עצב אינסופי
אני צריכה למכור את הדירה שלי. לא עומדת בהחזרי המשכנתא. לא יכולה לחיות עוד עם הפחד הזה של מידי חודש בחודשו שהבנק מחזיר את הוראת הקבע, לא יכולה יותר עם התביעות המשפטיות, עם הטפסים האדומים, עם הטלפונים מהבנק למשכנתאות, מהבנק שלי... דירה ראשונה שקניתי בחיי לפני שנתיים וחצי. בחרתי אותה מתוך אהבה, הרגשתי שהיא נהדרת, מלאת אנרגיות חיוביות, חלונות ענקיים, עצים זקנים וגינה יפה ופרועה שמשתקפת מכל חלון. ראיתי כ- 100 דירות לפני שבחרתי אותה, ברגע שנכנסתי אליה הרגשתי בבית.... מירושה קטנה ומשכנתא לא גדולה עד גיל 65 עשיתי לנו דירה מתוקה, כל כך נעים להתעורר בה בבוקר...בנין שקט, דיירים נעימים וזוג חברים טובים שהכרתי כאן. ואני ששנים רבות חייתי בדירות שכורות, מכל דריה עשיתי קן , אבל תמיד ידעתי שזה זמני, עוד מעט בעל הדירה ירצה למכור, צריכים אישור כדי לשנות דברים, הפעם הרגשתי שזהו, עשיתי בחירה טובה, לילדים טוב כאן, הסביבה מעולה, הגעתי למנוחה ולנחלה. אין לי כוח, אנשים זרים יבואו ויחטטו בפינות הדירה, יתחילו להתמקח איתי על מחירה...ואני וילדי יודעים שאין ברירה, צריכים ללכת מכאן. ושוב - לחפש דירה ושוב לארוז ושוב להרגיש אורחת לרגע במקום אחר.... אני כל כך עייפה... משתדלת לראות את החיובי שבצעד הזה. אחרי שאחזיר את המשכנתא אפקיד את שאר הכסף בבנק ואוכל לשלם שכר דירה מהריבית, לא אהיה חנוקה, מתבישת לכתוב אבל אוכל לקנות נעליים, זוג שני בנוסף על הזוג שאני חורשת אותו כבר שנתיים. ..... אוכל לשלם חשבון חשמל ומיסי עיריה בלי לחכות להוצאה לפועל.. והעיקר כמו שאחותי אומרת אשוב לצחוק ולחייך כמו פעם... כל כך רע לי, לוחצת על שלח בלי לחשוב פעמיים
אני צריכה למכור את הדירה שלי. לא עומדת בהחזרי המשכנתא. לא יכולה לחיות עוד עם הפחד הזה של מידי חודש בחודשו שהבנק מחזיר את הוראת הקבע, לא יכולה יותר עם התביעות המשפטיות, עם הטפסים האדומים, עם הטלפונים מהבנק למשכנתאות, מהבנק שלי... דירה ראשונה שקניתי בחיי לפני שנתיים וחצי. בחרתי אותה מתוך אהבה, הרגשתי שהיא נהדרת, מלאת אנרגיות חיוביות, חלונות ענקיים, עצים זקנים וגינה יפה ופרועה שמשתקפת מכל חלון. ראיתי כ- 100 דירות לפני שבחרתי אותה, ברגע שנכנסתי אליה הרגשתי בבית.... מירושה קטנה ומשכנתא לא גדולה עד גיל 65 עשיתי לנו דירה מתוקה, כל כך נעים להתעורר בה בבוקר...בנין שקט, דיירים נעימים וזוג חברים טובים שהכרתי כאן. ואני ששנים רבות חייתי בדירות שכורות, מכל דריה עשיתי קן , אבל תמיד ידעתי שזה זמני, עוד מעט בעל הדירה ירצה למכור, צריכים אישור כדי לשנות דברים, הפעם הרגשתי שזהו, עשיתי בחירה טובה, לילדים טוב כאן, הסביבה מעולה, הגעתי למנוחה ולנחלה. אין לי כוח, אנשים זרים יבואו ויחטטו בפינות הדירה, יתחילו להתמקח איתי על מחירה...ואני וילדי יודעים שאין ברירה, צריכים ללכת מכאן. ושוב - לחפש דירה ושוב לארוז ושוב להרגיש אורחת לרגע במקום אחר.... אני כל כך עייפה... משתדלת לראות את החיובי שבצעד הזה. אחרי שאחזיר את המשכנתא אפקיד את שאר הכסף בבנק ואוכל לשלם שכר דירה מהריבית, לא אהיה חנוקה, מתבישת לכתוב אבל אוכל לקנות נעליים, זוג שני בנוסף על הזוג שאני חורשת אותו כבר שנתיים. ..... אוכל לשלם חשבון חשמל ומיסי עיריה בלי לחכות להוצאה לפועל.. והעיקר כמו שאחותי אומרת אשוב לצחוק ולחייך כמו פעם... כל כך רע לי, לוחצת על שלח בלי לחשוב פעמיים
