מאד פשוט
חוזה יכול להכרת ללא חתימה כלל. כל הסכמה בין שני אנשים, שמלווה בכוונה שההסכמה תהווה התחייבות משפטית, היא חוזה. באשר ל"כוונה שזו תהיה התחייבות" - זה ההבדל בין הסכמה שאני אלך איתך לסרט בערב, להסכמה בנוגע למכירת שולחן. הראשונה אינה חוזה, השנייה כן אם ברור שזה לא היה באוויר אלא מתוך כוונה של שני הצדדים שתהיה מכירה. ההגדרה הבסיסית לחוזה היא, כפי שמופיעה בארץ "חוזה נכרת בהצעה וקיבול" (ס' 1 או 2 לחוק החוזים, התשל"ג 1973). אין דרישת כתב אפילו, שלא לדבר על חתימה. יש חוזים מסויימים שדורשים כתב [בארץ - חוזים של עסקאות במקרקעין - ס' 8 לחוק המקרקעין], ואת כל היתר אפשר לכרות בעל פה אם רוצים. כמובן שיותר קשה להוכיח קיום של חוזה בעל פה, אבל אפשרי (לא רק בהקלטה - מספיק שיהיו ראיות אחרות שהיה חוזה, ו/או שביהמ"ש יאמין לך). אפילו בחוזה שחייב להיעשות בכתב - חתימה איננה חובה. אם כן, מה המשמעות של חתימה? חתימה מהווה ראיה חזקה יחסית, שקיים חוזה. היות וחתימה היא "סימן המייחד את האדם" מיתר האנשים, אז יקשה עליו לטעון שהוא לא התקשר כלל בחוזה, כפי שקל לעשות אם אין חתימה על המסמך. לא רק זאת - ייתכן וחתמו על משהו ובכל זאת יימצא שזה לא חוזה, מכל מיני סיבות. לכן "כריתת חוזה" היא דבר אחד [יצירת הסכם בעל תוקף משפטי] ו"חתימה על חוזה" היא דבר אחר לגמרי [אקט פיזי של הנחת חותם אישי, על משהו שכנראה מהווה הסכם בעל תוקף משפטי, אך לא בהכרח]
