קושי בהבנת הנקרא
אני חוזר על דברי בקיצור בתקווה שהפעם תיטיב לשים ליבך אליהם: זכות היא רק, ואך ורק עקרון המוכר ככזה מתוך הנחות היסוד של האתיקה. כל עקרון אחר המקנה זכויות מתוקפו של חוק שרירותי או מתוקפה של נורמה הנעדרת טעמים שבמוסר, אינו באמת זכות. זכויות אינן רק תוית שמצמידים למילה או רצף של מילים המסמנות מושג מסוים. אני לא טענתי ההפך מזאת בהודעתי הקודמת וגם לא בזו שקדמה לה, ואין לי מושג ירוק על בסיס אילו מדברי אתה מבסס את האשמתך המוזרה. מושג האדם הוא אכן "'יש' אשר ניתן לתיאור חלקי בעזרת מושגים", אולם ככזה אף הוא מושג - מושג מורכב. מושגים כמו 'משולש' (שהוא השטח התחום ע"י שלושה ישרים החותכים זה את זה) או להבה (שהיא צירוף של מושגי החום והאור הנוצרים ברוחנו בעטיה) אף הם מושגים מורכבים וככאלה יש להם תחום חלות מוגדר וברור ממש כמו למושג האדם. למרבה האירוניה, אילולא היה האדם בגדר מושג, קונצפט, לא היית יכול לחשוב, שלא לומר לדבר או לכתוב, אודותיו. המאמצים שלך להפריך את דברי הם, שוב, די מוזרים ונלעגים. כיצד זה שהזכות לחיים וקניין מתקבלים ממושגו של האדם? מענה על שאלה זו יהיה קיצור נמרץ של סיפור ארוך, נא קח זאת בחשבון. ובכן, כך או כך - מושג האדם כולל בתוכו את מושג התבוניות שהיא היכולת לזהות את המושגים והקשרים שבין מושגים אלו. התבונה מעצם הגדרתה היא טבע-ראשון לאדם. וכאן נמצא גם יסוד היחס שבין בני אדם שונים - היחס הטבעי ביניהם אינו אלא יחס שבין שני בריות תבוניות. זוהי התכונה המהותית ביותר של תקשורת ותגובה עם בני מיננו. אריות יגרשו או ימיתו את בני מינם הזרים להם. צדפות לעולם לא יכירו בקיומם של פרטים אחרים כדוגמתם - בני אדם מתקשרים זה עם זה באמצעות הגיון. משברים ועימותים בין בני אדם, כמו גם עניין ואינטרס משותף, הם היחסים ההדדיים ה י ח י ד י ם בין פרטים. משברים ועימותים נפתרים במשא ומתן. אינטרס ועניין משותף - בסחר. בשני המקרים מוחלטותה של המציאות, האבסולוטיות האובייקטיבית של הקיים - היא המצא המשותף המאפשר את הצדק בין בני האדם - בסכסוכים משפטיים ממש כמו בהערכת סחורות. אדם שיוצר לעצמו "זכויות" שבאמצעותן הוא יוכל להדביר תחתיו את כל מתנגדיו הוא אדם בלתי מוסרי, משום שהוא מפנה עורף לטבעו כישות מוסרית ותבונית המתנהלת עפ"י עקרונות ההגיון. הזכות לחיים היא זכות בסיסית שלא מכילה בקרבה דבר מעבר לזכות להתקיים ולחיות על כל המשתמע מכך. אין היא טומנת בחובה כל כל מעלה מוסרית מצידם של אנשים אחרים, אלא זאת - שאין הם מפירים את זכותו של האחר לחיים. הפרה זו נוגדת את הטבע התבוני של האדם. היא ממירה את היחס שעל בסיס-הגיון ליחס שעל בסיס כוח ואלימות, וככזו היא סופו של כל מוסר. כשאדם יוצר דבר מה, דבר זה מתוקף היותו תוצרו, שייך לו - הוא רכושו, קניינו. משמע - הזכות על קניין היא כזכות על החיים. החיים הם הם עמם וגופם תהליך המקיים את עצמו; כבר מן הבחינה הביולוגית הפשוטה ביותר של הזנה, ועד לאותם תהליכים תבוניים במוחנו המאפשרים נתוחי השתלות, הסקה של בתים, חשמל, מים זורמים - וכל דבר אחר שנועד לשמר את חיינו ושמקורו בתבונת האדם. זוהי הסיבה שבגינה שעבוד קניינו וכוח יצורו של האדם, הם שעבודו של האדם עצמו - הכוחות שבאמצעותם הוא מקיים את עצמו כתכלית ראשונה ואחרונה הם תהליך אגואיסטי טהור שמטרתו מלכתחילה היא רווחתו של הפרט החושב, הפועלף המקיים את אותם התהליכים ולא של זולתו, שעבורם הדרך היחידה לתבוע בעלות על פרי מלאכתו של אדם אחר היא באמצעות מתן תחליף הוגן בעדו, כשהיוצר מעוניין בקיומו של סחר, כשישנו קריטריון אובייקטיבי המקובל על שני הצדדים. אי-לכך, הזכות לקניין היא השלכה והרחבה של הזכות הבסיסית לחיים. ולבסוף, הדוגמה שהבאת אינה אלא חלום בהקיץ. אין שום דבר שיהיה כה חשוב ושבכל זאת יימצא ברשותו של אדם אחד בלבד. מצב זה מכיל בתוכו סתירה, ועל כן אין הוא יכול לשמש קטגוריה כנגד הזכות על קניין פרטי.