עם הספר...

[ro99]

עם הספר...

מדהים ומדכא בכמויות שוות.

 

[adam111L]

בושה וחרפה

זה רק מראה לנו כמה שאומנות כבר הפכה להיות דבר לא חשוב ולא מוערך, ועוד בתל אביב, מכל הערים בישראל. לא ייאמן. במקום שערכה הכספי של דירה בה גר משורר או סופר יעלה, מתלוננים אנשים על כך שהערייה תחייב אותם לנקות את השלט. לאן הגענו, בחיי.

 

[TIPX]

../images/Emo45.gif

זה ממש עצוב כל העניין הזה... עוד מעט נעבור לעצים ומנהרות ...

 

[האיש הקטן מהרחוב]

למרבה הצער זה לא רק ספר

מדובר בתהליך של התעלמות מוחלטת מההיסטוריה ומחיקה שיטתית של העבר. לפני שבוע פורסמה ב"הארץ" כתבה שבה מצר הכותב על ההיסטוריה הארכיטקטונית שהולכת לאיבוד, והביא דוגמא את העובדה שכיכר העיר במדינות אירופיות היא מקום שנשמר מדור לדור במשך מאות שנים, ואילו אנחנו בהינף יד מחינו את כיכר דיזינגוף ומתכננים להמשיך ולשנות אותה. מדינה זמנית. במקרה אני מכיר סיפור דומה באופן אישי (אמנם מרוחק ולא אישי-קרוב): יוסף באו. אמן וסופר ניצול שואה שעלה לארץ, היה גם מעצב וגפיקאי וחלוץ האנימציה הארצישראלית. עבודות עיצוב שלו כללו את הפרסומות מהקולנוע כשהיינו ילדים, את הלוגו של ה"שקם", של "אמישראגז" ושל חברות ישראליות נוספות, את המדבקות המשולשות של התחרות הפתטית "נהג זהיר", סרטון האנימציה "המתנה", הכיתוביות של "סלאח שבתי", כרזות ל"אל-על", כרזות פרסומות לארטיקים, ועוד רבים. במקביל הוא גם צייר - סותביז הגדירו את יצירתו האמנותית (בנושא השואה) כבעלת "תרומה משמעותית לאמנות השואה". משפחתו מנסה עד היום להקים מוזיאון שינציח את עבודתו - האמנותית והעיצובית. כל המוסדות הממשלתיים והעירוניים דחו אותם. כל פעלו עדיין קיים, אבל במצב שהולך ומידרדר, מאוחסן בתנאים לא-תנאים, ואין איש שמתעניין באותו שלב התפתחותי של התרבות בארץ, שיכול לארגן סכום מספיק כדי להציל את אותן עבודות. מחפיר לא פחות בעיני.

 

[שין]

אין לנו מספיק היסטוריה כדי לחוש את

החשיבות של שימור ההיסטוריה. דווקא על כיכר דיזנגוף התכניות להחזיר אותה למצבה הקודם הם הבשורה הכי טובה שיש. יוסף באו היה גאון ואדיר, התאהבתי בספרים שלו במקרה שלקחתי אותם בספריה. הבנות שלו היו בראש קליל ועשו שטויות בטלויזיה אולי בגלל זה לא לקחו אותם ברצינות אבל זה חבל מאד.

 

[האיש הקטן מהרחוב]

זה אחד הדברים העצובים

הבנות שלו הגיעו לכדי ייאוש, והגיעו לטלויזיה כדי לנסות ולהרוויח גרושים כדי לממן את עבודת השימור שהן מנסות לעשות. זה באמת היה מהלך שגוי, אבל אתה יודע... כשמיואשים, ההגיון לא תמיד עובד. מצער אותי שאיש מבין אנשי "הרשויות" לא מצליח להבין שמדובר בערכי תרבות ארצישראלית שצריך לשמר אותם. מצער אותי שאיש מבין אנשי "הברנז'ה" לא מצליח להתעלות מעל האגו האישי כדי לרתום את קשריו ומקורות המימון שלו ושל החברים רק כדי לשמר את העבודות. מצער אותי שבעצם לא ניתן להקים מוזיאון משום שככל הנראה, הוא לא ימשוך מספיק קהל שיוכל לממן את אחזקתו. ובעצם, חוסר העניין הציבורי הזה בעבר שלנו הוא נקודת הקשר של הנושא של באו לידיעה שהביאה רו בתחילת השרשור.

 

[adam111L]

אגב תל אביב

הנה לינק, קצת על האדריכלות בתל אביב...זה בלוג. מציע לשוטט באתר, מצאתי כמה דברים מאוד מעניינים! http://www.notes.co.il/yodan/12832.asp

 

[forglemmigej]

הוא היה אחד מרשימת שינדלר

אם אני לא טועה

 

[een ogenblik]

שלושה משוררים מושכחים

שאול טשרניחובסקי, אברהם חלפי ואלכסנדר פן (רק שברי שירים, כדי לא לעבור על חוק זכויות יוצרים). הרי את מקוסמת לי/שאול טשרניחובסקי הרי את מקוסמת לי כדת העשבים השוטים והאילן המלבלב, המדברים בשפת ניחוחות ובֶשֶׁם וריחות. הרי את מקוסמת לי כיד הכמיהה הגדולה הרנה, הכמיהה הגדולה השותקה לעד, הפורחה שוב שנה שנה. */אברהם חלפי לפנות כל בקר הוא יורד מן השמים ויושב על אבן אצל חלוני. הבו לו פת לחם, הגמיאוהו מים, והניחו לו: זה אלוהים עני. רחוב העצב החד-סיטרי/אלכסנדר פן לא, איני רוצה להיות אינני שכזה - אני רוצה להיות ישני, ואם חסר לי זמן אני שוכב שלשום וקם אתמול כדי היום לצקת ולעצב פני המחר, כי המחר אינו יליד-מחר אף פעם, הוא בן האתמולים ושלשומים, דוקרב סורר ביני לבין הזמן...

 

[האיש הקטן מהרחוב]

תודה

 

[gezellig]

טשרניחובסקי באמת אחלה!

פעם ניסיתי להיות לירי ולקחתי איזו בחורה להתיישב על ספסל ברח' ביאליק מול העירייה הישנה. היה נראה לי מתאים להגיד לה "את מקוסמת לי" וזה מה שעשיתי גם. היא לא הבינה מה שאמרתי וליתר ביטחון נתנה לי סטירה.

 

[Woking]

../images/Emo6.gif

מגיע לך, פושטק!

 

[TIPX]

../images/Emo6.gif

בגלל זה אני מפחד להתחיל לדבר עם אנשים בשפה גבוהה הם עוד יחשבו שאני מקלל אותם...

 

[adam111L]

אוח...

אני מתגעגע כל כך למקום הזה, ברחוב ביאליק, ליד בניין העירייה הישן. לפי דעתי אחת הפנינות התל-אביביות שעוד לא נהרסו לחלוטין. רק תחשבו לעצמכם כמה זוגות (להוציא גזלינג והסוטרת, מקרה יוצא דופן) חוו שם בפעם הראשונה את ההתאהבות, את הנשיקה הראשונה, את המגע הראשון. זה פשוט מקום שדורש חוויות כאלה. אפשר גם לשבת שם לבד ולהרגיש את הדברים האלה. מקום מדהים, ללא כל צל של ספק. אסור לתת למקומות כאלה ולזכרונות כאלה להמחק.

 

[פאביאן]

באמת פנינה,

אבל לי (ובטח לעוד כמה ילדים תל-אביביים לשעבר) המקום מזכיר את עינויי הפלטה לשיניים, בזכות מרפאת מעקב לפלטות שהיתה ממוקמת בהמשך הרחוב. דא"ג, אדם111 - בגלל שלא שיתפת פעולה עם הדחקה שכתבתי לך אמש פיספת הזדמנות פז לחשיפת מקורות ה"אנדטרואה"...

 

[שין]

הייתה שם גם תחנה פסיכולוגית

ברחוב ביאליק, מישהו זוכר אותה? הייתי די שובב ושלחו אותי שם לריפוי בעיסוק וזכיתי שם ליחס חם, תרבות וזכרון ענק של געגוע...

 

[adam111L]

המרפאה

לא נמצאת ברחוב הס? אני הייתי במכבי והייתי הולך למרפאה ברחוב הס, אלא אם כן אני ממש טועה וזה היה בביאליק. בכל מקרה, שום דבר טוב לא יצא מזה, בין אם בהס ובין אם בביאליק. מי שלא ראה את השיניים שלי לא ראה שיניים עקומות מימיו. ואגב, מי שאי פעם זכה לשבור יד או רגל או כל דבר אחר בתל אביב, בטוח מכיר את המכון הרנטגני שגם כן ממוקם לא הרחק מהאיזור. בקשר ל"אנדטרואה" המפורסם, לא מדובר בספירה עד שלוש בצרפתית מאוד משובשת? אנחנו היינו אומרים "אנדטרוח" שזה נשמע כמו "אן, דט...... רוח!" פאביאן, אהבתי מאוד את ה"דא"ג" שלך, שאם מבטאים אותו לפי איך שהוא כתוב בראשי תיבות, זה נשמע כמו דג. לא יודע אם זה היה במכוון, אבל נחמד מאוד מצידך. מישהו זוכר את בית החולים הדסה שהיה ברחוב בלפור?

 

[רודי ש]

בקצה הרחוב קרוב לאלנבי

היתה מעבדה רפואית. מקום מפחיד לילדים.

 

[Nirvana0]

המרפאה

עדיין קיימת ברחוב הס 19. מכון הרנטגן עבר לרחוב ברנר. לעומת זאת, לא זכור לי שהיה בית חולים הדסה בבלפור, מה שכן באיזור ממש היה בית חולים ששכחתי איך קראו לו.

 

[פאביאן]

ואללה,

ואני חשבתי שגיליתי את אמריקה עם מקורות ה"אנדטרואה" ונורא רציתי לשתף את החברה בחדוות הידיעה. מסתבר שמדובר בסתם הצתה מאוחרת כמעט בטוחה שבתקופתי היתה מרפאה גם בבניין ישן ברחוב ביאליק שכנראה נסגרה מאוחר יותר, אבל עברו כבר יותר מ-20 שנה ולזכרון לפעמים יש גרסאות משלו. באשר לדא"ג, לצערי אני לא עד כדי כך מתוחכמת אבל מכיוון שמצא חן בעינייך מקדישה לך אותו בדיעבד

. לאיודעת אם זוכרת את ב"ח הדסה שברחוב בלפור, אבל היתה מרפאה (ב"ח) נוספת בסביבה אליה הייתי מלווה לעיתים את סבתא שלי (כדי לתרגם לה מעברית להונגרית) ואח"כ היינו הולכות לשתות קקאו ולאכול עוגה בבית קפה בבן יהודה. אח איזו נוסטלגיה.