לא ממש...
בעניין הידיד והתאוריות, את פשוט גילית את עניין התאוריות בזכותו, זה לא שהפסקת לסבול בזכות הקנאה והמוטיבציה. אמרת "קודם לא התחשק לי" - אני מבין שגם לא ממש ניסית... אח"כ ניסית ואהבת... אם את מאושרת עקב כך, זה רק בגלל שאת נהנת מעצם התהליך של פיתוח התאוריות. אני בהחלט מזדהה, כיוון שגם אני נהנה ממנו...
מצד שני, אני, למשל, שונא לרוץ. ניסיתי את זה - בבי"ס, בצבא, ואני לא מסוגל להנות מריצה. לא משנה כמה ידידים רצי מרתון יהיו לי וכמה אני אקנא בהם, אני תמיד אסבול כשארוץ... גם אם אקבל מוטיבציה גדולה להתאמן בריצה כל יום, אני עדיין אסבול באימונים. אולי עם הזמן פיזית אסבול פחות כי הכושר שלי יעלה, אבל עד שאגיע לשם אין לי שום עניין לענות את עצמי. בעניין התכונות, כתבתי "אנושיות" בגרשיים וקיוויתי שזה יבהיר את הכוונה, כנראה שטעיתי. לא נורא. נכון, חוסר רגישות זה אנושי, אבל זה גם חייתי בכלל, זה לא מייחד את בני האדם. ומה עם רגישות? אין אנשים רגישים "בתכל'ס"? בהחלט יש, אני מאמין שאני אפילו אחד מהם. זה כל הקטע, בני האדם מסוגלים לשנות את התכונות שטבעיות עבור כל החיות. אף חיה אחרת לא מסוגלת לרחם על הקורבן שלה בזמן הצייד, למשל. דווקא התכונות הלא אכזריות, התכונות שכביכול מנוגדות לטבע ומבדילות את האדם משאר החיות הן התכונות שקראתי להן "אנושיות". טוב, יש לאדם גם תכונות כן אכזריות שמבדילות אותו מהחיות האחרות (אף חיה אחרת לא תצוד קורבן "בשביל הכיף"), אבל בכל מקרה... אני חושב שהבנת למה התכוונתי. חבל להטפל למשמעות הישירה של המילים, אני רק מקווה שהעברתי את המסר.
בעניין הידיד והתאוריות, את פשוט גילית את עניין התאוריות בזכותו, זה לא שהפסקת לסבול בזכות הקנאה והמוטיבציה. אמרת "קודם לא התחשק לי" - אני מבין שגם לא ממש ניסית... אח"כ ניסית ואהבת... אם את מאושרת עקב כך, זה רק בגלל שאת נהנת מעצם התהליך של פיתוח התאוריות. אני בהחלט מזדהה, כיוון שגם אני נהנה ממנו...