לאורנה נסיכת קלינסטי
New member
ענת (אוסף של קטעים)
ממש ישן, אבל מצאתי עכשיו, וזה נגע בי מחדש. אני חושבת, שאת מהות השקר, והיופי, והאכזבה, והכיעור בכלל, המון המון רגשות מעורבבים. האהבה שלי אלייך היא – כמו משקעים בכוס קפה. ~ היו רגעים שהרגשתי איתך בטוחה, אפילו יותר מכל אחד אחר. איתך הייתי פיה שקופה לכודה בתוך בקבוק שביר של בדולח היינו מטיילות בפנטזיות שלנו, בעצם רק שלי, שלג וירח וכל השאר ואני הייתי מרגישה לבד לבד בעולם וביחד ביחד, כאילו הראש שלי מ ת ה פ ך. ~ איתך תמיד היתה הרגשה של כמעט. ~ ממבט ראשון את נראית כמו הבן אדם שאפשר לסמוך עליו יותר מכל אחד אחר, את רכה ונעימה ויש לך מבט מחבק, מכל הצרות שלי הייתי בורחת אלייך, כלוב מרופד בזהב וכסף. כל מילה שלך, כל מבט, כל נגיעה היו מהפנטים עכשיו אני יודעת, שזו בכלל לא באמת את, ורק בדמיונות שלי התאהבתי ובכל זאת אני לא מניחה לעצמי ~ הפרידות ממך היו הדבר הכי קשה ומסקרן ומכעיס ועצוב ויפה ופורח בעולם, כי זה כאילו פתחת את הכלוב ואמרת לי - צאי אני לא צריכה אותך יותר מאסתי בך, ציפור מחמד שלי. ~ כמו הודיני סגור ונעול בשבעה מנעולים בתוך הים תמיד נמשכתי נורא לסכנות ואת-אני תוקעת בי סכינים מכל צד לראות אם אצליח לחמוק גם עכשיו, ועד כמה אני יכולה לאהוב אותך, עד כמה אני יכולה לסלוח. גם הודיני, מת בסוף.
ממש ישן, אבל מצאתי עכשיו, וזה נגע בי מחדש. אני חושבת, שאת מהות השקר, והיופי, והאכזבה, והכיעור בכלל, המון המון רגשות מעורבבים. האהבה שלי אלייך היא – כמו משקעים בכוס קפה. ~ היו רגעים שהרגשתי איתך בטוחה, אפילו יותר מכל אחד אחר. איתך הייתי פיה שקופה לכודה בתוך בקבוק שביר של בדולח היינו מטיילות בפנטזיות שלנו, בעצם רק שלי, שלג וירח וכל השאר ואני הייתי מרגישה לבד לבד בעולם וביחד ביחד, כאילו הראש שלי מ ת ה פ ך. ~ איתך תמיד היתה הרגשה של כמעט. ~ ממבט ראשון את נראית כמו הבן אדם שאפשר לסמוך עליו יותר מכל אחד אחר, את רכה ונעימה ויש לך מבט מחבק, מכל הצרות שלי הייתי בורחת אלייך, כלוב מרופד בזהב וכסף. כל מילה שלך, כל מבט, כל נגיעה היו מהפנטים עכשיו אני יודעת, שזו בכלל לא באמת את, ורק בדמיונות שלי התאהבתי ובכל זאת אני לא מניחה לעצמי ~ הפרידות ממך היו הדבר הכי קשה ומסקרן ומכעיס ועצוב ויפה ופורח בעולם, כי זה כאילו פתחת את הכלוב ואמרת לי - צאי אני לא צריכה אותך יותר מאסתי בך, ציפור מחמד שלי. ~ כמו הודיני סגור ונעול בשבעה מנעולים בתוך הים תמיד נמשכתי נורא לסכנות ואת-אני תוקעת בי סכינים מכל צד לראות אם אצליח לחמוק גם עכשיו, ועד כמה אני יכולה לאהוב אותך, עד כמה אני יכולה לסלוח. גם הודיני, מת בסוף.