יש שם גם פרשנות
בצורת הערות, באתר של אוני' תל אביב. על כל פני תוכל לקרו בספר "שיחות על תורת הנבואה" עם פרופ' ישעיהו לייבוביץ, כי הרמב"ם טוען שפרשת גן עדן איננה סיפור שאירע אי-פעם, אלא מספרת על מהותו ומעמדו של האדם בפני האלוהים. אותו אדם שמוזכר כאן אינו "אדם הראשון", אלא הוא כל אחד ואחד מאיתנו, והסיפור אינו על מה שאירע בתאריך מסויים אלא על המציאות. זהו משל שמטרתו להבהיר את בעיית האדם. החטא והעונש זהים ולכן נשללה מהאדם אותה מעלה של השכל האלוהי שהיתה בו, האדם המושלם אמור היה להשיג דברים בשכלו באופן אובייקטיבי, ואילו האדם הריאלי משיג את הדברים עליהם הוא חושב באופן סובייקטיבי, כלומר בתוספת של הטוב, הרע, הנאה, המגונה וכל מה שהוא "תאווה לעיניים". לפי דעתו, לא יוכל האדם לעולם להגיע לאמת האובייקטיבית, בשל החסם שיש לו, והוא יוכל רק להתקרב אליה. זה ההבדל בינו לבין הנביא שהצליח לגבור בעזרת השכל על הדמיון. רצוי לזכור אחרי הכל, שהרמב"ם אינו פרשן, אלא פילוסוף, והוא מפרש רק את הקטעים שהוא צריך להם לתורתו הפילוסופית.