון בתיבת המסרים. נו, ורציתי להרגיש נחשקת...
שוב תודה, עדי.
 
אולי "כאן קבור הכלב"

"רציתי להרגיש נחשקת"....... וכל השאר אינו אלא "תירוצים"...... ואם זה אכן- הרי שאת נורמאלית לחלוטין. בהצלחה
 

domdom1

New member
עצוב לך

קודם כל ,אני מקווה שכולם בפורום עוזרים לך .את התשובה למשבר שלך ,את כותבת בסוף המכתב ,אבל לחיות בשקר זה .......? רק את יכולה להחלית , יכול להיות שזה התרופה . בהצלחה דום
 

seeyou

New member
לחיות בשקר?../images/Emo153.gif

זה מה שאת עושה במשך 10 שנים ברור שהמיניות שלך התחזקה עם הגיל נשים רק מתחילות את חיי המין אחרי גיל 30 לכול מערכת יחסים יש מטרות לך היו מטרות שונות בתחילה אז דעתי היא שאת לא יכולה לקבל הסכמתו לשינוי הסטטוס חד צדדי אם הבנתי אותך-את לא הטיפוס שתסתפק בפחות ממין נורמלי עם גבר אחר(הכוונה שלי למכשירים ותכשירים שונים) לחשוב שהוא ילך עם אחרת יציל את הנשואים שלכם-זה טעות לפי דעתי חילופי זוגות זה שקר עצמי- לא שלא גורם לריגוש מיני-- אבל לא גורם לחיזוק רגשות כלפי בן-בת הזוג הרי עם מקבלים "יחס" יות טוב מגבר אחר לא יכולים "לכבד" יחס פחות מזה המבין-יבין רק את אחראית על גופך ועל החיים שלך מיתן את יום המחר היום-זאת משאלה של כולנו העתיד לא ברור-לכן כול כך מושך אותנו
 

adam33

New member
לעולם אל תציעי זאת

חתונה בין שני אנשים זה אומר שהוא מודיע לכל העולם את שלו ואני שלך ואסורה על אחרים אז את דוחפת אותו לזרועות אחרים? השתגעת? וכל מה שהוא אומר זה לגטימי ובצדק הוא אינו רוצה לראות אותך בזרועות אחר אז אם את מעונינת לנסות דברים אחרים זה כבר משהו אחר אבל אל תערבי אותו בכך כשהוא מעדיף אותך יש המון נשים שהיו מתות להיות במצב שלך ( בנושא הזוגיות) ואם יש בעיה של סקס? יש דרכים אבל הכל במתינות וסבלנות והמון רוגע..
 
תגובה

קודם כל אף פעם אל תגידי נואש אם כל כך רוצים ילדים אז מולידים אפילו בדרך ללא דרך. מלבד זה עצם העובדה שהיית ראשונה אצל בעלך כבר אומרת לי שיש שיגרה אבל יש כל כך הרבה ספרים כגון הקאמה סוטרא שיכולים לעזור אני לא בטוחה שאם תבגדי בבעלך הוא יסלח לך תשקלי טוב את המהלכים שלך לפני שאת מפרקת את החבילה. מקווה שעזרתי יעלי
 
למעלה