עץ הדעת שלי

שלא ימוג לעולם...

שתמיד יחסרו לך... שהם לא לצידך שתמיד תתגעגע... עד למיפגש הבא איתם שתמיד תכאב את המרחק... זה מה שיזכיר לך לעולם שעזבת רק אישה. שתמיד תשמח על כל פעם שתפגוש אותם שתעריך כל חיבוק... כל נשיקה... כל בקשה... כל קיטור כי אין לנו אחרת מלבדם
 
החיים על קוים מקבילים

החיים שלנו מתנהלים כל הזמן על קוים מקבילים. כאלו שיש להם קיום עצמאי. זה לצד זה. למרות שהם לפעמים סותרים זה את זה - הרצון להיפרד מול הקושי לבד ההבנה שהצעד היה בלתי נמנע מול הקושי בהתמודדות עם ההשלכות שלו לחיות בנפרד מהילדים מול הכמיהה האינסופית להיות במחיצתם עלנו ללמוד לחיות עם האמביולנטיות הזו. זהו חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו עתה...
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

איזה כאב. סיפר לי גרוש אחד שהוא היה מחזיר את הילד בן השנה לבית גרושתו במוצ"ש וכל הדרך הביתה באוטובוס, בנסיעה ארוכה מהצפון, הוא היה בוכה. אי אפשר להבין למה נגזר עלינו הכאב הזה, כל אחד והכאב שלו. בכל אופן, נאנחתי בשבילך אנחה עמוקה, ושולחת לך עוד חיבוק מחזק.
 
אם זה היה הפוך

אז כן... הייתי נשארת שם למרות הכול. ולא, זו לא הקרבה למען האפרוח, זו הקרבה למעני.
 
הייתי מבקש הסבר

איך להשאר במערכת שלא מתפקדת היא הקרבה למענך חשבתי על זה רבות וממש לא מצאתי תשובה
 
תמונה שלמה

להישאר זה אומר 1. להישאר במערכת לא מתפקדת - זה בעסה אמיתית ובהחלט לרעתי. 2. להישאר ולגדל את הבן שלי - זו הקרבה למעני. ואם אתה שואל למה זו לא הקרבה למען הילד, התשובה היא כי אני לא בטוחה שנכון לגדל ילד בסביבה משפחתית לא מתפקדת. ההסבר עזר?
 

מצוטטת

New member
אין , אין................/images/Emo88.gif

אני נטולת מנטרות ופתGמים היום מינזמן ביזבזת לי ת'סליק
 
הכול חוץ מביזבוז

תאמיני לי שכול מילה שכתבת נרשמה וביום מן הימים תסייע לי רבות. תודה כבר אמרתי?
 
אני לא ממש בטוח

מצד אחד את אומרת שהיית נשארת אם המצב היה הפוך ושזו הקרבה למען עצמך מצד שניאת אומרת שלא כדאי לגדל ילד בסביבה משפחתית לא מתפקדת אני קצת מבולבל מזה
 
חשיבה רווחת

אתה מבולבל כי הסיסמה הרווחת היא שנעשה בכול למען הילדים. האמירה הרווחת היא שנוותר מאושרנו למען אושר הילדים. אני אומרת, (ואין הרבה חשיבה רווחת בחשיבה שלי..) אני אומרת אושרי הוא להיות עם הבן שלי. זה לא אומר שאושרו לא חשוב חלילה. אושרו חשוב עד מאוד! זה אומר שאני מודה בפה מלא (מה שמעטים יעיזו לעשות) ואומרת אושרי חשוב לא פחות.
 
מילים שנכנסות אל הלב

כתבת כל כך יפה. חושבת שמיצית בזו את הרגשות של כולנו, ההורים, שנאלצים לחלוק פתאום את הזמן של ילדיהם. ואת העצב, והכאב, והאכזבה על כל התקוות שלנו שנכזבו. הרי כולנו התחתנו מאהבה וכולנו חשבנו שעד עולם. והילדים... עם השקט והשלווה שיש לי בימים שהם אינם נמצאים ולמרות העובדה שזה גורם לי לגלות את עצמי מחדש, הם חסרים לי. מניחה שלכם, הגברים, שלרוב מסתפקים רק ב"הסדרי ראיה" זה קשה יותר. אבל דעו שגם אנחנו האמהות מתגעגעות. שולחת חיבוק של עידוד. רובנסית
 

ד ו ל ה

New member
../images/Emo39.gif מילים שנוגעות ...

כאב שלא נגמר על המחיר הנורא שאנו והם נאלצים לשלם יום יום על הבחירה שלנו... "בתוך הבית שגרת בו פעם גרו כל הסודות והשקרים במחברת קטנה ציירת עולם מרוח בקרם נעורים העץ בחלון היה שיח קוצים וכשהתחלת למרוד בסולו גיטרה שהצלחת להוציא הרסת את כל הקירות..." (שלמה ארצי) דולה
 

ד ו ל ה

New member
לא מכירה את כל הפרטים...

של המקרה האישי שלכם אבל לא לגמרי מתחברת למושג "מעשה מתוך ייאוש" כל עוד לא התגרשתם תחת איומי אקדח, מדובר בבחירה שעשיתם, כי חשתם שזה המוצא היחיד האפשרי... דולה (שמאמינה שכמעט כל דבר שקורה לנו הוא בעצם בחירה שלנו)
 
נכון אבל................

יאוש הוא מיצוי כל הדרכים המוכרות והבנה שהביחד למרות כל הרצון פשוט לא הולך להיפך הביחד רק כואב יותר מהכאב של הלבד
 

ד ו ל ה

New member
../images/Emo45.gif

אם כך, אתה לא לבד כמעט כולנו פה בדיוק מאותה הסיבה ולכן בחרנו לנסות לשנות את המצב הזה ולתת לעצמינו צ'אנס נוסף לחיים אחרים, טובים יותר... והמחיר...כבר דברנו עליו לא??
 
למעלה