עצובה בשפת הים

[מוכתמת באהבה]

עצובה בשפת הים

בשעת ערביים תמיד היא שם דומה שהיא שם כבר הרבה זמן ואף אחד לא שאל אותה מדוע על שפת הים ממש בין החולות לגלים שבאופן קבוע מלטפים את רגליה במין מקצב עדין רחוקה אבל קרובה, שותקת אבל צורחת, במים אבל באדמה... עצובה בשפת הים היא שם כבר הרבה זמן ואף אחד לא שאל מדוע משוטטת היא לבד בשבילי שלום שוהה שם בין ערביים כמו בתוך חלום מתוק מדבש חלום בין ערביים מתנוסס בכניעה כמו דגל האמת כי היא תמיד שם בשעת ערביים אף אחד לא יודע מה שמה, ככה הם קוראים לה - עצובה בשפת הים והים בוכה במקומה כמו נכנע לרגליה ותמיד באותה שעה היא כבר שם משתרכת לחוף ככה נוח לה לבוא בשעת ערביים אף אחד לא רואה אותה באה אף אחד לא רואה אותה הולכת בשקיעה היא צונחת כמו מזדהה עם השמש המתאבדת למצולות הים והים נהיה שחור וקודר והיא נותרת שם עצובה בשפת הים

 

[more]

זה יפה..

שמתי לב ששירייך ארוכים, ללא סיבה, וללא מטרה. יש הרבה חזרות שאת יכולה לקצר, וכך לגרום לשיר להיות חזק יותר....לדעתי כמובן... יש לי ההיערות, ביקרת בונה, אם אפשר... ההתחלה יפה בעיניי.. "בשעת ערביים תמיד היא שם דומה שהיא שם כבר הרבה זמן ואף אחד לא שאל אותה מדוע" *** הפריעה לי המבנה ביתר השיר. השורות הקופצות, למרות שהוא כמו הים שלה.. לדעתי את יכולה להשמיט את פתיחת הבית הזה "על שפת הים" פשוט להתחיל מ"בין החולות לגלים", כי החזרה על "על שפת הים מייגעת". "על שפת הים ממש בין החולות לגלים שבאופן קבוע מלטפים את רגליה במין מקצב עדין רחוקה אבל קרובה, שותקת אבל צורחת, ב מים אבל באדמה... עצובה בשפת הים" *** חבל לחזור שוב על הפתיחה..אף אחד לא שאל מדוע, מספיקה הפעם הענקית בהתחלה.. "היא שם כבר הרבה זמן ואף אחד לא שאל מדוע " המילה "היא" בשורה הבאה מיותרת לדעתי.. "משוטטת היא לבד בשבילי שלום" *** ידוע שהיא שם, ולכן גם המילה "שם" מיותר לדעתי. שוהה שם בין ערביים כמו בתוך חלום מתוק מדבש חלום בין ערביים מתנוסס בכניעה כמו דגל האמת *** בשורה הבאה פעם שלישית שאת אומרת בין אבעיים, לפעמים חזרה היא יפה, אבל צריך לדעת מתי וכמה, כאן היא כבר מתחילה לייגע - לדעתי. כי את לא מחדשת לנו שום עניין. "כי היא תמיד שם בשעת ערביים אף אחד לא יודע מה שמה, ככה הם קוראים לה - עצובה בשפת הים" אמרת כבר שקוראים לך "עצובה בשפת הים, למה לחזור? *** שוב המילה ים, אם היית משמיטה את שאר הפעמים שהזכרת אותה, אז הפעם הבאה הייתה יכולה לא להישמע מהוסה. "והים בוכה במקומה כמו נכנע לרגליה *** שוב, כבר אמרת - שהיא תמיד שם, ובשעת ארבעיים. ותמיד באותה שעה היא כבר שם משתרכת לחוף ככה נוח לה לבוא בשעת ערביים" ** השורות הבאות יכולות להיות מעניינות. "אף אחד לא רואה אותה באה אף אחד לא רואה אותה הולכת" *** כדאי כאן לדעתי לעשות רווח בין ההמשך לחלק הקודם, את מתחילה נושא חדש. "בשקיעה היא צונחת כמו מזדהה עם השמש המתאבדת למצולות הים" אהבתי את השמש המתאבדת למצולות הים.. "והים נהיה שחור וקודר והיא נותרת שם עצובה בשפת הים שוב את אומרת שהיא עצובה בשפת הים.. כל החזרות האלה מיותרות ולא מחדשות, וגם לא מעצימות. לכן כדאי לדעתי לוותר עליהן. כמובן שזו רק ביקורת בונה.. וזו רק דעתי.. אהבתי את הרעיונות בשירך, ואהבתי משפטים מסויימים שנבלעו לי בין החזרות. שלך מור

 

[מוכתמת באהבה]

למור.. כמה מילים...

את צודקת מאד, באמת אני חוזרת יותר מדי פעמים על הדברים. לקחתי את כל התגובות שלך בחשבון, חוץ מהפעמים שבהם אני אומרת עצובה בשפת הים בשלושת ה"בתים" כי זה דווקא נראה לי יפה. "מאוסה" זה עם א´ מהמילה "נמאס", ולא כפי שכתבת "מהוסה". "ערביים" - כך ולא "ארבעיים". תודה רבה. נ.ב - זה בסדר, אני מקבלת את הביקורת שלך באהבה...

 

[more]

תודה לתיקונים

אני יודעת...זה בורח בין האצבעות בזמן ההדפסה.. שלך מור

 

[עלה חדשה]

הלו מוכתמת

לדעתי, כמו שאמרה מור (מור, תפסיקי לקחת לי את התגובות לפני שאני כותבת אותן!! השיר טוב, אבל באמת יש בו הרבה מדי חזרות. הוא ~יכול~ להיות נוגע יותר! ובאשר לדימויים ולתיאורים, אהבתי דינה

 

[אנקת השמיים]

יקירה

יקירה, כל אות,כל הברה וכל צליל נמצאים במקום עליו עליהם לעמוד- אין דבר מיותר ברגש שלך המובע כאן באמצעות שיר,כשכך מרגיש כך צריך להיפלט החוצה,בלי עריכות ותיקונים...נקי ...טהור יותר מנגע לליבי,הייתי שם איתך לכמה רגעים,...אני שם עדיין... מדוע? באהבה גדולה,ומוכנה להקשיב ל כ ל ... רמית.

 

[מוכתמת באהבה]

תודה..

תודה על הביקורת הנפלאה לא הבנתי למה ועל מה שאלת מדוע

 

[קסנדרה*]

נדמה שהייתה שם מאז ומתמיד....

נכתבו פה כבר מספיק תגובות מבקרות. אני רק אוסיף, הרעיון יפה. היצירה נדרשת עיבוד נוסף קל והתוצאה: יצירה טובה. בהצלחה קסנדרה