הטעות הנפוצה ביותר היא...
לחשוב שהריב באמת נובע מהנושא שדנים עליו. הריב הוא תמיד על נושאים גדולים יותר: מי צודק, מי קובע, מי בסדר ומי לא. הנושא שעליו רבים יכול להיות כל נושא שמזדמן במקרה: איפה עושים את הפסח, מה אמרה הדודה רבקה, למה קרש האסלה נשאר למעלה ומה צריך להיות עתיד השטחים. למה אני מציין את זה: כי זו תמימות לחשוב שאם רק נביא פתרון מדהים לבעיה הנדונה, הריב יגמר. במקרה הטוב, הוא יתחלף בריב אחר. צריך תמיד לרדת מתחת לפני השטח אל הבעיה האמיתית שלא נאמרת במפורש. את זה, אגב, יודע כל מחזאי או תסריטאי טוב: במחזה טוב, הדמויות אף פעם לא אומרות בצורה ישירה את מה שהן מתכוונות אליו, כי אם כן, זה פשוט משעמם. מחזאי גרוע יכתוב: הוא: "לא אכפת לך ממני, את מזלזלת בי" היא: "זה בגלל שאתה לא משקיע בי וגם גרוע במיטה" מחזאי יותר טוב יכתוב: הוא: "איפה היית? כואבת לי הבטן כל הערב." היא: "הייתי עם החברות שלי במיט-בר." אז די ברור שבשיחה כזאת אין טעם לייעץ להם בענייני אוכל, נכון? מריוס