עם סגולה
חשבתם פעם על צמד המילים הללו? לא נשמע לכם מעט יומרני? אולי אפילו מתנשא? במה בדיוק אנחנו עולים על שאר העמים? איזו סגולה מיוחדת יש לנו? ובכן, קודם כל חשוב שנבין במה עוסקת חכמת הקבלה. חכמת הקבלה עוסקת במחקר כוחות היקום. המחקר מתבצע בפנימיות האדם, תוך פיתוח של מערכת יחסים עשירה ועניפה בינו לבין הכוח שמנהל ומנתב את מהלכי העולם. בכדי לעסוק בחכמת הקבלה יש צורך לפתח חוש נוסף, רוחני, הקרוי גם "החוש השישי" כיוון שהוא מוסיף עוד מימד לחיים, מעבר למה שמספקים לנו חמשת חושינו. בעזרתו יכול האדם לבוא במגע עם הכוח שקובע את מה שמתרחש בעולמנו. מי שחוקר על פי חוקי הקבלה מחפש את מה שכל אחד מאיתנו רוצה למצוא - את הטעם לחייו. הוא רוצה להבין לשם מה הוא חי, מי מנהל את חייו, ואיך להשתתף בשליטה על חייו. מבחינה זו לא חשוב מהו הלאום שלך, מה צבע עורך, או מה הוא המין שלך. אם מתעוררת בך השאלה מה משמעות חיי, ואתה מעונין למצוא בתוכך את הקשר אל הכוח היחיד שמנהיג את העולם אפשר לומר שבפנימיותך אתה יהודי. את החויות שחווה מקובל, שרכש את החוש הנוסף, הוא יתקשה להסביר למי שעוד לא רכש אותו, כיוון שאין לו שפה מתאימה. כל שפה בה אנחנו משתמשים מתארת את מה שיש באפשרותנו לחלוק האחד עם השני. אם אתה ואני יודעים מה הוא כדור נוכל לקרוא לו בשם ואפילו לכתוב את השם הזה על דף. אבל אם אתה ראית כדור, ואני עוד לא, איך תוכל להסביר לי על מה מדובר? יהיה לך הרבה יותר קשה לתאר משהו שאין לי אפילו אפשרות לדמיין באיזה חוש חשת אותו. למשל, אם אני עיוור מלידה ומעולם לא ראיתי צבע, איך תוכל לתאר לי את ההנאה שלך מהצבע הירוק ואת סלידתך מהצהוב? כל מילה שתאמר בנושא תתפרש על ידי בטעות, על פי עולם המושגים הצר והמוגבל שלי. שום מילה שתאמר לא תגרום לי לראות לפתע צבע ולהבין למה אתה מתכוון, אלא אם תוביל אותי למצב בו תיפקחנה עיני ואוכל גם אני לראות צבעים. רק אז אבין למה התכוונת. מכאן אנחנו למדים מדוע כשקוראים את הטקסטים הקבליים צריכים להתיחס לכתוב בזהירות, ולא למהר ולחשוב שאנחנו מבינים על מה מדובר. עולם המושגים יכול להשמע מוכר, ואולי אפילו פשוט, אבל רבים מאיתנו טועים קשות כשחושבים שמבינים על מה מדובר, לפני שרכשו את החוש המיוחד של המקובלים, "החוש השישי" שמאפשר להם לפקוח עיניים ולראות את המציאות שעליה מסופר בכתבי הקודש. כל סיפרי הקודש הם ספרי מקובלים - התורה, הנביאים, הכתובים, התלמוד, ספר הזוהר, כתבי האר"י, ועוד. כולם נכתבו עבור מי שמסוגל להבין אותם, עבור המקובלים. גם אם נדמה לנו שהם מספרים סיפורים הסטוריים, או שהם מתארים דינים והלכות, זה רק למראית עיין. הם מתארים את ההשגות הרוחניות שאליהן ניתן להתחבר על ידי לימוד הקבלה. הם מגדירים את החוקים הרוחניים שגילו כותביהם, ועוזרים לכל מי שיבוא בעקבותיהם להתחבר אל אותן מדרגות. כשכתב לנו המקובל הגדול משה על היציאה ממצריים, הוא לא התכוון לתאר לנו סיפור הסטורי. הוא תיאר את התנהלות מאבק הכוחות שיגלה בתוכו כל אדם שירצה אי פעם לצאת מעולמו הצר והאגואיסטי, הקרוי "מצריים", אל עולם של השפעה ונתינה, של אחדות ושיתוף, הקרוי "ישראל". כל מי שהגיע וכל מי שיגיע לאותה מדרגה יגלה את משה שבתוכו, אותו כוח שרוצה למשוך את הרצונות הקרויים ישראל אל מחוץ לשאר הרצונות, ואת פרעה שבו, אותו כוח שמסרב לשחרר את השליטה ומתעקש להשאיר את ישראל במקומם למרות המכות שהוא חוטף. כולנו מכירים את הסיפור ויודעים שבני ישראל הצליחו בסופו של דבר לצאת ממצריים, אבל עבור מי שנמצא בתוך התהליך שום דבר לא ידוע מראש. הוא עובר את הסיפור על בשרו ממש, ומבחין תוך כדי כך בהרבה מאוד שינויים שמתרחשים בו עד שהוא יוצא ממצריים. אז הוא מבין עד כמה היה עולם המושגים שלו רחוק מהמציאות לפני שחווה בעצמו את יציאת מצריים הפרטית שלו. אז הוא יודע בודאות שקודם לכן לא הבין בכלל על מה מדובר, גם אם דימיין לעצמו שהוא מבין. מכאן אנחנו עלולים להגיע למסקנה המוטעית, לפיה אין טעם לקרוא את המושגים הקבליים, ואולי אפילו את סיפורי התנ"ך, עד שלא נבין בדיוק על מה מדובר, שהרי אנחנו עלולים לטעות. ובכן, לא לכך התכוון המשורר. טוב מאוד שנקרא את הטקסטים, ושנזכיר פעם אחר פעם את השמות של הספירות, האורות והכלים, שמצויים בספרי הקבלה, כי על ידי הזכרת השמות הללו אנחנו מעוררים על עצמנו אורות מקיפים שמעודדים את נשמתנו להתפתח ולהתקדם לעבר שורשה. אנחנו צריכים להגיע למצב של פקיחת עיניים. למצב בו נראה את המציאות ואת מהלכיה פרושים לפנינו כמו בספר פתוח. קריאת כתבי הקבלה כמו שהם לא תעניק לנו חכמה. לא נדע דרכם יותר על עולמנו. אבל אם נלמד אותם נכון, כסגולה להתפתחות הנשמה, זה יעזור לנו להתחבר למקור ממנו הגענו לעולם הזה. המקובלים לא כתבו עבור השכל שלנו אלא עבור ליבנו. הם רצו לעודד בנו את החשק והרצון לפתח את החוש הנוסף ולהגיע לרוחניות. בהקדמה לתלמוד עשר הספירות כותב לנו על כך המקובל יהודה אשלג, הידוע בכינויו "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם" שחיבר לספר הזוהר: "ולפי זה יש לשאול, אם כן למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה. ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. ההארה שמקבל פעם אחר פעם בעת העסק מושכת עליו חן ממרומים, ומשפיעה בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאוד שיגיע לשלמותו." מכאן אנו לומדים שעצם העיסוק בקבלה והקריאה בספרי הקודש גורם סגולה מיוחדת. סגולה היא תכונה מיוחדת שרוכש האדם שלא כדרך הטבע. הסגולה שהוא רוכש על ידי המאור שמאיר לימוד הקבלה על נשמתו, היא פיתוחו של החוש הנוסף, החוש השישי. חוש זה מאפשר לו לראות את המניעים שמסובבים את גלגלי חייו. אז הוא מבין לשם מה הוא חי, מדוע ארעו אירועים שונים בחייו, לאן הוא הולך, וכיצד להיות שותף מלא בהנהגת מציאות חייו. ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים הוא חד ומוחלט. לא מדובר כאן על החיצוניות שלנו, או על הגוף הגשמי שלנו. בתוך כל אדם עלי אדמות יש את הכוח הישראלי שבו ואת הכוחות של שאר העמים. ישראל שבאדם הוא הכוח שמעונין להגיע רק אל מנהיג העולם. להיות איתו בקשר ישיר, יציב, אמין והדדי. לשם כך ברור לו שהוא זקוק לסגולה מיוחדת כי אי אפשר ליצור את הקשר הזה ללא אותה סגולה. ואת הסגולה הזו ניתן לרכוש על ידי לימוד כתבי הקבלה. הסגולה היא שמפתחת באדם את החוש השישי. וחוש זה מאפשר לו לבוא במגע ישיר עם בורא עולם. שאר העמים, הקיימים בפנימיותו של כל אדם על פני כדור הארץ, הם הכוחות שמעונינים במימוש של כל שאר הרצונות. כמו למשל הרצון לתאוות, לכסף, לשליטה, לידע וכו'. חשוב לזכור שמדובר על כוחות המצויים בכל אדם. כל מי שמחפש את הכוח הישראלי, ימצא אותו בפנימיותו. הוא יכול להיות אינדיאני, אפריקאי, אירופאי, או ערבי, גבר, אשה, צעיר או זקן. מבנה הנשמה של כולנו זהה. כולנו מחפשים את האושר הנכסף, רוצים ללמוד את השיטה להשגת מירב התענוגים, ולהמנע ככל הניתן מסבל מיותר. לכן לומדים היום מאות אלפי אנשים ברחבי העולם את חכמת הקבלה. אתר האינטרנט שמצוין למטה פעיל בשש עשרה שפות שונות, וזוכה לשלוש מאות וחמישים אלף ביקורים מדי חודש בחודשו. אף אחד לא שואל את המבקרים אם הם יהודים או לא, כיוון שאם הם מחפשים את החוקיות שמאחדת ומפעילה את כלל האנושות, הם מחפשים בנשמתם את הכוח הישראלי, שמעונין להכיר את הנהגת המציאות.
חשבתם פעם על צמד המילים הללו? לא נשמע לכם מעט יומרני? אולי אפילו מתנשא? במה בדיוק אנחנו עולים על שאר העמים? איזו סגולה מיוחדת יש לנו? ובכן, קודם כל חשוב שנבין במה עוסקת חכמת הקבלה. חכמת הקבלה עוסקת במחקר כוחות היקום. המחקר מתבצע בפנימיות האדם, תוך פיתוח של מערכת יחסים עשירה ועניפה בינו לבין הכוח שמנהל ומנתב את מהלכי העולם. בכדי לעסוק בחכמת הקבלה יש צורך לפתח חוש נוסף, רוחני, הקרוי גם "החוש השישי" כיוון שהוא מוסיף עוד מימד לחיים, מעבר למה שמספקים לנו חמשת חושינו. בעזרתו יכול האדם לבוא במגע עם הכוח שקובע את מה שמתרחש בעולמנו. מי שחוקר על פי חוקי הקבלה מחפש את מה שכל אחד מאיתנו רוצה למצוא - את הטעם לחייו. הוא רוצה להבין לשם מה הוא חי, מי מנהל את חייו, ואיך להשתתף בשליטה על חייו. מבחינה זו לא חשוב מהו הלאום שלך, מה צבע עורך, או מה הוא המין שלך. אם מתעוררת בך השאלה מה משמעות חיי, ואתה מעונין למצוא בתוכך את הקשר אל הכוח היחיד שמנהיג את העולם אפשר לומר שבפנימיותך אתה יהודי. את החויות שחווה מקובל, שרכש את החוש הנוסף, הוא יתקשה להסביר למי שעוד לא רכש אותו, כיוון שאין לו שפה מתאימה. כל שפה בה אנחנו משתמשים מתארת את מה שיש באפשרותנו לחלוק האחד עם השני. אם אתה ואני יודעים מה הוא כדור נוכל לקרוא לו בשם ואפילו לכתוב את השם הזה על דף. אבל אם אתה ראית כדור, ואני עוד לא, איך תוכל להסביר לי על מה מדובר? יהיה לך הרבה יותר קשה לתאר משהו שאין לי אפילו אפשרות לדמיין באיזה חוש חשת אותו. למשל, אם אני עיוור מלידה ומעולם לא ראיתי צבע, איך תוכל לתאר לי את ההנאה שלך מהצבע הירוק ואת סלידתך מהצהוב? כל מילה שתאמר בנושא תתפרש על ידי בטעות, על פי עולם המושגים הצר והמוגבל שלי. שום מילה שתאמר לא תגרום לי לראות לפתע צבע ולהבין למה אתה מתכוון, אלא אם תוביל אותי למצב בו תיפקחנה עיני ואוכל גם אני לראות צבעים. רק אז אבין למה התכוונת. מכאן אנחנו למדים מדוע כשקוראים את הטקסטים הקבליים צריכים להתיחס לכתוב בזהירות, ולא למהר ולחשוב שאנחנו מבינים על מה מדובר. עולם המושגים יכול להשמע מוכר, ואולי אפילו פשוט, אבל רבים מאיתנו טועים קשות כשחושבים שמבינים על מה מדובר, לפני שרכשו את החוש המיוחד של המקובלים, "החוש השישי" שמאפשר להם לפקוח עיניים ולראות את המציאות שעליה מסופר בכתבי הקודש. כל סיפרי הקודש הם ספרי מקובלים - התורה, הנביאים, הכתובים, התלמוד, ספר הזוהר, כתבי האר"י, ועוד. כולם נכתבו עבור מי שמסוגל להבין אותם, עבור המקובלים. גם אם נדמה לנו שהם מספרים סיפורים הסטוריים, או שהם מתארים דינים והלכות, זה רק למראית עיין. הם מתארים את ההשגות הרוחניות שאליהן ניתן להתחבר על ידי לימוד הקבלה. הם מגדירים את החוקים הרוחניים שגילו כותביהם, ועוזרים לכל מי שיבוא בעקבותיהם להתחבר אל אותן מדרגות. כשכתב לנו המקובל הגדול משה על היציאה ממצריים, הוא לא התכוון לתאר לנו סיפור הסטורי. הוא תיאר את התנהלות מאבק הכוחות שיגלה בתוכו כל אדם שירצה אי פעם לצאת מעולמו הצר והאגואיסטי, הקרוי "מצריים", אל עולם של השפעה ונתינה, של אחדות ושיתוף, הקרוי "ישראל". כל מי שהגיע וכל מי שיגיע לאותה מדרגה יגלה את משה שבתוכו, אותו כוח שרוצה למשוך את הרצונות הקרויים ישראל אל מחוץ לשאר הרצונות, ואת פרעה שבו, אותו כוח שמסרב לשחרר את השליטה ומתעקש להשאיר את ישראל במקומם למרות המכות שהוא חוטף. כולנו מכירים את הסיפור ויודעים שבני ישראל הצליחו בסופו של דבר לצאת ממצריים, אבל עבור מי שנמצא בתוך התהליך שום דבר לא ידוע מראש. הוא עובר את הסיפור על בשרו ממש, ומבחין תוך כדי כך בהרבה מאוד שינויים שמתרחשים בו עד שהוא יוצא ממצריים. אז הוא מבין עד כמה היה עולם המושגים שלו רחוק מהמציאות לפני שחווה בעצמו את יציאת מצריים הפרטית שלו. אז הוא יודע בודאות שקודם לכן לא הבין בכלל על מה מדובר, גם אם דימיין לעצמו שהוא מבין. מכאן אנחנו עלולים להגיע למסקנה המוטעית, לפיה אין טעם לקרוא את המושגים הקבליים, ואולי אפילו את סיפורי התנ"ך, עד שלא נבין בדיוק על מה מדובר, שהרי אנחנו עלולים לטעות. ובכן, לא לכך התכוון המשורר. טוב מאוד שנקרא את הטקסטים, ושנזכיר פעם אחר פעם את השמות של הספירות, האורות והכלים, שמצויים בספרי הקבלה, כי על ידי הזכרת השמות הללו אנחנו מעוררים על עצמנו אורות מקיפים שמעודדים את נשמתנו להתפתח ולהתקדם לעבר שורשה. אנחנו צריכים להגיע למצב של פקיחת עיניים. למצב בו נראה את המציאות ואת מהלכיה פרושים לפנינו כמו בספר פתוח. קריאת כתבי הקבלה כמו שהם לא תעניק לנו חכמה. לא נדע דרכם יותר על עולמנו. אבל אם נלמד אותם נכון, כסגולה להתפתחות הנשמה, זה יעזור לנו להתחבר למקור ממנו הגענו לעולם הזה. המקובלים לא כתבו עבור השכל שלנו אלא עבור ליבנו. הם רצו לעודד בנו את החשק והרצון לפתח את החוש הנוסף ולהגיע לרוחניות. בהקדמה לתלמוד עשר הספירות כותב לנו על כך המקובל יהודה אשלג, הידוע בכינויו "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם" שחיבר לספר הזוהר: "ולפי זה יש לשאול, אם כן למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה. ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. ההארה שמקבל פעם אחר פעם בעת העסק מושכת עליו חן ממרומים, ומשפיעה בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאוד שיגיע לשלמותו." מכאן אנו לומדים שעצם העיסוק בקבלה והקריאה בספרי הקודש גורם סגולה מיוחדת. סגולה היא תכונה מיוחדת שרוכש האדם שלא כדרך הטבע. הסגולה שהוא רוכש על ידי המאור שמאיר לימוד הקבלה על נשמתו, היא פיתוחו של החוש הנוסף, החוש השישי. חוש זה מאפשר לו לראות את המניעים שמסובבים את גלגלי חייו. אז הוא מבין לשם מה הוא חי, מדוע ארעו אירועים שונים בחייו, לאן הוא הולך, וכיצד להיות שותף מלא בהנהגת מציאות חייו. ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים הוא חד ומוחלט. לא מדובר כאן על החיצוניות שלנו, או על הגוף הגשמי שלנו. בתוך כל אדם עלי אדמות יש את הכוח הישראלי שבו ואת הכוחות של שאר העמים. ישראל שבאדם הוא הכוח שמעונין להגיע רק אל מנהיג העולם. להיות איתו בקשר ישיר, יציב, אמין והדדי. לשם כך ברור לו שהוא זקוק לסגולה מיוחדת כי אי אפשר ליצור את הקשר הזה ללא אותה סגולה. ואת הסגולה הזו ניתן לרכוש על ידי לימוד כתבי הקבלה. הסגולה היא שמפתחת באדם את החוש השישי. וחוש זה מאפשר לו לבוא במגע ישיר עם בורא עולם. שאר העמים, הקיימים בפנימיותו של כל אדם על פני כדור הארץ, הם הכוחות שמעונינים במימוש של כל שאר הרצונות. כמו למשל הרצון לתאוות, לכסף, לשליטה, לידע וכו'. חשוב לזכור שמדובר על כוחות המצויים בכל אדם. כל מי שמחפש את הכוח הישראלי, ימצא אותו בפנימיותו. הוא יכול להיות אינדיאני, אפריקאי, אירופאי, או ערבי, גבר, אשה, צעיר או זקן. מבנה הנשמה של כולנו זהה. כולנו מחפשים את האושר הנכסף, רוצים ללמוד את השיטה להשגת מירב התענוגים, ולהמנע ככל הניתן מסבל מיותר. לכן לומדים היום מאות אלפי אנשים ברחבי העולם את חכמת הקבלה. אתר האינטרנט שמצוין למטה פעיל בשש עשרה שפות שונות, וזוכה לשלוש מאות וחמישים אלף ביקורים מדי חודש בחודשו. אף אחד לא שואל את המבקרים אם הם יהודים או לא, כיוון שאם הם מחפשים את החוקיות שמאחדת ומפעילה את כלל האנושות, הם מחפשים בנשמתם את הכוח הישראלי, שמעונין להכיר את הנהגת המציאות.