עפ"י זה...

[or99]

עפ"י זה...

http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-16280,00.html, ישנם עוד שישה בתים לשיר "מעוז צור ישועתי". מישהו מכיר?

 

[מוגג]

לא ידוע לי צ'רלי קצ'רלי.

יש התלבטות האם הבית האחרון מקורי או לאו כי בכמה סידורים עתיקים אינו מופיע. יש הטוענים כי תוספת מאוחרת ויש האומרים כי צונזר. לי לא ידועל ששה בתים נוספים. אבל האם ידעתמה מקור השורהחוזרת בשיר "הצופים והצופות"?

 

[אטיוד5]

יפה מאוד

עוד הוכחה לתזה שלי שאי אפשר להבין מילותיו של השיר המושר. משחר ילדותי הבנתי שאין לי שום סיכוי להתגבר על המחסום הזה ומאז אינני מקשיב למילות שירים. רק למוזיקה. שיר חנוכה נוסף שלא הוזכר כאן הוא "אנו נושאים לפידים". בעצם זה אינו שיר חנוכה, אך הוא מושר בחנוכה. תירגלתי את השיר הזה על עשרות אנשים. בודדים בלבד התגברו, ובקושי רב, על המילים. נסו ותיווכחו. "זורחים השבילים מתחת רגלינו" ו.....נו מה? (לא להציץ בגוגל, חחחחח)

 

[טללי בוקר]

שיר התרסה

להבנתי זה שיר המתריס כנגד הגישה המגולמת באתוס של חנוכה. החנוכה ששיננו בגן ובבית הספר הוא חג של נס נעשה לאבותינו, ואי ואבוי מה היה עולה בגורלנו אילו האל הטוב לא היה עושה עימנו חסד ודואג לאספקה שוטפת של שמן זית למנורה, משהו דומה למה שפימפמו לנו בשיעורי תורה (ויעש ה' נס לאבותינו). השיר אומר בפשטות כי נס לא קרה לנו ופח שמן לא מצאנו, אלא כל מה שקרה זה שבאבן חצבנו עד דם ויהי אור. כלומר מה שהתנך מבטיח לנו בידי האל נעשה בידי אדם בכוח הקרבה ומאמץ. ניטשה היה מברך על כך. זורחים השבילים הוא שורה תחושתית לתפישתי: האנשים הולכים בדרך בה יש ללכת, והעובדה הזאת מאירה את דרכם מכוונת אותם.

 

[or99]

השיר דווקא לא...

יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים בני בינה, ימי שמונה קבעו שיר ורננים לעומת זאת, בתפילה לא מוזכר כלל נס פך השמן, וגם הרמב"ם מביא אותו רק במקום השני. כך שאין זה ברור כלל שהוא החלק המשמעותי בחג.

 

[טללי בוקר]

אין בינינו מחלוקת

אתה מתייחס לגישה ההלכתית לחג ואני מתייחס למה שפימפמו לי בבית הספר

 

[תופס עוגב]

אני נוטה להאמין שחלק מהעניין הוא

שנס פך השמן לא הוזכר כלל בספר המקבים, אף לא ברמז. לעומת זאת, קביעת החג מוזכרת במפורש. הנס הנ"ל מוזכר לראשונה במשנה, יש שסבורים שבמטרה להוריד ממשקלם של המקבים בסיפור - אמנם המקבים הניפו את נס המרד וטיהרו את המקדש, אבל שושלת המקבים איחדה לעצמה את הכהונה (שהיתה ראויה לה) עם המלוכה שהיתה אמורה להיות נפרדת ושייכת לבית דוד. בנוסף לכך החשמונאים קרבו אליהם את הצדוקים (שדמו לקראים), בעוד רוב חכמי המשנה היו מן הפרושים. לבטל את החג החביב היה קשה ולכן הגדילו בסיפור על נס פך השמן (שכאמור - לא מוזכר אפילו ברמז בספרי המקבים ואולי היה רק אגדה עממית).

 

[or99]

קרא את זה:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hasal.htm אגב, הנס לא מוזכר במשנה אלא בברייתא. (וגם בסכוליון המדובר של מגילת תענית, שאיני יודע מתי נכתב).

 

[תופס עוגב]

תודה, זה ארוך אז ייקח לי זמן לקרוא

אגיב בהמשך (אם יהיה לי מה לומר). בכל אופן נראה מענין.

 

[תופס עוגב]

קראתי. היה ארוך ומעניין

אם כי משכנע בערבון מוגבל. קשה לשכנע אותי ברטוריקה של "שני צודק, הנה, תראה שאני צודק" (מסוג אפלטון). אבל כאמור - היה מענין ונתן נקודות למחשבה. תודה.

 

[גנגי]

ומי אשר לב לו הצמא לאור

יישא את עיניו וליבו אלינו לאור - ויבוא. זה יותר קל מהשיר הזה עם הנס והאבוקדו.

 

[אטיוד5]

טוב, את זו לא חוכמה ../images/Emo23.gif

 

[זולל מישמישים]

בעניין הצר המנבח... צר לי

שתי השורות הבאות תמיד גורמות לי לאי נוחיות בזמן שאני שר אותן "לעת תכין מטבח / מצר המנבח אז אגמור / בשיר מזמור ..." זה כבר מזמן לא פוליטיקלי קורקט, וזה אפילו הרבה יותר צורם מ"שפוך חמתך על הגויים". (ועוד על פי הסלנג העדכני המחבר חווה אורגזמה קולנית במיוחד. אבוי.) אני מנחש שהרפורמים כבר דאגו לשפץ את הקטסטרופה. מישהו יודע? (את "שפוך חמתך" הם שידרגו ל"שפוך אהבתך")

 

[or99]

"אז אכלה בשיר מזמור..." ../images/Emo13.gif

ולי דווקא אין בעייה כלל בהריגת האויב, "הצר המנבח", שבא כנגדנו... וכך גם בפסח: שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך... כי אכל את יעקב את נווהו השמו!

 

[nutmeg]

אצלנו

שרים שפוך חמותך...

 

[אלי ו.]

וזה פחות אכזרי?

 

[hillelg]

שנאמר: "מאחורי כל גבר מצליח

עומדת חותנת מופתעת..."

 

[גנגי]

טוב, אז פעם טבחו

והיום רק הורגים או מחסלים, כמה מעודן. הם גם אמרו חופשי על האויב שהוא נובח, יענו כלב-בן-כלב. היום אנחנו מעדנים ל"נבלות". אם כלב, שלפחות יהיה מת וריחני. בכל אופן, לעניין האגמור-בשיר-מזמור, יצא שהרווחנו גם שיר לחנוכה וגם שורה ליומיום, מה רע!

 

[זולל מישמישים]

תפנית של 180 מעלות

אגמור-בשיר-מזמור הוא בהחלט רווח נקי, וניתן למצוא לו שימושיים חינניים בימינו כמו בתלת-חמשיר המפורסם שלהלן (שחובר במיוחד למען השירשור הזה) אל נא תאחר הערב לחזור, עם הכדורסל והחברים עד עשר תגמור, כאן חם ורטוֹב ואם תהיה טוֹב גם אני אז אגמור בשיר מזמור בוא אליי מעוז צור ישועתי רק אליך אשא תפילתי נרך הוא דקיק ואותי הוא מדליק רק אליך פתוחה היא דלתי סביבון סוב סוב סוב, סוב וסוב זה עושה כל כך טוב, כל כך טוב בידך אור ואש ואותי תרגש לעולם רק אותך לאהוב

 

[זולל מישמישים]

ועוד תפנית של 180 מעלות

נכון. אז טבחו והיום רק מחסלים את חצי עזה באופן ממוקד. ההבדל הפעוט הוא שהיום כשיש מיקוד מחוסל, לא מגייסים את טובי המשוררים והמלחינים כדי לחגוג את האירוע המרגש (אלא משאירים את הבמה לפוליטיקאים ושאר מתלהבים). גם "נאצר מחכה לרבין" נשמע היום פחות מ"הבלדה לחובש", ובעצם כבר מזמן פינה את מקומו ל"הבטחתם יונה עם עלה של זית" ודומיו.