על פי רוברט אדמס

[lightflake]

ומאיפה אתה יודע את זה ?

 

[רועי החושב]

מאיפה אתה מעז לא לדעת את זה?

איזו חוצפה ויוהרה גורמות לך להתנכר לתיפקוד שפוי ונבון בעולם הזה?

 

[lightflake]

טיעון ממש גרוע

כי "העולם הזה" ואיך "שפוי" או "נבון" לתפקד בו, אלו בדיוק הדברים שאתה ממציא ומאמין להמצאות שלך לגביהן (אפילו לא ממציא, פשוט מקבל את מה שההורים שלך לימדו אותך ושהם למדו מההורים שלהם שלמדו מההורים שלהם... וזה הולך אחורה עד לאיזה קוף כנראה)
ושעל זה בדיוק אני שואל אותך: "מאיפה אתה יודע?"

 

[רועי החושב]

בשבץ מוחי

יכולה להיות תחושה של אחדות עם העולם. מדובר במנגנון פרימיטיבי שנכנס לפעולה ושנמצא בתשתית של התודעה, ועליו יש עוד שכבות שהתפתחו.
זו לא תיאוריה שלי- זה מאושש מחקרית.
מה שנדמה לך כ"הארה" הוא פיגור שיכלי מסוג כלשהו, פגם מוחי.
אין שום קשר בין זה לבין הארה. הארה היא משהו אחר לחלוטין, פיסגת התיפקודים המוחיים, ולא תחתיתם.

 

[lightflake]

כן גם במוות יש "שום דבר"

אבל לא על השום דבר הזה מדובר
Keep Dreaming

 

[רועי החושב]

דווקא כן מדובר עליו

אם כבר, ההארה מתוארת יותר כמו מוות מאשר משהו אחר.
המואר הוא מי שמת בעודו בחיים. אין זו רמת תודעה רגרסיבית אלא מה שקם על החורבות של התודעה הישנה.
מה שאתה מתאר- אחדות עם היקום, זו רמת תודעה פרימיטיבית חייתית. אושש ניסויית שיש איזורים במוח שאפשר להרדים אותם וכך לחוות אחדות עם היקום. תוצאות הניסוי היו גם היעדר גבול בין חוויית ההנאה והכאב של האחר לבין החוויה "שלי". זו אמפתיה מוחלטת, חסרת סייג.
אי אפשר להתכחש לכך שהאידאל הרומנטי של חלק ממפרשי הבודהיזם- אחדות קוסמית וחמלה מוחלטת - חופף לחלוטין לתוצאה ניסויית של הרדמת חלקים מסויימים במוח.
זו רמת תודעה בסיסית, חייתית אפילו, נמוכה, ולא שום "הארה". אם רמת התודעה הרגילה נמצאת בקומה ראשונה, אז אחדות עם היקום וחמלה אינסופית נמצאות בקומת המרתף, ואילו הארה נמצאת בקומה העליונה.
אין לך שום דרך לתפוס מהי ההארה כשם שלבהמות שנמצאות ברמה תודעתית של אחדות עם היקום אין דרך לתפוס את הלכי המחשבה שלנו.
נמצא שה"מואר" שלך הוא בכלל בהמה. אתה יודע למה זה? כי אתה חמור. אי אה!

 

[lightflake]

נכון, חשבתי על זה מיד לאחר שלחצתי "שלח"

אי-אה!

 

[lightflake]

איך הסקת את זה?

אם הרדמת חלק מהמוח גורם לתחושת אחדות המסקנה היא שזו רמה נמוכה ? מה ?? מאיפה אתה מביא את הלוגיקה המכנית הזו ?
ואם מרדימים בדיוק את החלק שיוצר מחשבות ואז מתאפשרת הצצה למצב גבוה? עזוב זה הכל תיאוריות דביליות לחלוטין, כאילו שאתה יודע מה מרגיש אדם במצב הזה, ואם הוא לא מתפקד אז ברור שזה לא המצב כי בודהה וחבריו תפקדו טוב יותר מאנשים נורמטיבים... אתה מזלזל באינטלגנציה של עצמך

 

[lightflake]

למה לא להסיק ההיפך ?

שאם זה רק עניין של כיבוי חלק במוח אזי בהחלט ניתן ללמוד איזשהו טריק (מורכב אמנם אבל אפשרי) שמאפשר את זה... זה סותר את כל הטענה שלך נגד תרגולי מדיטציות.

וזה גם די חופף לטענה הבסיסית שאני כל הזמן חוזר עליה והיא שהמדיטציה או התודעה זה מה שכבר קיים מתחת לעולם המחשבתי שהשכל יוצר, כך שתרגול לא אמור ליצור שום דבר חדש אלא לעצור את השטף המחשבתי שכל הזמן מחזיק מבנה זמני ומשתנה של "אני" אשלייתי.

אז אתה בעצם משתמש בשכלך כמו איש עסקים? מסיק את המסקנות שאתה מראש מחפש, כמו חברת תרופות שעושה הרבה מחקרים ומפרסמת רק את אלו עם התוצאות שמתאימות לה?

 

[רועי החושב]

אתה מדבר על חוויה בתחום המחשבה

שהגיעו אליה מליוני אנשים שלקחו סמים\ טימטמו את המוח עם שיטת "מדיטציה"\ קיבלו התקף פסיכוטי\ קיבלו שבץ מוחי וכ"ו
אין בה שום דבר חדש.
כדי ללכת מעבר למחשבה יש לתת לה מקום בחייך ולאפשר לה לסיים את עצמה.
אם אתה לא עושה זאת- אתה הולך אחורה, לרמות חשיבה בסיסיות, וטועה לחשוב שהלכת מעבר לחשיבה.
ההבדל הוא כבין שמים וארץ. אם בעיניך "הארה" פירושה רמת תודעה של פרה, שיבושם לך.
הבעיה שלך היא סנטימנטליות רומנטית לגן עדן אבוד לפני שהיתה תרבות וחשיבה ומדע וטכנולוגיה וכ"ו
זו הבעיה של רוב הרוחניקים. הנטיה שלכם היא הליכה אחורה.
אילו הייתם מבינים שהפיתרון הוא ללכת מעבר ולא ללכת אחורה- היה עשוי משהו משמעותי לצאת מהתנועות האידיוטיות האלו של ניו אייג' והיפים ורוחניקים. אבל אתם רוצים לשחק בקקי. לכן שום דבר לא יצא ולא יכול לצאת מהרוחניקים. שום שינוי. זו תנועה של ניוון.

 

[lightflake]

שוב הכללות

אני לא היפי ולא ניואייג'י ולא קשור לאף אחד
אני חוקר את עצמי ונעזר בכל שיטה/מורה שהאינטואיציה שלי אומרת לי שיש לי מה ללמוד ממנו, אני מתרגל באופן פרקטי ולקח לי הרבה מאוד שנים (בערך 12) להבין בכלל מה לעשות ומאז אני עושה את זה באופן יומיומי (בסביבות שנתיים וחצי).
אין מה לעשות! בלי לשבת על התחת ולשתוק לעולם לא תוכל להבין על מה מדובר ולראות במו עיניך את התהליך האדיר הזה של הקילוף של התוספות האשלייתיות והחזרה אל המקור הטהור.
לא ניתן לתאר את הדברים במילים כי זה מעבר למחשבה, מחשבות לא יכולות לתאר את מה שממנו הן נובעות, את מה שהן עצמן עשויות ממנו.

 

[רועי החושב]

שוב בשורת השתיקה

אני באמת לא מתפלא שאצלך לשבת ולסתום את הפה נחווה כשיא הרוחניות. הסיבה לכך היא שברגיל אתה כל כך מבולבל ונמצא בקונפליקט עם העולם החיצוני והפנימי עד ששתיקה פשוטה היא מבחינתך הדבר העילאי.
החשיבות שאתה מייחס לניטרול הסימפטום מעידה על חומרת הבעיה אצלך. עליך לעבור כברת דרך, ידידי. האקמול שלך אינו הארה.
אני לא מתרגל שום דבר, שום שתיקה ושום השתקה. מצידי שכל השיגעונות בעולם יעברו דרכי. עובדה שאני עוד פה.
אני לא נגד אקמול ולא נגד טיפול בסימפטומים, רק שתבין.
אם כואב לך משהו ואתה צריך לייחד זמן שתיקה ושקט לעצמך- בי מיי גסט.
אבל אני לא שותף לנטיה הזו שיש לחולים להלל את התרופה שמקלה עליהם. אני טוען שאין תרופה. יש אנשים שהתרפאו מעצמם.
ובכלל- הההארה עשויה להיות מיתוס כללי סימלי שמתאר תהליך ריפויי של מחלת נפש.
אם זה דיכאון- אז ההארה נחשבת כאושר.
אם זה מאניה דיפרסיה- אז ההארה נחשבת כאיזון.
אם זה שחיתות- אז ההארה נחשבת כקילוף האישיות ושיבה למצב גן עדן.
אם זה פיצול אישיות- אז הארה נחשבת כאחדות.
וכ"ו וכ"ו- כל פסיכי בורא לו את שמי ההארה שלו.
אנשים אומללים וחולי נפש מתקנאים באיזשהו הודי שמן שמייצג מבחינתם את המרפא.
ואתה יודע מה- יתכן שהדתות מעניקות להם איזשהו מרפא. הן כל כך סבוכות ומלאות כתות ופלגים ושיטות ותפיסות (אפילו בטקסט אחד אפשר למצוא אינספור תפיסות) עד שכל חולה יכול למצוא שם משהו בשבילו.
אז עם כל אוסף החולים והנדכאים האלו שיש לתת להם מענה- אתה גם דורש שיתנו לך "הארה".
אתה ממש פסיכי! זה כאילו שתעמוד בתור בקופת חולים עם כל הזקנים ותצעק על הפקידה שאתה רוצה שיזמינו לך הליקופטר.
תגיד לי- איפה אתה חי? אתה בכלל לא תופס מה קורה מסביבך ומה הקונטקסט של הדברים.
אולי כדאי שתשב עוד איזה מאה אלף שעות בשתיקה, כי אין פיתרון לחמוריות. אתה יודע מה- באמת שב ושתוק, אין לך תקווה.

 

[lightflake]

"כשאתה מתווכח עם טיפש

תוודא שהוא לא עושה את אותו דבר"

במקרה שלנו אני רואה את הלופ שאתה תקוע בו ורואה שאתה לא יכול לצאת ממנו, הדרך היחידה, אם תרצה יום אחד בעתיד הרחוק, אז הדרך היחידה היא לשבת ולשתוק, להפסיק את כל הסיפור הזה, זה כמו מבוך שמחובר משני הצדדים ואין דרך יציאה, האופציה היחידה היא להפסיק לשחק, להפסיק להאמין בקיומו. או שאלוהים יאהב אותך ויעשה לך שבץ שיפתור את הבעיה, אישית אני חושב שעדיף לשבת בשקט.

בהצלחה בכל אשר תלך.

 

[רועי החושב]

זהו שאין דרך להפסיק

אתה יושב בשתיקה. לפעמים זה מקל עליך קצת.
אח"כ אתה חוזר לאותו מצב של רעש, ואפילו יותר גרוע.
אקמול אינו פיתרון. מה אתה מתרגש מהאקמול העלוב שלך? אתה לא קולט שהבעיה נשארת?

 

[lightflake]

מאיפה אתה יודע ?

שוב, אין לי בעיה לחזור על עצמי מאה פעם בשבילך, כי אני אוהב אותך

אתה לא שם לב שאתה רק מדבר מתוך חשיבה ולא מתוך נסיון ?
מאיפה אתה יודע שזה רק אקמול?
מאיפה אתה יודע שהבעיה נשארת?
מאיפה אתה יודע שאין דרך להפסיק?
כי חשבת על זה?
כלומר, לא ניסית את זה.
וגם אם ניסית קצת, זה לא נקרא לנסות ברצינות, כי עדיין ברקע המחשבה אומרת "הנה אני מנסה, רק כדי לראות שזה לא יעבוד", כלומר ההתנסות עוד לא התחילה (וזה לוקח הרבה זמן של ישיבה על הטוחס, מה לעשות, אני לא ממציא פה את הגלגל, אין לי פתרונות קסם, רק לשבת בשקט, משהו שמעולם לא ניסית ולדעתי האישית גם לא תנסה)

 

[רועי החושב]

לך תמכור את השטות הזו למישהו אחר

אתה הגעת להארה באמצעות הישיבה על התחת?
ברור שלא.
אתה פשוט רוצה שאחרים ילכו בדרך שלך.
למה?
כי אתה לא בטוח בדרך שלך.
זו האמת- אתה לא בטוח בהימור שלך אז אתה מנסה לשכנע אותי לעשות את מה שאתה עושה.
בוא נאמר- אם תגיע להארה, תגיד לי. עד אז- חלאס לבלבל תמוח.

 

[lightflake]

מקובל עלי! אבל בתנאי אחד

אם אני מגיע להארה אתה מתחייב להקשיב ולנסות
סבבה ?

תתחייב על זה עכשיו

 

[רועי החושב]

מצויין, ואיך בדיוק אדע אם תגיע להארה?

מה הקריטריונ\ים שעל פיו, לשיטתך, ניתן לזהות מואר?

 

[lightflake]

אני אדע, אתה תסמוך על זה

כי אם הייתי שרלטן יכולתי כבר מזמן להצהיר הצהרות שקריות
אבל אני לא
אני הבן אדם הכי אמיתי ואמין שאני מכיר

 

[רועי החושב]

no deal