ענייני אבא

ענבים2

New member
משפחה

זה לא חוב שממלאים אותו.. לכן את מרגישה ככה. זה עיניין של מוסר מול פגיעות. אם את רוצה לנתק קשר או לדלל עד מאוד בגלל שנעלבת- עדיף שתדברו, לא כדאי להחליט דברים או לעשות דברים שיש מצב טוב שתתחרטי בעתיד. במקומך, היתי מגיעה לב, בלי הבעל והבנות, לשיחה רק עם אבא, ופותחת בכנות את כל ההרגשות שלי. ואגב, זה מאוד קשה להיות כן עם ההורים, לבקר אותם מולם, ולספר להם בכנות איך אנחנו מרגישים. כי גם בגיל הזה, יש צורך לרצות אותם. אבל את לא עושה את זה כדי לרצות אותו, אלא לראות איך את מרגישה ולהחליט דברים בצורה שתהיי שלמה איתם.
 
תלכי עם הבטן

מה שספרת עליה - לגבי מסדר מראה - זה בדיוק מה שאחותי ואמא שלי עושות לי. זה כל כך מטריף - במיוחד אחרי הלידות, כשיש עודף משקל ואין זמן מיותר לטיפוח....
 
נראה שאבא שלך צריך גלגל הצלה

מהאישה הזאת, שהיא ממש אבל ממש לא מטומטמת! להיפך, הבחורה יודעת לדאוג היטב לעצמה ולילדיה. גם אני הייתי בדעות שונות עד הרגע של הכסף. וכן, בעיניי זה אישיו גדול. זה לא שהוא בזבז את כספו על אשתו (קנה לה תכשיטים, בית וחו"ל) שגם זה היה מעלה בי כעס. אלא הוא בדעה צלולה ויתר על הזכויות של הבנות שלו. ומסר נכס שניתן לו למשמורת. מכעיס ביותר! אני הייתי עושה את המאמץ ונוסעת אליו לבד. עושה לו "כבוד" באה לבית שלו, כולל הכל. אח"כ לוקחת אותו לבית קפה ומסבירה לו יופי מה הציפיות שלך ממנו, כולל השבת הדירה על שמך ועל שם אחותך. ממש ככה. ואני אגיד לך למה זה עושה לך קוועץ' - כי נורא בא לך שהוא יהיה אבא שלך, וסבא של הבנות שלך. ושיהיה מגניב ונחמד. ושהוא ישים עלייך! וכן, הייתי פונה לייעוץ משפטי לפני השיחה הזאת. כי אם הסבא וסבתא עדיין בחיים, עוד יש סיכוי להחזיר את הגלגל אחורה. וגם אני אשתף, שלחמי יש חברה כזאת, מהסוג שאת מתארת. אישה בת 60 שמתעסקת כל הזמן במראה שלה ובשלי ובשל גיסתי. ומעירה הערות על גידול ילדים ועל מה לא. עם הזמן למדנו על אילו שטויות להבליג ועל אילו לא. גם למדנו "לתת לה כבוד" ולהחמיא לה כשהיא עוזרת לנו (עם הבנות לדוג') או כשהיא עושה משהו אחר למעננו או למען חמי. ואני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים ביותר בקשר שלה עם גיסי (שמאוד הוטרד מהעניין) היה ברגע שהיא וחמי פנו לעורך דין והסדירו את ענייני הרכוש (מה ששלו - של בניו, ומה ששלה - של בנה. אולי כאן היה לנו יותר קל מלכם כי גם היא באה עם רכוש וגם היא דאגה לאינטרסים שלו). לא פשוט בכלל בכלל בכלל.
 

הדרית30

New member
בודאי שכסף קובע!

כסף, זה סך כל המאמצים והזיעה שבנאדם צבר. כשהוא בוחר למי להוריש, הוא בוחר ממי אכפת לו. מי יקר בעניו. כשהורה בוחר שלא להוריש כסף לילדיו, המשמעות היא, עם כל הכאב, שהם פחות חשובים לו. לא חושבת שיש לך כאן קייס משפטי, אבל אני עלי זה בטוח היה משפיע ברמת היחס והקשר.
 
יש כנראה אלף דרכים לאבא לחרפן את בנותיו

אבא שלי, איש טוב בסך הכל, ושאין איתו ענייני כסף מיוחדים ושאשתו מותק, יכול לשגע פילים, פשוט, ומחרפן את כל בני המשפחה לסירוגין מאז שיש לו הזדמנות, כלומר במקרה שלי ושל אחיי, מאז שנולדנו. הוא פשוט אוהב לריב, אז הוא כבר מוצא איך ועל מה, מקניט, מציק, מנג'ס, מעלה זכרונות דווקא מאירועים שהמעורבים בהם ממש לא רוצים לדון בהם, מתעקש לדון בנושאים שנויים במחלוקת (פוליטיקה, שיטות חינוך, מקום מגורים, לא משנה מה), וברגע שעלה על משהו שמעצבן מישהו, הוא יעלה זאת שוב ושוב. הוא מתחשבן על קטנות, משמיץ קרובי משפחה אלה ואחרים, מארגן אירועים בזמנים שלא נוחים למשתתפים ואז עושה אינסוף תיאומים כדי להזיז אותם, והעיקר מוצא כל הזמן סיבות להיעלב, בקולי קולות, בעקשנות, בדבקות בזכותו להיעלב ותוך תיאור קפדני של הנסיבות שבהן נעלב ויצירת ויכוח על מה היה בדיוק, ויצירת קישורים לילדותו ולנעוריו שגם בהם הוא היה נעלב קבוע. אני מנסה לא להתרגז, אבל אלוהים שיעזור לי, זה לא ממש הולך לאחרונה
 
וואו. ואוף. אין לי

דברים חכמים להגיד מעבר למה שנאמר מעליי, אלא להגיד שאני איתך בתסכול הגדול, ודווקא מאד מבינה איך זה מפעפע למרות שלכאור כמה חודשים כבר 'הכל בסדר'. אני מאד בעד לנסוע אליו, לקחת אותו לבית קפה, לשבת איתו ולאמר לו - תשמע, יש כל מיני דברים שמפריעים לי שהם לא קטנים אבל בהחלט לא אמורים להביא אותנו למצב הזה, הם פשוט מצטרפים לדבר הגדול, לעלבון העמוק שאני חשה, ושכמה שאני לא מנסה - נמצא שם כל הזמן, ועד שזה לא ייפתר בינינו - יהיה מאד קשה לשנות דברים אחרים. אווווווווף! משפחה זה הפצעים שהכי כואבים ומתסכלים ונשארים איתנו לאורך זמן. כי איך אפשר להבין כזה דבר! (אצלי אבא שלי לא עשה שטויות כפסיות - פשוט לא היה לו כסף - אבל הוא לא דיבר עם שניים מהאחים שלו עשרות שנים, לא דיבר עם אחי החורג כמה וכמה שנים ואת אחותי החורגת הכרתי רק אחרי שהוא נפטר. אנחנו היינו בקשר פשוט כי אני לא ויתרתי - כי לא רציתי להיות במצב של חצאי האחים שלי - והתסכול גמר אותי כל פעם. איך אפשר להתנהג ככה כלפיי הילדים שלך ?!?!?!?!)
 

קיץ 2011

New member


לא קראתי כמעט תגובות, אבל כן את התשובות שלך לאור השרשור. מקווה שאני לא חוזרת על דברים שנאמרו- מה עם להזמין אותו אליך ולנהך שיחה פתוחה רק שניכם? להתחיל בזה שהוא מאוד חשוב לך, אבל... את פגועה מזה שהוא לקח משהו שיועד לך ולעתיד שלך ושל ילדייך, ונתן אותו לאישה שלא קשורה אליך. שאת דואגת לו, כי היה והקשר ביניהם יסתיים, הוא ישאר ללא כלום. שהוא חשוב לך ושחשוב לך הקשר בינו לבין הילדים שלך (רק במידה וזו האמת) אבל את מרגישה לא בנח בבית החדש שלו, ולכן אולי להציע שהוא יבוא אליך (שוב, אם זה מתאים לך). בקיצור, אם הייתי במקומך, והייתי רוצה לשמור על הקשר, וגם אולי להרגיש טוב עם עצמי שלפחות הזהרתי אותו בזמן, הייתי עושה שיחה כמו שהורה אמור לעשות עם ילד, רק ההיפך. כנראה שאת היא המבוגר האחראי בקשר הזה... בהצלחה!! לא קל...
 

rnavina

New member
גם אני חושבת שכדאי שתנהלי עמו שיחה

גלויה על איך שהמצב הזה גורם *לך* להרגיש.
 

The Bellinda

New member
והעלילה מסתבכת...

קודם כל, תודה לכולן. בעניין לדבר איתו - כבר היו כמה שיחות, כולל מעורבות של הוריו ואחיו .או שהאיש אידיוט, או שהוא עושה את עצמו. הוא לא מבין מה הבעיה בסיפור הזה ומשוכנע באמת ובתמים שהם עוד יקנו בהמשך דירה נוספת שאותה הוא יוריש לאחותי ולי. באמת באמת. ואני לא יודעת על מי הוא חושב שהוא עובד כשהוא מתעקש על כך (אבל לראיה, הוא כל כך משוכנע עד שבקלות הוא פיקסס לי עותק של ההסכם המפלה שהוא חתם עם ההיא, רק כדי שעיני יחשכו מלראות הכל כתוב שחור על גבי לבן). אני לא חושבת שיש טעם לשיחה נוספת, כי הוא לא יודה שהוא טעה או שלא ינסה להבין את הפגיעה ויטען (שוב) שאני טועה וזה בכלל הסכם לטובתנו. פשוט אין עם מי, האיש ערבבן מקצועי ואני מתעייפת מזה נורא מהר. ועכשיו - אחרי שצלצלתי להגיד לו שאם ירצה להתראות איתנו בסופ"ש הקרוב, שיואיל בטובו להצפין אלינו ולא להפך, הוא בא לי ביציאה שהרגה אותי סופית. בגדול, שנים הסיכום הוא שראש השנה אצל ההורים של בלינדו, פסח אצלנו שנה אצל אמא, שנה אצל אבא. הוא לא מימש את תורו מאז שהוא עם ההיא, שמתעקשת לקחת אותו להוריה כל שנה. והנה, פתאום, הוא החליט שהשנה תורו, ושאין לי גם זכות וטו כי הוא "וויתר" ב-3 שנים האחרונות. אז עכשיו הוא רוצה שנבוא אליו לסדר, ואחרי שהסדר יסתיים, ניסע לישון בצפון אצל אמא שלי/ההורים של בלינדו, כי אין לו איפה להלין אותנו. אני עם שתי בנות קטנות, שלא ישנות באוטו. למה אני צריכה לסחוב אותן עד 10 בלילה או יותר? ושוב, הוא לא מבין מה הבעיה ולמה לילה אחד בשנה אני לא יכולה לעשות את המאמץ בשבילו ומה יש, אז לילה אחד הן לא יישנו כרגיל, אבל נחגוג כולם יחד. הוא נואש, כי ההורים שלו כבר הודיעו לו שהם לא באים. אני כזאת חלשה! סיימתי את השיחה בגמגום, שאדבר עם בלינדו ונראה. לא יודעת איך להגיד את הלא. חייבת לקנות לי איזה עמוד שדרה ולהפסיק לרחם עליו או להרגיש מחוייבת כלפיו. פיכס. ***לא לציטוט!!!!!!***
 

תמרע2

New member
היי BELLINDA

מה שאני הייתי עושה לא מדברת איתו ולא בקשר איתו בכלל הייתי מדברת איתו רק באמצעות עו"ד ועירעורים ובתי משפט על זה שהוא הוריש הכול לאישתו ולילדיו גם אתן הבנות שלו שיתבייש . תסלחי לי אבל זה אני ואני לא הייתי מוותרת להם בקלות.
 

פישים

New member
עבור אחותך ההתדיינות יותר קלה?

כל כל מבאס שמה שלא תגידו הוא כנראה לא יבין את הרגשות שסביב הנושא ויראה את הדיון כנסוב על כסף, ומשם קל לצאת עם תחושה של 'אני צודק'.
 
אני לא חושבת שאת "חייבת" לו את פסח.

בלי קשר לכל הסוגיה הכספית, אם לכם כמשפחה נוח ונעים יותר במקום אחר, ולו יש עם מי להיות בחג כלומר לא נותר לבדו אלא עם משפחה, אני לא רואה למה את "חייבת" לו את פסח. יש הרבה הזדמנויות להיות יחד כמשפחה אם רוצים, למה להתעקש דווקא על היום בו ממש לא נוח לכם?
 
העלית נושא מאוד חשוב

שגם מאוד קרוב לליבי (כבת להורים גרושים), למרות שהמצב אצלנו שונה. קראתי את כל מה שכתבו בעניין רב. ואני רוצה להוסיף כמה דברים. קודם כל, לגבי אביך וההתנהלות הכספית שלו. לגברים מאוד קשה לחיות בלי בת זוג. זאת אמירה קשה, ומקווה שלא תעורר פה ויכוח, אבל מגובה במחקרים סוציולוגיים ופסיכולוגיים (בבקשה אל תבקשו ממני לחפש אסמכתות, עברו מלא שנים מאז שסיימתי את הלימודים). ואני חושבת שזאת הסיבה שהרבה גברים מוכנים להתפשר על הרבה בנישואים השניים שלהם, רק בשביל שתהיה להם בת זוג. אני שומעת על הרבה דוגמאות מסביבי שזה המצב. אולי לא חריף כמו שאת מתארת, שחותמים על הסכם שאחרי המוות כל הרכוש הולך לאישה השניה ולילדיה, אבל בהרבה מקרים שאני מכירה המצב הוא שהגבר מעביר סכום כסף קבוע לאישה השניה (מעבר להתנהלות הכספית של חיי היום יום). ולכן, אני חושבת שבמקרה הזה, עם כל כמה שזה מכעיס, לך אין מה לכעוס עליו. ואם כבר זה עניין של ההורים שלו שצריכים לכעוס, כי הם אלו שנתנו לו את הדירה. ואם לך ולאחותך לא תהיה ממנו ירושה - אז לא תהיה. אי אפשר להכריח את ההורים שלנו להתנהג כמו שאנחנו רוצים. זה לגבי העניין הכספי. וההיבט השני הוא של הקשר איתו. את צריכה להיות שלמה עם ההחלטה שלך. גם להחלטה לנתק קשר יש משמעות לא פשוטה. ולכן, לדעתי עדיף עד כמה שאפשר לשמור את הקשר גם אם במינון נמוך וברמה קורקטית. את גם יכולה לנסות לייצר מצבים שהקשר מתאים לך - למשל, להזמין אותו שהוא יבוא אליכם (ואז אולי היא לא תגיע, למרות שזה לא בטוח). כתבתי ומחקתי עוד הרבה דברים, (החלטתי שאולי הם שיפוטיים מדי), אבל בשורה התחתונה אני רוצה להגיד שלדעתי האמירה שמשפחה לא בוחרים היא בעלת משמעות. ועדיף קשר מרוחק, ולעיתים רחוקות על העדר קשר בכלל.
 

Koketka11

New member
תודה הנה תגובה שציפיתי לקרוא

אני חייבת גם להוסיף שאין אנשים מושלמים. גם ההורים שלנו הם לא כאלה. לי היה מאוד קשה עם הגישה כאן. אני רואה איך משפחות נהרסות בכלל מאבקי ירושה ופשוט לא מבינה למה כסף מעביר את אנשים על דעתם. ההורים שלי גם לא מושלמים. אבל זה מה יש. אני חושבת שהבקשה של אביך בנוגע לארוחת פסח הכי לגיטימית. באמת לא יקרה לילדות שלך כלום פעם אחת לצאת מהשגרה. לא בהרבה בתים יש מקום לארח ללינה ובעיני התגובה שלך קשורה לכעסים שאת חשה כלפיו. בעיני אגב, הסבר של אביך בנוגע לכספים מתקבל על הדעת. נכון שהוא פעל בצורה לא הכי חכמה, אבל אחרי שהסביר את עצמו, אני באופן אישי היתי מקבלת אתו כמו שהוא.
 
אין קשר בין סוגיות פסח לבין סוגית הכספים

וגם אני מסכימה שחבל לנתק קשר לגמרי. שהמחיר כבד מידי. וגם אני חושבת שהבקשה שלו לגבי ליל הסדר לגיטימית (וזה לא אומר שבלינדה חייבת להסכים לה! רק שהיא לגיטימית) אבל שהסבריו לגבי הכספים מתקבלים על הדעת? זה שגם הוא ישאר חסר כל אם בת זוגו תזרוק אותו (אבל זו בעיה שלו) וגם שדירה שלחלוטין ניתנה לו מתוך כוונה שתועבר לבנותיו והוא מעביר אותה הלכה למעשה לבת זוגו בשנים האחרונות? כאן אני כבר לא מסכימה. זה כנראה חוקי לגמרי אבל מסריח בנישול ילדים מירושה כספית יש אמירה הצהרתית ברורה מאוד. ואפשר להבין מאיפה זה נבע (תלות שלו בבת זוג ערמומית כנראה...) אבל לא לקבל את זה
 
כי את לא מבינה דבר אחד מאוד בסיסי

בעניין בסיסי עניין הזה. הכסף הוא סימבולי פה לגמרי. זה נורא קשה להתמודד עם העובדה שההורים שלך מתגרשים, אבל אפשר לחיות עם זה כל עוד את מבינה שאבא שלך עזב את אמא שלך אבל הוא עדיין אבא שלך. אבל זה כל כך כואב כשאת מגלה, שאבא שלך בעצם לא עזב רק את אמא שלך, הוא עזב את המשפחה שלכם וכן, גם אותך. הוא מעדיף אישה, ילדים, משפחה אחרת על פניך. הדבר היחיד הבטוח שאמור להיות לך בחיים, הנאמנות של ההורים שלך כלפיך, כשזה מתערער זה מערער לך את כל העולם. ממש רעידת אדמה. וזה לא משנה אם במקום כסף, הוא היה מעדיף בימי ההולדת של הילדים לבלות עם אשתו, או כל דבר אחר שמסמל שהוא חצה את הגבול העדין הזה בין פרידה מאמא שלך לפרידה ממך.
 

Koketka11

New member
אני עברתי נטישה של שני הוריי

שבלי גירושין בחרו לחיות בלעדי. כשהיתי מאושפזת, אף אחד מהם לא טרח להיות לידי. כשסיימתי תיכון, היתי שם לבד, כשהתגייסתי, הגעתי לבד ללשכת הגיוס. ואני יכולה להמשיך את הרשימה. וברור לי שכל ירושה תלך לאחותי. למה? ככה. אני לא אומרת שמעשיו ״ רגילים״ לא טוענת שהוא נוהג בחוכמה. הרי הוא יורה לעצמו ברגל, בחתימת הסכם כזה. אבל אני פשוט רואה את זה אחרת. כי בדיוק כמו שאני רואה את הוריי כמו שהם ומקבלת אותם עם כל הפאקים שלהם ( זה לא אומר שאני לא נשברת אף פעם, ברור שכן, ומזלי שיש לי בעל מדהים שמצליח תמיד לאסוף את הרסיסים) אבל בשורה תחתונה אני אומרת זה מה שהגרלתי בהגרלת ההורים. לטוב ולרע. לא מצפה מהם ליותר מדי. בלינדה תארה את אביה. שגם הוא רחוק מלהיות מושלם. עכשיו מה עושים עם זה הלאה. אני מאלו שמקבלים בהבנה את החולשה של אחרים. גם אם אני נפגעת בדרך. מודה שחברותיי לעיתים מרימות גבה כשהם רואות מה אני עושה עבור הוריי. אבל שוב. זאת הגישה שלי. עכשיו אני רואה שאני במיעוט. גם בסדר.
 
איך מתמודדים עם הנטישה זה הכי אינדבידואלי

אני רק דיברתי על זה שלא מדובר בכסף פרופר. מדובר באקט סימבולי שהכסף מסמל. מה עושים עם העלבון, זה כבר תלוי בכל כך הרבה דברים, שאין דרך נכונה.
 
למעלה