על קנאה
- פותח הנושא ehudt
- פורסם בתאריך
אני אנסה להסביר
אז ככה. משום מה, מוטבע בנו (לפחות בי) שקנאה היא תכונה רעה, ואז כשאני חש קנאה אני גם חש אשמה, ואני מסתיר את הקנאה במקום להתמודד איתה. עכשיו להודות בפני עצמך בקנאה זה השלב הראשון. אבל מה הלאה? איך מתמודדים עם קנאה? נראה לי שהשאלה הראשונה שצריך לענות עליה כדי להבין היא: מה זה קנאה?
אז ככה. משום מה, מוטבע בנו (לפחות בי) שקנאה היא תכונה רעה, ואז כשאני חש קנאה אני גם חש אשמה, ואני מסתיר את הקנאה במקום להתמודד איתה. עכשיו להודות בפני עצמך בקנאה זה השלב הראשון. אבל מה הלאה? איך מתמודדים עם קנאה? נראה לי שהשאלה הראשונה שצריך לענות עליה כדי להבין היא: מה זה קנאה?
אממ...
"עכשיו להודות בפני עצמך בקנאה זה השלב הראשון. אבל מה הלאה?" מה המטרה שלך? להפסיק לקנאות? (אם תמשיך אם המה המטרה של להפסיק לקנאות ואז משם למה המטרה של &^%&^ אולי תגלה דברים חדשים ומעניינים על עצמך, אולי הם אפילו יעזרו לך "לתמודד" במקום "להדחיק") אז אולי תתחיל מלהיות מודע ולא חייב להיות הלאה מתוכנן, יכול להיות שכבר מספיק יהיה להודות בפני עצמך שאתה מקנא ואז כבר דברים ייחשפו ויהיה לך נורא ברור איך אתה רוצה לפעול "הלאה". או שתבנה לעצמך תוכנית לפי ההרגשה שלך (עדיף שקודם תתחיל להודות בפני עצמך... כי אז תראה איך זה משפיע עליך) נגיד להודות בפני עצמך שאתה מקנא ולאחר מכן להסכים עם זה! להודות בפני עצמך שעולות בך תחושות וכאלה ופשוט לקבל את זה... ואז להתחיל לחשוב, איך התחושה הזאת תעזור לי? מה היא תמנע ממני? האם היא תזיק לי באיזשהו אופן? ולהחליט מה אתה מעדיף ומה אתה רוצה... זאת רק דוגמא קטנה, אתה יכול לפתח את זה לאלף כיוונים. הינה, חווית על בשרך איך מה שאחרים עונים לך יכול להיות נורא מטעה, אז אולי במקום לשאול את השאלה הזאת בפורום תשאל את עצמך? בפעם הבאה שתקנא, תנסה להבין את המצב בו אתה נמצא, זה בטח יענה לך...
"עכשיו להודות בפני עצמך בקנאה זה השלב הראשון. אבל מה הלאה?" מה המטרה שלך? להפסיק לקנאות? (אם תמשיך אם המה המטרה של להפסיק לקנאות ואז משם למה המטרה של &^%&^ אולי תגלה דברים חדשים ומעניינים על עצמך, אולי הם אפילו יעזרו לך "לתמודד" במקום "להדחיק") אז אולי תתחיל מלהיות מודע ולא חייב להיות הלאה מתוכנן, יכול להיות שכבר מספיק יהיה להודות בפני עצמך שאתה מקנא ואז כבר דברים ייחשפו ויהיה לך נורא ברור איך אתה רוצה לפעול "הלאה". או שתבנה לעצמך תוכנית לפי ההרגשה שלך (עדיף שקודם תתחיל להודות בפני עצמך... כי אז תראה איך זה משפיע עליך) נגיד להודות בפני עצמך שאתה מקנא ולאחר מכן להסכים עם זה! להודות בפני עצמך שעולות בך תחושות וכאלה ופשוט לקבל את זה... ואז להתחיל לחשוב, איך התחושה הזאת תעזור לי? מה היא תמנע ממני? האם היא תזיק לי באיזשהו אופן? ולהחליט מה אתה מעדיף ומה אתה רוצה... זאת רק דוגמא קטנה, אתה יכול לפתח את זה לאלף כיוונים. הינה, חווית על בשרך איך מה שאחרים עונים לך יכול להיות נורא מטעה, אז אולי במקום לשאול את השאלה הזאת בפורום תשאל את עצמך? בפעם הבאה שתקנא, תנסה להבין את המצב בו אתה נמצא, זה בטח יענה לך...
קנאה משמעה שאדם רוצה לקנות
הקנאה אינה מידה רעה בתוכנה, אלא היא שלילית ברוב מקרי ביטויה. האדם לרוב חפץ לקנות - שיהיה בקן שלו, מה שאינו בר יישום, או מה שאינו שייך לו מבחינה משפטית ויושר אנושי. לכן זו מידה שכללית היא רעה, כי האדם הישר אמור לראות בשלו את קניינו, ובשלם אחרים את קניינם, ולא את קנינו - קנאתו. [לתגובות, עדיף גם לשלוח מסר, כי אני לא מבקר פה הרבה]
הקנאה אינה מידה רעה בתוכנה, אלא היא שלילית ברוב מקרי ביטויה. האדם לרוב חפץ לקנות - שיהיה בקן שלו, מה שאינו בר יישום, או מה שאינו שייך לו מבחינה משפטית ויושר אנושי. לכן זו מידה שכללית היא רעה, כי האדם הישר אמור לראות בשלו את קניינו, ובשלם אחרים את קניינם, ולא את קנינו - קנאתו. [לתגובות, עדיף גם לשלוח מסר, כי אני לא מבקר פה הרבה]
לדעתי, קנאה מצביע על חוסר בטחון
כעקרון אני יכול לסווג קנאה לשני סוגים: 1. קנאה במשהו שיש לאחר ואין לך. 2. קנאה בזוגיות. קנאה מהסוג הראשון נגרמת כתוצאה של חוסר בטחון עצמי, חוסר שלמות עצמית, חוסר קבלה עצמית, חוסר אהבה עצמית (שמות שונים לדברים דומים). כיוון שפילוסופית החיים שלי מבוססת בצורה מאוד חזקה על עקרונות של קבלה ואהבה עצמית, מבחינתי קנאה היא תכונה שלילית. אפשר בהחלט להבין את קיומה, כיוון שבימינו רוב האנשים לא מקבלים את עצמם כמו שהם כתוצאה של תחרותיות שמושרשת מאוד חזק בחברה של ימינו, אבל מבחינתי היא כמו סימפטום של מחלה. הפתרון הוא להתמודד עם המחלה ולא עם הסימפטום - כלומר להגיע למצב של קבלה עצמית (כמה שיותר) מלאה, וכתוצאה מכך גם הקנאה תעלם... בעוד שקנאה מהסוג הראשון נגרמת כתוצאה מחוסר בטחון עצמי, קנאה מהסוג השני נגרמת כתוצאה מחוסר בטחון בין בני זוג. כאשר אין בטחון הקשר לדעתי הוא קשר חולה ואין לו הרבה סיכוי לשרוד לאורך זמן. לכן במקרה הזה צריך להשתדל לבנות את הבטחון הזה, וזה יכול להיות מאוד קשה, אבל לדעתי זה הכרחי להמשך הקשר. לסיכום, לדעתי קנאה כשלעצמה היא דבר מאוד לא רצוי, אבל היא רק סימפטום שמראה על בעיות אישיות או בין-אישיות, והיא כמו נורה אדומה שאמורה להצביע על דבר שרצוי לנסות לתקן. אני לא התייחסתי לאמצעים לתקן את הבעיות עליהן מצביעה הקנאה, אבל זה כבר נושא לדיון אחר...
כעקרון אני יכול לסווג קנאה לשני סוגים: 1. קנאה במשהו שיש לאחר ואין לך. 2. קנאה בזוגיות. קנאה מהסוג הראשון נגרמת כתוצאה של חוסר בטחון עצמי, חוסר שלמות עצמית, חוסר קבלה עצמית, חוסר אהבה עצמית (שמות שונים לדברים דומים). כיוון שפילוסופית החיים שלי מבוססת בצורה מאוד חזקה על עקרונות של קבלה ואהבה עצמית, מבחינתי קנאה היא תכונה שלילית. אפשר בהחלט להבין את קיומה, כיוון שבימינו רוב האנשים לא מקבלים את עצמם כמו שהם כתוצאה של תחרותיות שמושרשת מאוד חזק בחברה של ימינו, אבל מבחינתי היא כמו סימפטום של מחלה. הפתרון הוא להתמודד עם המחלה ולא עם הסימפטום - כלומר להגיע למצב של קבלה עצמית (כמה שיותר) מלאה, וכתוצאה מכך גם הקנאה תעלם... בעוד שקנאה מהסוג הראשון נגרמת כתוצאה מחוסר בטחון עצמי, קנאה מהסוג השני נגרמת כתוצאה מחוסר בטחון בין בני זוג. כאשר אין בטחון הקשר לדעתי הוא קשר חולה ואין לו הרבה סיכוי לשרוד לאורך זמן. לכן במקרה הזה צריך להשתדל לבנות את הבטחון הזה, וזה יכול להיות מאוד קשה, אבל לדעתי זה הכרחי להמשך הקשר. לסיכום, לדעתי קנאה כשלעצמה היא דבר מאוד לא רצוי, אבל היא רק סימפטום שמראה על בעיות אישיות או בין-אישיות, והיא כמו נורה אדומה שאמורה להצביע על דבר שרצוי לנסות לתקן. אני לא התייחסתי לאמצעים לתקן את הבעיות עליהן מצביעה הקנאה, אבל זה כבר נושא לדיון אחר...
אם ניקח מצב שבו אדם הרגיש
שהוא פחות #$#$% מחברו ובגלל זה אותו אדם התחיל לקנאות בחבר שלו, הקנאה עשתה לו מוטיבציה בלתי יאמנת וכך קיבל את מה שרצה, מה רע? תראה, אני מסכימה איתך בקשר לשלמות אני חושבת שקנאה נובעת מחוסר שלמות, האדם כן צריך לשאוף הלאה או משהו בסגנון (לא התעמקתי במטרה של התכונה הזאת יותר מדיי) אבל לא יכול לעשות את זה מתוך שלמות ולכן מחפה על כך בצורה שנקראת "קנאה", אך בכל זאת הקנאה הזאת עוזרת...
שהוא פחות #$#$% מחברו ובגלל זה אותו אדם התחיל לקנאות בחבר שלו, הקנאה עשתה לו מוטיבציה בלתי יאמנת וכך קיבל את מה שרצה, מה רע? תראה, אני מסכימה איתך בקשר לשלמות אני חושבת שקנאה נובעת מחוסר שלמות, האדם כן צריך לשאוף הלאה או משהו בסגנון (לא התעמקתי במטרה של התכונה הזאת יותר מדיי) אבל לא יכול לעשות את זה מתוך שלמות ולכן מחפה על כך בצורה שנקראת "קנאה", אך בכל זאת הקנאה הזאת עוזרת...
קיבל את מה שרצה באמת או...
או קיבל פשוט את מה שהיה לחברו? טוב, ברור שעקב הקנאה הוא פשוט רצה את מה שהיה לחברו, אבל הרצון הזה לא בה מתוכו אלא מהקנאה, לכן לדעתי רצון כזה לא אמיתי והוא לאו דווקא יביא לאושר אמיתי, הוא כן יכול להביא להרבה סבל מיותר. חוץ מזה הקנאה הזאת שגורמת כביכול "לשאוף הלאה" באה לעתים קרובות בעקבות כל מיני מוסכמות חברתיות שלעיתים גם תלויות באופנה שבאה וחולפת ובמקום שבו האדם גר (המוסכמות החברתיות קובועת מה זה ה"הלאה" הזה...). כך שזה לא משהו שנובע מרצון פנימי כלשהו, אלא יותר שאיפה להיות כמו כולם או כמו שמקובל להיות... ממש לא מזמן כתבת כאן בתגובה למישהי שהיא לא צריכה לענות את עצמה בלימודים אם היא לא אוהבת ללמוד. נניח והיא היתה כותבת בהודעה שלה שהיא מקנאה ביכולת של חבריה ללמוד ימים ולילות בלי הפסקה. האם זה היה משנה את תשובתך?... ואולי, בדיוק כמו שכתבת עכשיו, זה היה נותן לה "מוטיבציה שלא תאמן" והיא היתה משיגה תואר שלישי בכמה מקצועות בו זמנית... "מה רע?"... האם זה היה משנה את העובדה שהיא היתה צריכה לסבול בשביל זה? האם זה היה באמת עושה אותה מאושרת, או רק "מוצלחת" מבחינה חברתית? אני מאמין שרק שלמות פנימית מביאה לאושר אמיתי... ברור שלא הכל שחור ולבן, אנחנו כן צריכים פה ושם לשאוף להתאים את עצמינו גם להגדרות חברתיות מינימליות (למשל נקיון, נימוס, יחס בין אנשים - כלומר צריך לכבד אחרים), אבל ברגע שזה עובר את הגבול וגורם לנו סבל, זה כבר לא טוב לדעתי... אלא אם כן מישהו נהנה מלענות את עצמו...
בהקשר הזה אני גם רוצה לצטט את דאגלאס אדמס, מסיפרו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (אין לי כוח "לשאוף הלאה" ולתרגם עכשיו...
): "It is an important and popular fact that things are not always what they seem. For instance, on the planet Earth, man had always assumed that he was more intelligent than dolphins because he had achieved so much - the wheel, New York, wars and so on - whilst all the dolphins had ever done was muck about in the water having a good time. But conversely, the dolphins had always believed that they were far more intelligent than man - for precisely the same reasons. " זה היה בקשר ל"לשאוף הלאה" ואיך אפשר לפרש את זה...
אבל עכשיו את יכולה לשאול אותי: "ומה אם מישהו מקנא בשלמות העצמית של אדם אחר?...". אופס, איך אני יוצא מזה?!
ממממ.... "לכל כלל יש יוצא מן הכלל?..."
או קיבל פשוט את מה שהיה לחברו? טוב, ברור שעקב הקנאה הוא פשוט רצה את מה שהיה לחברו, אבל הרצון הזה לא בה מתוכו אלא מהקנאה, לכן לדעתי רצון כזה לא אמיתי והוא לאו דווקא יביא לאושר אמיתי, הוא כן יכול להביא להרבה סבל מיותר. חוץ מזה הקנאה הזאת שגורמת כביכול "לשאוף הלאה" באה לעתים קרובות בעקבות כל מיני מוסכמות חברתיות שלעיתים גם תלויות באופנה שבאה וחולפת ובמקום שבו האדם גר (המוסכמות החברתיות קובועת מה זה ה"הלאה" הזה...). כך שזה לא משהו שנובע מרצון פנימי כלשהו, אלא יותר שאיפה להיות כמו כולם או כמו שמקובל להיות... ממש לא מזמן כתבת כאן בתגובה למישהי שהיא לא צריכה לענות את עצמה בלימודים אם היא לא אוהבת ללמוד. נניח והיא היתה כותבת בהודעה שלה שהיא מקנאה ביכולת של חבריה ללמוד ימים ולילות בלי הפסקה. האם זה היה משנה את תשובתך?... ואולי, בדיוק כמו שכתבת עכשיו, זה היה נותן לה "מוטיבציה שלא תאמן" והיא היתה משיגה תואר שלישי בכמה מקצועות בו זמנית... "מה רע?"... האם זה היה משנה את העובדה שהיא היתה צריכה לסבול בשביל זה? האם זה היה באמת עושה אותה מאושרת, או רק "מוצלחת" מבחינה חברתית? אני מאמין שרק שלמות פנימית מביאה לאושר אמיתי... ברור שלא הכל שחור ולבן, אנחנו כן צריכים פה ושם לשאוף להתאים את עצמינו גם להגדרות חברתיות מינימליות (למשל נקיון, נימוס, יחס בין אנשים - כלומר צריך לכבד אחרים), אבל ברגע שזה עובר את הגבול וגורם לנו סבל, זה כבר לא טוב לדעתי... אלא אם כן מישהו נהנה מלענות את עצמו...
../images/Emo110.gif
או קיבל פשוט את מה שהיה לחברו? קיבל את מה שרצה, יכול להיות שמה שהוא רצה היה זהה למה שיש לחברו במקרה שזה חפץ, יכול להיות שמה שלו יש יותר טוב ממה שיש לחברו. יכול להיות שבכלל מה שהוא קיבל זה משהו נפשי/ התנהגותי וכיו"ב ואז זה בחיים(!) לא יכול להיות זהה! בקיצור הוא קיבל את מה שרצה. אבל הרצון הזה לא בה מתוכו אלא מהקנאה, לכן לדעתי רצון כזה לא אמיתי והוא לאו דווקא יביא לאושר אמיתי, הוא כן יכול להביא להרבה סבל מיותר איך הרצון יכול לא לבוא מתוכו!? האם הקנאה היא איזו יישות נפרדת? האם בגלל שאתה לא אוהב אותה אתה יכול להגיד שהיא לא חלק מהבנאדם עצמו?! קיימת קנאה והיא חלק ממה שהבנאדם אימץ לעצמו בתור "תכונה" או לא בדיוק תכונה, לא יודעת זה לא עקרוני אתה יכול לקרוא לזה איך שבא לך... העקרון הוא שהאדם אימץ לעצמו את הקנאה והפך אותה לחלק ממנו, לכלי שהוא משתמש בו כבר באופן אוטומטי, הקנאה באה מתוכו. אם היא באה מתוכו זה לא אומר שהוא לא יכול להתנגד לה, פשוט יש חלק שני בו שיודע שהקנאה יותר הורסת מאשר עוזרת. עם השאר אני די מסכימה, אבל אני לא בעלת חכמת חיים מספקת כדיי להיות בטוחה במה שאני אומרת (בעיניין הזה). כך שזה לא משהו שנובע מרצון פנימי כלשהו, אלא יותר שאיפה להיות כמו כולם או כמו שמקובל להיות... לא נכון! נניח והיא היתה כותבת בהודעה שלה שהיא מקנאה ביכולת של חבריה ללמוד ימים ולילות בלי הפסקה. האם זה היה משנה את תשובתך?... לא יודעת... יכול להיות. ואולי, בדיוק כמו שכתבת עכשיו, זה היה נותן לה "מוטיבציה שלא תאמן" והיא היתה משיגה תואר שלישי בכמה מקצועות בו זמנית... "מה רע?"... לא יודעת מה רע, אם זה רע או טוב זאת החלטה שלה לא שלי. האם זה היה משנה את העובדה שהיא היתה צריכה לסבול בשביל זה? אם זה היה נותן לה מוטיבציה עצומה היא היתה הרבה פחות סובלת יכול להיות שבכלל לא היתה סובלת. יכול מאד להיות שהיא היתה משיגה תואר שלישי בלי לסבול... אני לא יודעת. האם זה היה באמת עושה אותה מאושרת, או רק "מוצלחת" מבחינה חברתית? אני מניחה שרק מוצלחת מבחינה חברתית, או שאפילו זה לא. אבל למה לסמוך על מה שאני מניחה?! מאיפה אני יודעת?! יכול להיות שזה היה גורם לה למצוא את אהבת חייה, לקבל מליונים, להוליד ילדים יפים וחכמים ואז לנסוע למזרח לפשוג באיזה גורו ולעשות מדיטציה כל היום. יכול להיות שבדיוק יום אח"כ היא היתה נדרסת ומתה. יכול להיות... תגיד, למה אתה חושב שקיימת "קנאה"?
או קיבל פשוט את מה שהיה לחברו? קיבל את מה שרצה, יכול להיות שמה שהוא רצה היה זהה למה שיש לחברו במקרה שזה חפץ, יכול להיות שמה שלו יש יותר טוב ממה שיש לחברו. יכול להיות שבכלל מה שהוא קיבל זה משהו נפשי/ התנהגותי וכיו"ב ואז זה בחיים(!) לא יכול להיות זהה! בקיצור הוא קיבל את מה שרצה. אבל הרצון הזה לא בה מתוכו אלא מהקנאה, לכן לדעתי רצון כזה לא אמיתי והוא לאו דווקא יביא לאושר אמיתי, הוא כן יכול להביא להרבה סבל מיותר איך הרצון יכול לא לבוא מתוכו!? האם הקנאה היא איזו יישות נפרדת? האם בגלל שאתה לא אוהב אותה אתה יכול להגיד שהיא לא חלק מהבנאדם עצמו?! קיימת קנאה והיא חלק ממה שהבנאדם אימץ לעצמו בתור "תכונה" או לא בדיוק תכונה, לא יודעת זה לא עקרוני אתה יכול לקרוא לזה איך שבא לך... העקרון הוא שהאדם אימץ לעצמו את הקנאה והפך אותה לחלק ממנו, לכלי שהוא משתמש בו כבר באופן אוטומטי, הקנאה באה מתוכו. אם היא באה מתוכו זה לא אומר שהוא לא יכול להתנגד לה, פשוט יש חלק שני בו שיודע שהקנאה יותר הורסת מאשר עוזרת. עם השאר אני די מסכימה, אבל אני לא בעלת חכמת חיים מספקת כדיי להיות בטוחה במה שאני אומרת (בעיניין הזה). כך שזה לא משהו שנובע מרצון פנימי כלשהו, אלא יותר שאיפה להיות כמו כולם או כמו שמקובל להיות... לא נכון! נניח והיא היתה כותבת בהודעה שלה שהיא מקנאה ביכולת של חבריה ללמוד ימים ולילות בלי הפסקה. האם זה היה משנה את תשובתך?... לא יודעת... יכול להיות. ואולי, בדיוק כמו שכתבת עכשיו, זה היה נותן לה "מוטיבציה שלא תאמן" והיא היתה משיגה תואר שלישי בכמה מקצועות בו זמנית... "מה רע?"... לא יודעת מה רע, אם זה רע או טוב זאת החלטה שלה לא שלי. האם זה היה משנה את העובדה שהיא היתה צריכה לסבול בשביל זה? אם זה היה נותן לה מוטיבציה עצומה היא היתה הרבה פחות סובלת יכול להיות שבכלל לא היתה סובלת. יכול מאד להיות שהיא היתה משיגה תואר שלישי בלי לסבול... אני לא יודעת. האם זה היה באמת עושה אותה מאושרת, או רק "מוצלחת" מבחינה חברתית? אני מניחה שרק מוצלחת מבחינה חברתית, או שאפילו זה לא. אבל למה לסמוך על מה שאני מניחה?! מאיפה אני יודעת?! יכול להיות שזה היה גורם לה למצוא את אהבת חייה, לקבל מליונים, להוליד ילדים יפים וחכמים ואז לנסוע למזרח לפשוג באיזה גורו ולעשות מדיטציה כל היום. יכול להיות שבדיוק יום אח"כ היא היתה נדרסת ומתה. יכול להיות... תגיד, למה אתה חושב שקיימת "קנאה"?
../images/Emo58.gif ../images/Emo3.gif
אהם. קנאה נובעת מרצון לקבל משהו שיש לאחר. לא חשוב אם זה חפץ או לא, אם לא היה את האחר שיש לו "יותר גדול", לא היה במי לקנא ולא היתה שום קנאה. בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שהרצון לא בא מבפנים. כן, טכנית הוא אכן בא מבפנים, אבל הגורם לרצון הוא חיצוני ולא פנימי. זה כמו לעשות משהו בשביל מישהו אחר. אמנם כאשר אנחנו מקנאים אנחנו רוצים להשיג בשביל עצמינו את מה שיש לאחר ולא להשיג משהו בשביל האחר, אבל בשני המקרים לו האחר לא היה קיים, גם הרצון הזה לא היה קיים. בעניין מוטיבציה, לדעתי היא לא מפחיתה מהסבל, מוטיבציה פשוט גורמת לנו להיות מוכנים לסבול בשביל מטרה "נעלה" כביכול, מטרה ש"שווה לסבול בשבילה". אבל אני חושב שהרבה פעמים אנחנו סובלים סתם, וכן לדעתי כאשר אנחנו סובלים בגלל קנאה (בגלל עצם קיום הקנאה או בגלל שאנחנו עושים משהו שאנחנו סובלים ממנו בעקבות הקנאה), אנחנו סובלים מהסיבות הלא נכונות (אצלי סיבות לא נכונות = סיבות שלא מביאות לאושר פנימי אמיתי). אבל מה אני יודע? כמו שאמרתי, אולי יש כאלה שנהנים מהסבל הזה או שאולי אצליהם זה כן מביא לאושר (קשה לי לראות איך בדיוק, אבל מה אני יודע?)... בסופו של דבר כאן זה פורום פילוסופיה. מצד אחד פילוסופיה היא דבר אישי וסובייקטיבי, כלומר כל אדם חי לפי פילוסופיית חיים אישית שלו. מצד שני פילוסופיה בד"כ מכלילה, כלומר היא מנסה להסביר את כל התופעות אצל כל האנשים ע"י מספר כללי יסוד מצומצם יחסית... כך שאמנם אני מכליל בהסברים שלי, אבל מצד שני ההסברים שלי הם גם סובייקטיביים ומתייחסים לפילוסופיית החיים שלי והנסיון האישי שלי. למה אני חושב שקיימת קנאה? לא חשבתי על זה יותר מדי עד היום. היום חשבתי ובינתיים הגעתי למסקנה שהיא כנראה אחת מאותן התכונות ההיסטוריות שאין יותר צורך בהן או שהן רק מזיקות בימינו (שוב, מזיקות מבחינתי). הרבה מהתכונות שלנו הן תכונות שהוטבעו בנו כדי להתאים אותנו לחוקי הטבע האכזריים, דהיינו "החזק שורד". החוק הזה נכון לא רק לגזעים אלא גם ליחידים בתוך אותו גזע. כיוון שבטבע של פעם לא היה מספיק מהכל בשביל כולם, כולם היו צריכים להתחרות על הכל. אולי קנאה היא אחד המנגנונים שאמור להניע אותנו להתחרות. המטרה של התחרות התמידית הזאת בטבע גם בין יחידים באותו הגזע היא לשפר את מאגר הגנים. רק החזקים שורדים, והילדים שלהם יהיו יותר חזקים. מאגר הגנים משתפר עם הזמן, מתאים את עצמו לאט-לאט לסביבה האכזרית וכך הגזע כולו הופך לחזק יותר. הכל טוב ויפה, רק שחוקי הטבע האלה הם מאוד "לא אנושיים". כלומר אין רגישות בטבע, אין התחשבות, אין "אנושיות". בחברה של ימינו יש מספיק לכולם (לפחות בחלק מהעולם). יש מספיק אוכל, יש מספיק בתים ומרחב מחייה, יש מספיק בחורות (כן, הסיבה שגברים מקנאים באחרים בגלל בנות זוג היא שפעם כנראה לא כל אחד היה "מורשה" להזדווג). בעולם של ימינו אין כבר כ"כ צורך להוכיח את עצמינו מול אחרים כדי לשרוד. בעצם, עדיין יש ויש הרבה, אבל לדעתי זה ממש לא הכרחי, זה אפילו די שלילי בעיניי, וזה נובע מאותן הסיבות ההיסטוריות שציינתי קודם. זה לא משהו שחייבים אותו כדי לקיים את החברה של ימינו לאורך זמן. שוב, לא הכל שחור ולבן. תחרותיות בתחומים מסויימים ועד רמה מסויימת היא כן טובה, אבל קנאה מביאה לתחרותיות בכל התחומים ותחרותיות אכזרית ביותר. תחרותיות שלדעתי רק פוגעת באושר של רובינו... ושוב, אם הקנאה והתחרותיות הן על עצם ההשלמה והיכולת לא לקנאות, זה יוצא מן הכלל...
אהם. קנאה נובעת מרצון לקבל משהו שיש לאחר. לא חשוב אם זה חפץ או לא, אם לא היה את האחר שיש לו "יותר גדול", לא היה במי לקנא ולא היתה שום קנאה. בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שהרצון לא בא מבפנים. כן, טכנית הוא אכן בא מבפנים, אבל הגורם לרצון הוא חיצוני ולא פנימי. זה כמו לעשות משהו בשביל מישהו אחר. אמנם כאשר אנחנו מקנאים אנחנו רוצים להשיג בשביל עצמינו את מה שיש לאחר ולא להשיג משהו בשביל האחר, אבל בשני המקרים לו האחר לא היה קיים, גם הרצון הזה לא היה קיים. בעניין מוטיבציה, לדעתי היא לא מפחיתה מהסבל, מוטיבציה פשוט גורמת לנו להיות מוכנים לסבול בשביל מטרה "נעלה" כביכול, מטרה ש"שווה לסבול בשבילה". אבל אני חושב שהרבה פעמים אנחנו סובלים סתם, וכן לדעתי כאשר אנחנו סובלים בגלל קנאה (בגלל עצם קיום הקנאה או בגלל שאנחנו עושים משהו שאנחנו סובלים ממנו בעקבות הקנאה), אנחנו סובלים מהסיבות הלא נכונות (אצלי סיבות לא נכונות = סיבות שלא מביאות לאושר פנימי אמיתי). אבל מה אני יודע? כמו שאמרתי, אולי יש כאלה שנהנים מהסבל הזה או שאולי אצליהם זה כן מביא לאושר (קשה לי לראות איך בדיוק, אבל מה אני יודע?)... בסופו של דבר כאן זה פורום פילוסופיה. מצד אחד פילוסופיה היא דבר אישי וסובייקטיבי, כלומר כל אדם חי לפי פילוסופיית חיים אישית שלו. מצד שני פילוסופיה בד"כ מכלילה, כלומר היא מנסה להסביר את כל התופעות אצל כל האנשים ע"י מספר כללי יסוד מצומצם יחסית... כך שאמנם אני מכליל בהסברים שלי, אבל מצד שני ההסברים שלי הם גם סובייקטיביים ומתייחסים לפילוסופיית החיים שלי והנסיון האישי שלי. למה אני חושב שקיימת קנאה? לא חשבתי על זה יותר מדי עד היום. היום חשבתי ובינתיים הגעתי למסקנה שהיא כנראה אחת מאותן התכונות ההיסטוריות שאין יותר צורך בהן או שהן רק מזיקות בימינו (שוב, מזיקות מבחינתי). הרבה מהתכונות שלנו הן תכונות שהוטבעו בנו כדי להתאים אותנו לחוקי הטבע האכזריים, דהיינו "החזק שורד". החוק הזה נכון לא רק לגזעים אלא גם ליחידים בתוך אותו גזע. כיוון שבטבע של פעם לא היה מספיק מהכל בשביל כולם, כולם היו צריכים להתחרות על הכל. אולי קנאה היא אחד המנגנונים שאמור להניע אותנו להתחרות. המטרה של התחרות התמידית הזאת בטבע גם בין יחידים באותו הגזע היא לשפר את מאגר הגנים. רק החזקים שורדים, והילדים שלהם יהיו יותר חזקים. מאגר הגנים משתפר עם הזמן, מתאים את עצמו לאט-לאט לסביבה האכזרית וכך הגזע כולו הופך לחזק יותר. הכל טוב ויפה, רק שחוקי הטבע האלה הם מאוד "לא אנושיים". כלומר אין רגישות בטבע, אין התחשבות, אין "אנושיות". בחברה של ימינו יש מספיק לכולם (לפחות בחלק מהעולם). יש מספיק אוכל, יש מספיק בתים ומרחב מחייה, יש מספיק בחורות (כן, הסיבה שגברים מקנאים באחרים בגלל בנות זוג היא שפעם כנראה לא כל אחד היה "מורשה" להזדווג). בעולם של ימינו אין כבר כ"כ צורך להוכיח את עצמינו מול אחרים כדי לשרוד. בעצם, עדיין יש ויש הרבה, אבל לדעתי זה ממש לא הכרחי, זה אפילו די שלילי בעיניי, וזה נובע מאותן הסיבות ההיסטוריות שציינתי קודם. זה לא משהו שחייבים אותו כדי לקיים את החברה של ימינו לאורך זמן. שוב, לא הכל שחור ולבן. תחרותיות בתחומים מסויימים ועד רמה מסויימת היא כן טובה, אבל קנאה מביאה לתחרותיות בכל התחומים ותחרותיות אכזרית ביותר. תחרותיות שלדעתי רק פוגעת באושר של רובינו... ושוב, אם הקנאה והתחרותיות הן על עצם ההשלמה והיכולת לא לקנאות, זה יוצא מן הכלל...
אבל...
אהם. קנאה נובעת מרצון לקבל משהו שיש לאחר. לא חשוב אם זה חפץ או לא, אם לא היה את האחר שיש לו "יותר גדול", לא היה במי לקנא ולא היתה שום קנאה. בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שהרצון לא בא מבפנים. כן, טכנית הוא אכן בא מבפנים, אבל הגורם לרצון הוא חיצוני ולא פנימי. זה כמו לעשות משהו בשביל מישהו אחר גם חכמה נובעת מ"האחר" שהרי לא היינו יכולים לדעת דברים על "העולם" אם הוא לא היה קיים, ולא היה לנו למי להשוות את "חכמתינו" אז ככה היא בכלל לא היתה קיימת. גם אהבה לא הייתה קיימת ללא האחר וגם השפה וגם אתה לא היית קיים ללא האחר שהרי לאמא שלך לא היה עם מי ל@#$#@ כדיי לייצר אותך... אז מה כן בא מבפנים? איזה גורם לרצון יש פנימי ולא חיצוני? טוב, אני צריכה לעוף אמשיך אח"כ
אהם. קנאה נובעת מרצון לקבל משהו שיש לאחר. לא חשוב אם זה חפץ או לא, אם לא היה את האחר שיש לו "יותר גדול", לא היה במי לקנא ולא היתה שום קנאה. בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שהרצון לא בא מבפנים. כן, טכנית הוא אכן בא מבפנים, אבל הגורם לרצון הוא חיצוני ולא פנימי. זה כמו לעשות משהו בשביל מישהו אחר גם חכמה נובעת מ"האחר" שהרי לא היינו יכולים לדעת דברים על "העולם" אם הוא לא היה קיים, ולא היה לנו למי להשוות את "חכמתינו" אז ככה היא בכלל לא היתה קיימת. גם אהבה לא הייתה קיימת ללא האחר וגם השפה וגם אתה לא היית קיים ללא האחר שהרי לאמא שלך לא היה עם מי ל@#$#@ כדיי לייצר אותך... אז מה כן בא מבפנים? איזה גורם לרצון יש פנימי ולא חיצוני? טוב, אני צריכה לעוף אמשיך אח"כ
דווקא חכמה זה לא משהו שחייבים...
להשוות למישהו אחר. זאת כל הנקודה שלי. אני נגד השוואות. לגבי החכמה עצמה, אומרים "אין חכם כבעל נסיון", ואני גם מאמין שהנסיון חייב להיות של האדם עצמו. אדם נהיה יותר חכם כאשר הוא לומד מהנסיון של עצמו ולא עושה את הטעויות שעשה בעבר, בכך גורם לעצמו להיות מאושר יותר. ההגדרה האישית שלי ל"טעות" זה "משהו שפוגע באושר". למשל, לקנא זאת טעות בעיניי, למרות שקשה מאוד לשלוט על קנאה. וכן, אני עדיין חושב שקנאה לרוב פוגעת באושר. אז רצוי שאדם יהיה חכם ביחס לעצמו (או לעצמו בעבר). זה שהוא חכם יותר ממישהו אחר לפי איזשהן הגדרות גורפות לגבי "חכמה" לא מוסיף ולא גורע בעיניי. בדיוק כמו שהעובדה שמישהו פחות חרוץ/מוצלח בלימודים ממישהו אחר לא אמורה לדעתי לגרוע מהכבוד כלפיו או להפריע לו להיות מאושר. אהבה היא כן רגש שנגרם ע"י אדם אחר, אבל בניגוד לקנאה זהו רגש שמוסיף לאושר ולשלמות הפנימית שלנו, ולא רגש שגורע ממנה.
להשוות למישהו אחר. זאת כל הנקודה שלי. אני נגד השוואות. לגבי החכמה עצמה, אומרים "אין חכם כבעל נסיון", ואני גם מאמין שהנסיון חייב להיות של האדם עצמו. אדם נהיה יותר חכם כאשר הוא לומד מהנסיון של עצמו ולא עושה את הטעויות שעשה בעבר, בכך גורם לעצמו להיות מאושר יותר. ההגדרה האישית שלי ל"טעות" זה "משהו שפוגע באושר". למשל, לקנא זאת טעות בעיניי, למרות שקשה מאוד לשלוט על קנאה. וכן, אני עדיין חושב שקנאה לרוב פוגעת באושר. אז רצוי שאדם יהיה חכם ביחס לעצמו (או לעצמו בעבר). זה שהוא חכם יותר ממישהו אחר לפי איזשהן הגדרות גורפות לגבי "חכמה" לא מוסיף ולא גורע בעיניי. בדיוק כמו שהעובדה שמישהו פחות חרוץ/מוצלח בלימודים ממישהו אחר לא אמורה לדעתי לגרוע מהכבוד כלפיו או להפריע לו להיות מאושר. אהבה היא כן רגש שנגרם ע"י אדם אחר, אבל בניגוד לקנאה זהו רגש שמוסיף לאושר ולשלמות הפנימית שלנו, ולא רגש שגורע ממנה.
לא אמרתי "מישהו" אמרתי "משהו"...
(למיטב זיכרוני, לא קראתי את מה שכתבתי שוב) אבל בכל מקרה, לא מסכימה איתך... איך יהיה חכם אם לא יהיה מישהו פחות חכם-"טיפש" "בור" "עילג" "חסר נסיון" (הרי חכמה יש במגוון "נושאים" או מה שזה לא יהיה- אני מקווה שהבנת על מה אני מדברת). ציטטת-"אין חכם כבעל נסיון"- האם הנסיון לא תלוי באנשים אחרים? לא הכל אדם חווה בזכות עצמו, אני חושבת שאם כבר אז להיפך, הרי אנחנו חיים בחברה! נגיד יש לי עברתי איזה נסיון שהחכים אותי רוב הסיכויים שהוא קרא או בביצפר או באונ' או בעבודה... או בגן החיות <שאותו אנשים בנו>... אנחנו ח-ב-ר-ה! אי אפשר להתחמק מזה... חוץ מזה, מה אתה אומר על כל הספרים שאנשים כתבו? על כל המורים שמלמדים אותך? כל ההסטוריה של הדת, המאגיה, המדע, הטכנולוגיה (ואני מתכוונת לכל דבר כשאני אומרת טכ' כולל לבוש, רהיטים, משקפיים וכו' וכו') מה עם כל אלו? הרי איך אתה היית חי ללא נסיון של אחרים? איך אתה היית לומד ללא אחרים? אתה אוכל מאכלים מסויימים בגלל שמישהו אחר היה חכם והמציא דרך להכין "לחם"! למה להמציא את הגלגל מחדש? אתה יוצא מנקודה בה אתה מניח שקנאה היא דבר רע בהכרח! למה??? בדיוק אתמול ראיתי תוכנית שבא האישה קנאה בטלוויזיה כי בעלה מקדיש לטלוויזיה יותר זמן ו"יחס" ואותה (את אישתו) הוא מזניח! אם ניקח סיטואציה כזו ונפתח אותה... האישה תנסה לגרום לבעלה לחזור ולהתייחס אליה! וכך היא תיהיה יותר מאושרת כי היחס בינה לבין בעלה יהיה יותר טוב, יהיו בטח גם פחות ריבים כי השפה תיהיה יותר משותפת אם יהיו פחות ריבים הילדים בטח פחות יסבלו בבית וכו' וכו'- אפשר לפתח את זה למלא כיוונים. תנסה למצוא שימושים לא "שליליים" לקנאה, תנסה לראות איך קנאה יכולה לעזור לך במציאת האושר, לא התעמקת עד עכשיו- תתחיל להתעמק! תמצא איך קנאה תעזור לך להיות מאושר! הרי כבר ברור שזאת המטרה שלך, ושכל מה שאתה עושה במודע או שלא במודע חותר להשגת מטרה זו, אז תבדוק למה אתה מקנא ואיך זה מתקשר למטרה שלך. אהבה היא כן רגש שנגרם ע"י אדם אחר, אבל בניגוד לקנאה זהו רגש שמוסיף לאושר ולשלמות הפנימית שלנו, ולא רגש שגורע ממנה. אז עכשיו אתה מבטל את הטיעון שלך שכל רגש שבא מאדם אחר הוא לא אמיתי/ טוב (לא זוכרת מה אמרת שם).
(למיטב זיכרוני, לא קראתי את מה שכתבתי שוב) אבל בכל מקרה, לא מסכימה איתך... איך יהיה חכם אם לא יהיה מישהו פחות חכם-"טיפש" "בור" "עילג" "חסר נסיון" (הרי חכמה יש במגוון "נושאים" או מה שזה לא יהיה- אני מקווה שהבנת על מה אני מדברת). ציטטת-"אין חכם כבעל נסיון"- האם הנסיון לא תלוי באנשים אחרים? לא הכל אדם חווה בזכות עצמו, אני חושבת שאם כבר אז להיפך, הרי אנחנו חיים בחברה! נגיד יש לי עברתי איזה נסיון שהחכים אותי רוב הסיכויים שהוא קרא או בביצפר או באונ' או בעבודה... או בגן החיות <שאותו אנשים בנו>... אנחנו ח-ב-ר-ה! אי אפשר להתחמק מזה... חוץ מזה, מה אתה אומר על כל הספרים שאנשים כתבו? על כל המורים שמלמדים אותך? כל ההסטוריה של הדת, המאגיה, המדע, הטכנולוגיה (ואני מתכוונת לכל דבר כשאני אומרת טכ' כולל לבוש, רהיטים, משקפיים וכו' וכו') מה עם כל אלו? הרי איך אתה היית חי ללא נסיון של אחרים? איך אתה היית לומד ללא אחרים? אתה אוכל מאכלים מסויימים בגלל שמישהו אחר היה חכם והמציא דרך להכין "לחם"! למה להמציא את הגלגל מחדש? אתה יוצא מנקודה בה אתה מניח שקנאה היא דבר רע בהכרח! למה??? בדיוק אתמול ראיתי תוכנית שבא האישה קנאה בטלוויזיה כי בעלה מקדיש לטלוויזיה יותר זמן ו"יחס" ואותה (את אישתו) הוא מזניח! אם ניקח סיטואציה כזו ונפתח אותה... האישה תנסה לגרום לבעלה לחזור ולהתייחס אליה! וכך היא תיהיה יותר מאושרת כי היחס בינה לבין בעלה יהיה יותר טוב, יהיו בטח גם פחות ריבים כי השפה תיהיה יותר משותפת אם יהיו פחות ריבים הילדים בטח פחות יסבלו בבית וכו' וכו'- אפשר לפתח את זה למלא כיוונים. תנסה למצוא שימושים לא "שליליים" לקנאה, תנסה לראות איך קנאה יכולה לעזור לך במציאת האושר, לא התעמקת עד עכשיו- תתחיל להתעמק! תמצא איך קנאה תעזור לך להיות מאושר! הרי כבר ברור שזאת המטרה שלך, ושכל מה שאתה עושה במודע או שלא במודע חותר להשגת מטרה זו, אז תבדוק למה אתה מקנא ואיך זה מתקשר למטרה שלך. אהבה היא כן רגש שנגרם ע"י אדם אחר, אבל בניגוד לקנאה זהו רגש שמוסיף לאושר ולשלמות הפנימית שלנו, ולא רגש שגורע ממנה. אז עכשיו אתה מבטל את הטיעון שלך שכל רגש שבא מאדם אחר הוא לא אמיתי/ טוב (לא זוכרת מה אמרת שם).
נראה לי שאנחנו נותנים פירוש שונה
למילה "קנאה". ברור שאנחנו חיים בתוך חברה, שאנחנו גדלים בתוך סביבה מסויימת והדברים שאנחנו נתקלים בהם יום-יום תלויים באנשים שמסביבינו. כשדיברתי על נסיון אישי, התכוונתי לנסיון אישי בתוך אותה החברה. נסיון של שני אנשים שונים בתוך אותה החברה עלול להיות מאוד שונה והמסקנות שמתאימות לאחד לא בהכרח מתאימות לאחר. העובדה שאנחנו חיים בתוך חברה לא בהכרח אומרת שאנחנו אמורים, למשל, לחיות לפי מוסכמות שמקובלות באותה החברה. אני אישית בעד להיות כמה שיותר חופשי מהמוסכמות ולעשות את הדברים כמו שאני אוהב גם אם זה לא מתאים למוסכמות. גם הגדרות של חכמה הן הגדרות שהחברה הגדירה ואני לא בהכרח חייב לקבל אותן או לתת להן להשפיע עליי. למשל, בחברה מסויימת "חכם" זה ההוא שיודע את כל התנ"ך בעל-פה ואת כל הפירושים שלו, כולם יעריצו אותו ו/או יקנאו בו. בחברה אחרת "חכם" זה זה שיודע לעבוד על כולם כמו שצריך ולהרוויח על חשבונם, כולם יעריצו אותו ו/או יקנאו בו. כעת נניח שאני חי בחברה הראשונה שתארתי ואני אוהב ללמוד תנ"ך. אני שואף ללמוד את כל התנ"ך ואת כל הפירושים שלו, ואני שואף לזה בגלל האהבה שלי לעניין ולא בגלל שאני מקנא במישהו אחר. זו שאיפה אישית שלי ולא קנאה באחר. מצד שני, יכול להיות שאני שונא ללמוד תנ"ך וסובל מזה. התנ"ך נראה לי כמו סינית ואני ממש לא נהנה מלקרוא אותו. אני עדיין עושה את זה כי אני מקנא בההוא שיודע את כל התנ"ך בעל-פה, ולמרות שיש לי המון מוטיבציה בגלל אותה הקנאה, אני עדיין סובל מזה. בעצם, עכשיו הבנתי שלדעתי קנאה היא לא באמת במשהו שיש לאחר, אלא במעמד או באושר שהדבר הזה שיש לו נותן לו, או לפחות אנחנו מאמינים שנותן לו. אנחנו מקנאים באחד עשיר יותר, לא בגלל הכסף עצמו אלא בגלל שיש לו מעמד גבוה יותר או יכולת לרכוש יותר דברים, מה שלדעתינו גורם לו בהכרח אושר רב יותר. אנחנו מקנאים באחד שנחשב לחכם יותר, לא בגלל החכמה עצמה אלא בגלל שאנחנו מאמינים שקל לו יותר להרשים אנשים אחרים או בגלל שאנחנו חושבים שעקב החכמה שלו הוא מאושר יותר. אנחנו מקנאים באחד שנראה כמו דוגמן בערך מאותן הסיבות. אנחנו מקנאים באחד שיש לו בת זוג מושכת יותר בגלל שאנחנו מאמינים שאם היא היתה שלנו, היינו נחשבים ל"שווים" יותר ו/או שהיינו מאושרים יותר. אנחנו מקנאים במעמד או באושר שאנחנו מאמינים שיש לאחר עקב כך שיש לו דבר-מה שאין לנו. זה הפירוש שלי ל"קנאה", וכנראה שהוא שונה מהפירוש שלך. לפני שאת קופצת על המילה "אושר", אני אבהיר שבמקרה הזה זה לא אושר של האדם שמקנא, ואותו "דבר-מה" שגרם לאדם האחר את האושר הזה לא בהכרח יגרום אושר לאדם שמקנא. אם זה משהו שאנחנו רוצים רק בגלל שיש את זה לאחר, הרי שאנחנו מתנים את האושר שלנו בהבדלים בינינו לאחר ולא במצב אישי שלנו, וזה די נוגד את פילוסופית החיים שלי. אז כן, לקנאה כפי שאני מפרש אותה, אני עדיין מייחס משמעות שלילית (למרות ששוב לכל כלל כנראה יש יוצא מן הכלל). אני עדיין טוען שאם היתה לי קבלה עצמית מלאה, הייתי מאושר, ולא הייתי מקנא באחרים. במילים אחרות, במקרה הזה לא היה צורך בקנאה כדי להיות מאושר יותר. מהסיבה הזאת כאשר אני מגלה אצלי קנאה אני רואה לנכון לבחון את השורשים שלה - מה אני לא מקבל אצלי שגורם לי לקנא באחר? אם זה משהו שהייתי רוצה גם אם האחר לא היה קיים - אז זאת לא ממש קנאה, זה רצון פנימי לשיפור. אם זה משהו שאני רוצה רק בגלל שיש את זה לאחר - מבחינתי זה שלילי וזה מצביע על חוסר שלמות/חוסר בטחון אצלי, במקרה הזה אני צריך לעבוד על שיפור הבטחון העצמי. בעניין האהבה, אני לא טענתי שכל רגש שנגרם ע"י אחר הוא לא רצוי. יכול להיות שזה השתמע מדבריי, אבל לא זאת היתה הכוונה. הכוונה היתה שאם אני רוצה משהו לא בגלל רצון פנימי שלי, אלא רק בגלל שיש את זה לאחר, אני לא רואה לנכון לעבוד קשה בשביל להשיג את זה, להיפך - אני רואה לנכון לעבוד קשה בשביל להפסיק לרצות דברים רק בגלל שיש אותם לאחרים. בקשר לדוגמה עם הגברת, בעלה והטלוויזיה, לגברת ובעלה יש בעיות בזוגיות שלהם אם הוא לא נותן לה מספיק תשומת לב. אני חושב שמה שגרם לה לדבר איתו על כך באמת זאת לא "קנאה בטלוויזיה" אלא פשוט חוסר סיפוק ממערכת היחסים. אם הוא היה אוהב לישון כל היום היא היתה אומרת שהיא מקנאה במיטה? טוב, אני מניח שזה שוב עניין של הגדרה... דרך אגב, יש אנשים שחייבים שבן/בת הזוג יהיו איתם 24 שעות ביממה, ואותו בן זוג שירצה לפעמים לצאת עם חברים יהיה מסכן, כיוון שהאישה מייד תתחיל לקנא בהם. אז אולי אם היא תפעל בנושא ותסגור אותו איתה בבית כמו בכלא יהיה לה ממש טוב, אבל איזו מן מערכת יחסים זו אם אחד מבני הזוג משתלט על השני? טוב, כתבתי המון, אולי בלבלתי אותך עוד יותר, ואני מצטער שלקח לי כ"כ הרבה זמן לענות... טוב שההודעות לא נעלמות כאן כ"כ מהר מהדף הראשי...
למילה "קנאה". ברור שאנחנו חיים בתוך חברה, שאנחנו גדלים בתוך סביבה מסויימת והדברים שאנחנו נתקלים בהם יום-יום תלויים באנשים שמסביבינו. כשדיברתי על נסיון אישי, התכוונתי לנסיון אישי בתוך אותה החברה. נסיון של שני אנשים שונים בתוך אותה החברה עלול להיות מאוד שונה והמסקנות שמתאימות לאחד לא בהכרח מתאימות לאחר. העובדה שאנחנו חיים בתוך חברה לא בהכרח אומרת שאנחנו אמורים, למשל, לחיות לפי מוסכמות שמקובלות באותה החברה. אני אישית בעד להיות כמה שיותר חופשי מהמוסכמות ולעשות את הדברים כמו שאני אוהב גם אם זה לא מתאים למוסכמות. גם הגדרות של חכמה הן הגדרות שהחברה הגדירה ואני לא בהכרח חייב לקבל אותן או לתת להן להשפיע עליי. למשל, בחברה מסויימת "חכם" זה ההוא שיודע את כל התנ"ך בעל-פה ואת כל הפירושים שלו, כולם יעריצו אותו ו/או יקנאו בו. בחברה אחרת "חכם" זה זה שיודע לעבוד על כולם כמו שצריך ולהרוויח על חשבונם, כולם יעריצו אותו ו/או יקנאו בו. כעת נניח שאני חי בחברה הראשונה שתארתי ואני אוהב ללמוד תנ"ך. אני שואף ללמוד את כל התנ"ך ואת כל הפירושים שלו, ואני שואף לזה בגלל האהבה שלי לעניין ולא בגלל שאני מקנא במישהו אחר. זו שאיפה אישית שלי ולא קנאה באחר. מצד שני, יכול להיות שאני שונא ללמוד תנ"ך וסובל מזה. התנ"ך נראה לי כמו סינית ואני ממש לא נהנה מלקרוא אותו. אני עדיין עושה את זה כי אני מקנא בההוא שיודע את כל התנ"ך בעל-פה, ולמרות שיש לי המון מוטיבציה בגלל אותה הקנאה, אני עדיין סובל מזה. בעצם, עכשיו הבנתי שלדעתי קנאה היא לא באמת במשהו שיש לאחר, אלא במעמד או באושר שהדבר הזה שיש לו נותן לו, או לפחות אנחנו מאמינים שנותן לו. אנחנו מקנאים באחד עשיר יותר, לא בגלל הכסף עצמו אלא בגלל שיש לו מעמד גבוה יותר או יכולת לרכוש יותר דברים, מה שלדעתינו גורם לו בהכרח אושר רב יותר. אנחנו מקנאים באחד שנחשב לחכם יותר, לא בגלל החכמה עצמה אלא בגלל שאנחנו מאמינים שקל לו יותר להרשים אנשים אחרים או בגלל שאנחנו חושבים שעקב החכמה שלו הוא מאושר יותר. אנחנו מקנאים באחד שנראה כמו דוגמן בערך מאותן הסיבות. אנחנו מקנאים באחד שיש לו בת זוג מושכת יותר בגלל שאנחנו מאמינים שאם היא היתה שלנו, היינו נחשבים ל"שווים" יותר ו/או שהיינו מאושרים יותר. אנחנו מקנאים במעמד או באושר שאנחנו מאמינים שיש לאחר עקב כך שיש לו דבר-מה שאין לנו. זה הפירוש שלי ל"קנאה", וכנראה שהוא שונה מהפירוש שלך. לפני שאת קופצת על המילה "אושר", אני אבהיר שבמקרה הזה זה לא אושר של האדם שמקנא, ואותו "דבר-מה" שגרם לאדם האחר את האושר הזה לא בהכרח יגרום אושר לאדם שמקנא. אם זה משהו שאנחנו רוצים רק בגלל שיש את זה לאחר, הרי שאנחנו מתנים את האושר שלנו בהבדלים בינינו לאחר ולא במצב אישי שלנו, וזה די נוגד את פילוסופית החיים שלי. אז כן, לקנאה כפי שאני מפרש אותה, אני עדיין מייחס משמעות שלילית (למרות ששוב לכל כלל כנראה יש יוצא מן הכלל). אני עדיין טוען שאם היתה לי קבלה עצמית מלאה, הייתי מאושר, ולא הייתי מקנא באחרים. במילים אחרות, במקרה הזה לא היה צורך בקנאה כדי להיות מאושר יותר. מהסיבה הזאת כאשר אני מגלה אצלי קנאה אני רואה לנכון לבחון את השורשים שלה - מה אני לא מקבל אצלי שגורם לי לקנא באחר? אם זה משהו שהייתי רוצה גם אם האחר לא היה קיים - אז זאת לא ממש קנאה, זה רצון פנימי לשיפור. אם זה משהו שאני רוצה רק בגלל שיש את זה לאחר - מבחינתי זה שלילי וזה מצביע על חוסר שלמות/חוסר בטחון אצלי, במקרה הזה אני צריך לעבוד על שיפור הבטחון העצמי. בעניין האהבה, אני לא טענתי שכל רגש שנגרם ע"י אחר הוא לא רצוי. יכול להיות שזה השתמע מדבריי, אבל לא זאת היתה הכוונה. הכוונה היתה שאם אני רוצה משהו לא בגלל רצון פנימי שלי, אלא רק בגלל שיש את זה לאחר, אני לא רואה לנכון לעבוד קשה בשביל להשיג את זה, להיפך - אני רואה לנכון לעבוד קשה בשביל להפסיק לרצות דברים רק בגלל שיש אותם לאחרים. בקשר לדוגמה עם הגברת, בעלה והטלוויזיה, לגברת ובעלה יש בעיות בזוגיות שלהם אם הוא לא נותן לה מספיק תשומת לב. אני חושב שמה שגרם לה לדבר איתו על כך באמת זאת לא "קנאה בטלוויזיה" אלא פשוט חוסר סיפוק ממערכת היחסים. אם הוא היה אוהב לישון כל היום היא היתה אומרת שהיא מקנאה במיטה? טוב, אני מניח שזה שוב עניין של הגדרה... דרך אגב, יש אנשים שחייבים שבן/בת הזוג יהיו איתם 24 שעות ביממה, ואותו בן זוג שירצה לפעמים לצאת עם חברים יהיה מסכן, כיוון שהאישה מייד תתחיל לקנא בהם. אז אולי אם היא תפעל בנושא ותסגור אותו איתה בבית כמו בכלא יהיה לה ממש טוב, אבל איזו מן מערכת יחסים זו אם אחד מבני הזוג משתלט על השני? טוב, כתבתי המון, אולי בלבלתי אותך עוד יותר, ואני מצטער שלקח לי כ"כ הרבה זמן לענות... טוב שההודעות לא נעלמות כאן כ"כ מהר מהדף הראשי...
המשך
בעניין מוטיבציה, לדעתי היא לא מפחיתה מהסבל, מוטיבציה פשוט גורמת לנו להיות מוכנים לסבול בשביל מטרה "נעלה" כביכול, מטרה ש"שווה לסבול בשבילה". לא מסכימה איתך, לפעמים המוטיבציה גורמת לא לסבול אפילו להנות. אני זוכרת שהייתי רגילה להיות נורא חכמה ואז פתאום גיליתי שידיד שלי פיתח תאוריות יותר מתקדמות משלי (חחח... עכשיו זה נורא מצחיק אותי, טוב לא משנה...), אני לא פתחתי תאוריות לפני כי לא התחשק לי אבל אחרי שגיליתי את זה התחלתי לפתח אותם וכ"כ להנות! אוי וזו דוגמא ממש טובה- לאחר מכן בעקבות התאוריות (שלהזכיר לך נוצרו בגלל שקינאתי בחכמה שלו) הגעתי לכל מיני מקומות והמשכתי לתח אותם ולמשל עכשיו אני הרבה יותר מאושרת... כלומר היא מנסה להסביר את כל התופעות אצל כל האנשים ע"י מספר כללי יסוד מצומצם יחסית... מה שאמרת פה נראה לי יותר כמו "פסיכולוגיה", אבל גם פילוספיה יכול להיות מתאים איכשהו... מסכימה איתך. רק שחוקי הטבע האלה הם מאוד "לא אנושיים". כלומר אין רגישות בטבע, אין התחשבות, אין "אנושיות". חחח! ג-ד-ו-ל! אתה לוקח תכונות של אנשים שמטבען הן "אנושיות" (כי הרי אלו תכונות שקיימות אצל רוב רובו של האנשים והם תוכונות שמאפיינות אנשים) ואז אתה אומר שהן לא אנושיות! פחחחחחחח! זה מצחיק מאד! באמת
אני חושבת שיש לך איזה דימוי בראש מה אנושי צריך להיות... ולא מה שאנושי הוא בתכל'ס (חוסר רגישות למשל).
בעניין מוטיבציה, לדעתי היא לא מפחיתה מהסבל, מוטיבציה פשוט גורמת לנו להיות מוכנים לסבול בשביל מטרה "נעלה" כביכול, מטרה ש"שווה לסבול בשבילה". לא מסכימה איתך, לפעמים המוטיבציה גורמת לא לסבול אפילו להנות. אני זוכרת שהייתי רגילה להיות נורא חכמה ואז פתאום גיליתי שידיד שלי פיתח תאוריות יותר מתקדמות משלי (חחח... עכשיו זה נורא מצחיק אותי, טוב לא משנה...), אני לא פתחתי תאוריות לפני כי לא התחשק לי אבל אחרי שגיליתי את זה התחלתי לפתח אותם וכ"כ להנות! אוי וזו דוגמא ממש טובה- לאחר מכן בעקבות התאוריות (שלהזכיר לך נוצרו בגלל שקינאתי בחכמה שלו) הגעתי לכל מיני מקומות והמשכתי לתח אותם ולמשל עכשיו אני הרבה יותר מאושרת... כלומר היא מנסה להסביר את כל התופעות אצל כל האנשים ע"י מספר כללי יסוד מצומצם יחסית... מה שאמרת פה נראה לי יותר כמו "פסיכולוגיה", אבל גם פילוספיה יכול להיות מתאים איכשהו... מסכימה איתך. רק שחוקי הטבע האלה הם מאוד "לא אנושיים". כלומר אין רגישות בטבע, אין התחשבות, אין "אנושיות". חחח! ג-ד-ו-ל! אתה לוקח תכונות של אנשים שמטבען הן "אנושיות" (כי הרי אלו תכונות שקיימות אצל רוב רובו של האנשים והם תוכונות שמאפיינות אנשים) ואז אתה אומר שהן לא אנושיות! פחחחחחחח! זה מצחיק מאד! באמת
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.