עצב מהו?
שוב מרגישה פרידה, כזו שנדחתה וטואטאה וטושטשה והודחקה אבל הנה היא שוב מגיעה במלוא הדרה. ואני? איך אני מרגישה? עצובה. חשה את הקור שמסתנן מבעד לחריצים של תריסי העץ הירוקים שלי, והוא מגיע לאט לאט וחולש על כל אזור בגופי, אני רצה ומתלבשת מהר שלא אקפא אבל הוא כבר הגיע, וגם היא יחד איתו שלובים זה בידה של זו , הקור והפרידה. אף פעם לא הבנתי איך נפרדים ממי שאוהבים, איך משחררים את האשה, החברה הכי טובה שלי. קול שבתוכי אומר לי "אל תהי דרמטית" ואני מקשיבה לו ועונה "אני לא דרמטית, בתוך ליבי אני יודעת שיהיה בסדר, אבל עכשיו כואב עכשיו שוב מתחיל לדמם... הלב" והנה הקול חוזר ואומר "אני יודעת שכואב לך, אני יודעת שהחורף קצת מפחיד אותך אני יודעת שהלבד גם הוא מפחיד אותך, אני איתך" אני שומעת את הקול והוא נעלם כלא היה "הי הבטחת, תהי איתי, היייי". אתמול כשישנו ביחד זו הייתה הפעם הראשונה בשבועיים האחרונים מאז תחילת החורף שלא פחדתי שהרגשתי בטוחה שהגשם הרגיש עוטף, נעים, מנקה ולא מבשר רע. קמת בבוקר והלכת ואני עצובה. לא, שלא תביני אותי לא נכון, את הפרידה הזאת אני רוצה לא פחות ממך , הפרידה ממך היא הפרידה מתחושות התקיעות, האשם, האין ובעיקר ה"אי אפשר" שלי ושלך. באמת רוצה שיהיה לך טוב, באמת פוחדת לאבד אותך. הדמעות יושבות בגרון, הנשימה חלשה והבטן כהרגלה מזהה שהגיעה פרידה.. אז היא מתהפכת, דמעה בזוית העין מסרבת ליפול, מסרבת לסמן את האובדן, ואני באמת עצובה. עצב מהו? אני חושבת על התחושה, הרגש הזה ומיד יחד איתו עולה געגוע, ואני נזכרת שפעם מלצרית שעבדתי איתה סיפרה לי, שיש מילה בפורטוגזית שהמשמעות שלה היא "געגוע עד כאב". אז נעים מאוד שמי " געגוע עד כאב", גרה בת"א בדירה שכרגע היא החברה הכי טובה, כי החברה הכי טובה כידוע הרגע עזבה, מחפשת תרופה, כל המוצאת מתבקשת להתקשר.
שוב מרגישה פרידה, כזו שנדחתה וטואטאה וטושטשה והודחקה אבל הנה היא שוב מגיעה במלוא הדרה. ואני? איך אני מרגישה? עצובה. חשה את הקור שמסתנן מבעד לחריצים של תריסי העץ הירוקים שלי, והוא מגיע לאט לאט וחולש על כל אזור בגופי, אני רצה ומתלבשת מהר שלא אקפא אבל הוא כבר הגיע, וגם היא יחד איתו שלובים זה בידה של זו , הקור והפרידה. אף פעם לא הבנתי איך נפרדים ממי שאוהבים, איך משחררים את האשה, החברה הכי טובה שלי. קול שבתוכי אומר לי "אל תהי דרמטית" ואני מקשיבה לו ועונה "אני לא דרמטית, בתוך ליבי אני יודעת שיהיה בסדר, אבל עכשיו כואב עכשיו שוב מתחיל לדמם... הלב" והנה הקול חוזר ואומר "אני יודעת שכואב לך, אני יודעת שהחורף קצת מפחיד אותך אני יודעת שהלבד גם הוא מפחיד אותך, אני איתך" אני שומעת את הקול והוא נעלם כלא היה "הי הבטחת, תהי איתי, היייי". אתמול כשישנו ביחד זו הייתה הפעם הראשונה בשבועיים האחרונים מאז תחילת החורף שלא פחדתי שהרגשתי בטוחה שהגשם הרגיש עוטף, נעים, מנקה ולא מבשר רע. קמת בבוקר והלכת ואני עצובה. לא, שלא תביני אותי לא נכון, את הפרידה הזאת אני רוצה לא פחות ממך , הפרידה ממך היא הפרידה מתחושות התקיעות, האשם, האין ובעיקר ה"אי אפשר" שלי ושלך. באמת רוצה שיהיה לך טוב, באמת פוחדת לאבד אותך. הדמעות יושבות בגרון, הנשימה חלשה והבטן כהרגלה מזהה שהגיעה פרידה.. אז היא מתהפכת, דמעה בזוית העין מסרבת ליפול, מסרבת לסמן את האובדן, ואני באמת עצובה. עצב מהו? אני חושבת על התחושה, הרגש הזה ומיד יחד איתו עולה געגוע, ואני נזכרת שפעם מלצרית שעבדתי איתה סיפרה לי, שיש מילה בפורטוגזית שהמשמעות שלה היא "געגוע עד כאב". אז נעים מאוד שמי " געגוע עד כאב", גרה בת"א בדירה שכרגע היא החברה הכי טובה, כי החברה הכי טובה כידוע הרגע עזבה, מחפשת תרופה, כל המוצאת מתבקשת להתקשר.
