עצוב לי....

טלטוליי

New member
עצוב לי.... ../images/Emo7.gif

בנות, עצוב ליייייי... בחודשיים האחרונים אני מרגישה שאני צריכה את אמא יותר מכל פעם, היא נפטרה כשהייתי בת 3... לא הכרתי את הקול שלה, לא הכרתי את החיבוקים שלה, לא הכרתי אותה... הלוואי והייתי יכולה להכיר. כרגע אני לא בבית, אני ישנה אצל דודה שלי , שהיא כמו אמי.. היא לא בבית, יצאה, נשארתי פה, אני מסתכלת בתוך המדפים שבשולחן המחשב ומוצאת ספר, כרוך היטב בצבע לבן,.. ופתאום נזכרתי איזה ספר זה, לא סתם ספר.. זהו הספר שדודתי הכינה לכל המשפחה במלאת שנתיים למות אמי.. היא כתבה כל מיני דברים עליה, אני קוראת אותם ולא יכולה להפסיק את הדמעות, כל כך קשה לי ועצוב... "פרחייך" נותרו לבדם.. לפרוח ימשיכו, דבר לא יעצור בעדם. הסירי דאגה מליבך אחות, הקיץ עבורם לא נדם, חסרה את להן אם ואחות, הקיץ שלך תם ונשלם. "פרחייך" נותרו לבדם לצמוח ימשיכו, דמך הוא דמם, דבר לא ימנע בעדם, גם אם נותרו לבדם... " שיר זה נכתב עליי ועל אחותי, זהו אחד השירים שכתבה דודתי בספר, בספר הלבן.. שכולו מלא במילים עצובות וקרות, עדיין לא יכולה לעצור את הדמעות, אני שואלת את עצמי בין הבכי וההקלדה, למה כל כך רע לי.. ואני מוצאת את התשובה, אין למי לספר שרע לך בשעה 03:46 לפנות בוקר, אבל יודעת שגם מחר לא אספר, פשוט אבליג.. כל כך אני רוצה לקבל חיבוק, אך לא סתם חיבוק, חיבוק של אמא, של אמא שלי...
תחלואיי העולם רבים וקשים הם. נתודענו אל אחד מהם... "שעת בין ערביים השמש שוקעת, הציפורים קוטעות את רצף השתיקה. שעות כאלה מזכירות לי אותך וכל שאני רוצה הוא לשאול אותך: מדוע הלכת ועזבת אותנו בוכים? האם לא אכפת לך איך אנו מרגישים? ובמשך זמן כה ארוך היית חולה וכעת את כפרח שנבל אל מתחת לפני האדמה, ואני מקווה שטוב לך עכשיו אך למרות שנבלת, נשארת פרח, פרח עם לב של ז ה ב. "
 
יקרה

אין לי מילים היכולות להקל על העצב שבליבך, רק חיבוק גדול. צר לי מאוד על שלא זכית להכיר את אמך, ואת זה לא יכולים לשנות לצערי הרב, נסי להתמקד במה שיש במה שיש לך, יש לך את דודתך עליה את אומרת שהיא כמו אם בשבילך, ועם כל הקושי שבדבר, מסיפורך היא נשמעת רגישה ואוהבת. והאמיני לי, אני יודעת שאין זה היינו הך... הרשי לעצמך את העצב, תני לעצמך את היכולת להרגיש את הרגשות העולים, ומחר יש יום נוסף ועוד יבואו ימים אחרים, יפים יותר עבורך. האם קרה משהו מיוחד שגרם לך להרגשה זו? חיבוק גדול
 

Darkmatter

New member
היי טלטולי...../images/Emo28.gif

אני שמחה לשמוע ממך שוב!
ואני מצטערת לשמוע שבתקופה האחרונה קשה לך ושהגעגועים גברו... אני מבינה את הרגשת הלבד ואת הרגשת החוסר מבפנים. אני חושבת שזה בא בתקופות כאלו ושבהמשך יהיה לך קצת יותר קל... ואני מציעה לך בתקופה זו לשמור על קשר טוב עם דודתך. אני חושבת שזה יקל גם כן... אני מצטרפת לשאלתה של איחוד- האם קרה משהו מיוחד שהגביר את הגעגוע והכאב?.. בכל מקרה, את לא לבד... אנחנו איתך...
אוהבת.
 

ymz

New member
../images/Emo201.gifהיי מותק

אני מאמינה שלכל דבר יש סיבה לכן לא נראה לי שהספר נפל לידייך ככה סתם. תדעי שאמא שלך נמצאת איתך גם אם את לא תמיד מרגישה אותה במובן הפיזי. מקווה שזה יקל קצת על ההרגשה.
 

A GIFT OF LOVE

New member
ללא נושא

התרגשתי מאוד כשקראתי את שכתבת, אין לי הרבה איך לנחם בכל אופן כמה מילים: כתבת שהמילים קרות. נכון, הן דוקרות ומפלחות את הלב כסכין, את רואה בינהן את אימך וזה קשה, אך דווקא לכן הן לא רק קרות אלא גם יקרות כי הן וכל דבר שקשור לאימך גורם להכרות בינכן, יותר נכון מכיר לך אותה, היא מכירה אותך ומבינה יותר ממה שאת יכולה להכיר ולהבין את עצמך, היא איתך כל רגע ורגע. אז נכון שנותרת לבדך אך את תמשיכי לצמוח כמו שכתוב בשיר. כי היא נטעה בך כוח, למרות שלא הכרת אותה, כוח אדיר, כוח שרק אמא יכולה לתת לבת, אז השתמשי בו בזמנים הקשים, כי הוא מושרש בך עמוק בפנים את צריכה רק לגלות אותו. איתך תמיד. אוהבת..
..
 
למעלה